A Quiet Place/Yoonmin [✔]

Chapter 3

חזרנו אל הבית.
ראינו את האורות האדומים דולקים.
שיט.

אבא שלי רץ במהירות אל אבא, ואני רצתי אחריו.
הוא ירד במהירות למרתף ושמענו צרחות, אבא שלי יולד.
והם יבואו.

במהירות חיפשתי את הוסוק, אבל לא מצאתי. איפה הוא?
הלכתי לבחוץ לחפש את הוסוק, וראיתי אותם. הם פה.

אבא שלי תמיד אמר לי שאם אני רואה אותם, אני צריך ללכת למקום שהם לא יראו אותי, למקום שהוא ההפך הגמור מהמקום שאליו הם פונים.
רציתי להזהיר אותם שהם פה, אבל הבטחתי לו...

רצתי מהר אל השדות.
הם לא רואים, רק שומעים.
אני יחף ואני כבר מומחה בלרוץ בשקט, אז רצתי עם דמעות בעיניי, עם דאגה לכל המשפחה שלי וחרטה על כך שאני נוטש אותם.
אבל הבטחתי...

שמעתי קול מאחורי, הייתי בטוח שמישהו עוקב אחרי אז הגברתי את מהירותי והסתובבתי תוך כדי הריצה אל מאחורי כדי לראות מי שם.
אבל אני בשדות.
ואני רץ מהר מבלי להסתכל מה מלפני.

לעזאזל.

-------------

התעוררתי באיטיות ופקחתי את עיני, מנסה להיזכר במאורעות שקרו ולהבין היכן אני נמצא.

אני שומע רעש של מים זורמים, אני מרים טיפה את ראשי ותוקף אותי כאב חד.
מיד נשענתי בחזרה על הרצפה ושמתי את ידי על ראשי כאילו זה יקל על הכאב.

איפה אני? מה קרה?
אני מנסה להיזכר ושום דבר לא חוזר אליי.
איפה הוסוק?
רגע, אני שומע מים? הנחל?!

"מישהו פה?" לחשתי בכאב.
בבקשה שלא עשיתי טעות.
שמעתי רעש שמגיע מהשיחים. נבהלתי, אך לא יכלתי לזוז.

"התעוררת" קול עמוק נשמע לפתע.

"מי אתה? א-איך-?" גמגמתי בפחד למראה האדם שנמצא מולי. נער.
אנחנו היחידים ששרדו. מאיפה הוא פתאום בא?

"מה קרה לך?" הוא התעלם משאלתי.

"אני לא זוכר" אמרתי בבילבול.
אולי אני הוזה?

"מצאתי אותך מעולף בשדה" הוא אמר ולפתע הכל חזר אליי.
שדה? רצתי שם! רצתי כך כך מהר שלא שמתי לב ש....
התנגשתי בעץ.

רגע, אבא! והוסוק! קמתי בחדות מהרצפה מתעלם מהכאבים החזקים שתוקפים את ראשי ומהנער שמנסה לעזור לי.

אני מתחיל לרוץ לכיוון ביתי, אני לא יודע מי זה הזר הזה, איך הוא חי, או מה הוא עושה פה, אבל אין לי זמן לזה עכשיו.

"חכה" הוא קרא לי די בלחש, אבל שמעתי ועצרתי במקומי.
"אני רוצה לעזור" הוא אמר לי.

הנהנתי לכיוונו והמשכתי לרוץ. אך הפעם לא רצתי לבד, מישהו הצטרף אליי.