A Quiet Place/Yoonmin [✔]

Chapter 13- The End

עמדנו בפתח הבית. הלם ופחד שורר בעינינו.

אחרי שהוסוק צרח, הוא הבין במהירות מה עשה ורץ למקום אחר.

היצור התנפל על הוסוק אבל הוסוק כבר לא היה שם. היצור התנפל על המקום שבו הוסוק היה.

הוסוק החל לבכות בשקט, הוא נשך את שפתו התחתונה כדי לא להוציא צליל והסדיר את נשימתו כדי לא להתנשף בחוזקה.

הוסוקי.

היצור חיפש אותו. והוא גם ימצא אותו.

יונגי ידע זאת הוא הסתובב אלי וליטף את פניי בנעימות.

אני פוחד שהוא הולך לעשות את מה שאני חושב שזה.

הוא עבר ללטף את שיערי והעביר את שפתיו על פני, מגניב נשיקה עדינה על אפי.

הוא נישק את ראשי וצועד לאחור, מסתכל על פני בעצב.
זה לא יגמר טוב.

"בבקשה אל תלך" דמעותי הקשו על ראייתי וטשטשו אותה.

"בבקשה" ידי רועדת יותר עם כל תנועה ותנועה שאני עושה.

"אל תשאיר אותי פה לבד" התחננתי אליו.

אני יודע שהוא מנסה לעזור, ואני יודע שזה אנוכי אבל אני מעדיף שהוא ישאר איתי מאשר הסיכוי הקטן שהוא יצליח להציל את אח שלי.

כי אין סיכוי כזה.

אם הוא ילך הוא ואח שלי ירצחו. אני אשאר לבד, בלי מטרה ורצון לחיות, בלי אף אחד.
אני לא אשרוד. אני לא ארצה לשרוד...

"אני אוהב אותך" סימנתי לו עם ידי.
אני אוהב אותו. אני אוהב אותו ממש.

"אל תעשה את זה. בבקשה..." עשיתי פרצוף מתחנן, הייתי כל כך מיואש. מיואש ומפוחד.

מפוחד ממה שהולך לקרות בהמשך. ככה או ככה, זה נגמר רע.

"גם אני אוהב אותך" דמעה נפלה על פניו.

התקדמתי אליו במהירות וקפצתי עליו בחיבוק, הוא תפס בישבני ונישק אותי בחוזקה בעוד שאני משחק עם שערו בפראיות.

הוא הוריד אותי בעדינות והתרחק באיטיות, ואני רכנתי עם ראשי לעברו, מנסה לטעום עוד טיפה, לא רוצה לשחרר.

הוא התנתק באי רצון והסתובב בחדות מבלי להסתכל על פני.

הוא הולך לעזוב אותי. זאת הפעם האחרונה.

הוא התחיל להתקדם לכיוון הוסוק אבל מיד תפסתי בידו בחוזקה.

הוא הסתובב אלי במהירות שוב ונישק אותי. שפתינו זזו בסינכרון מושלם, לנשיקה היה טעם מלוח של הדמעות שלי שלא הפסיקו לזלוג מפני.
היא הייתה קצרה אבל מלאת תשוקה ורגש.

זאת הייתה הנשיקה האחרונה, ושנינו ידענו זאת.

הוא התנתק שוב אבל הפעם הלך עוד לפני שהספקתי לפקוח את עיני. מבלי שיכולתי לעצור אותו.

הוסוק עמד במקומו דומם, יצור אחד מסתובב סביבו בזמן שנראה כמו נצח.

הוסוק לא זז, רק עיניו עוקבות אחרי היצור שמסתובב סביבו, כמו חיה שמחכה לטעות קטנה בכדי לצוד את הטרף שלה.
אבל לא כמו.

יונגי הלך באיטיות אל הוסוק, לא משמיע שום רעש שהיצור יכול להבחין בו.

צפיתי מהצד במתרחש בדאגה, תנועה אחת מגושמת לא במקום, ציוץ אחד קטן, או אפילו נשימה שהיצור יוכל לשמוע, והם מתים.

יונגי הגיע אל אחי המפוחד, הוא לקח את ידו ובאיטיות ודיסקרטיות הלכו הרחק מהיצור.

ואני עומד מהצד עם מלא תקווה שהם יעברו את זה בשלום.
עם תקווה שאוכל לקפוץ על שניהם ולחבק אותם.
עם תקווה לא לאבד עוד אנשים שאני אוהב.

שנייה לפני שהיצור ויתר והבין שאין שם אף אחד כי לא שמע דבר, הוסוק בעט בטעות באבן קטנה.

האבן הייתה זעירה, אך ההתכחכות שלה בקרקע השמיעה רעש קטן. ורעש קטן זה כל מה שהיה צריך.

מיד היצור הוציא צווחה מפיו ורץ אל הוסוק.
יונגי שהיה נראה לחוץ תוך פחות משניות הלך רחוק מאחי וצרח במטרה להציל אותו.

אבל היו שם שני יצורים.

אחד שכבר הספיק להגיע לאחי ולשחוט אותו.

ואחד שרצח ללא רחמים גם את בן זוגי.

יודעים מה.
אולי זה כן סוף העולם.

"אהההההההההה" צעקתי בחוזקה.

וזה היה הצליל האחרון.