A Quiet Place/Yoonmin [✔]

Chapter 2

אנחנו עכשיו אוכלים ארוחה משפחתית.
אוכלים בדממה מוחלטת כמובן, ללא סכום, או אוכל קשה.

אם זה לא היה מובן עד עכשיו, אסור לנו להוציא צליל.
למה?
כי אז הם יבואו אלינו.
הם יבואו אלינו וישמידו אותנו כאל לא היינו קיימים כלל.

אנחנו השורדים האחרונים שנשארו.
כל חיינו חיינו בתקווה שיש עוד, אך תקוותינו הייתה לשווא.
לא ראינו אף אדם שנשאר חי.

בי עדיין נשארה תקווה.
זה שלא ראינו זה לא אומר שאין.
נכון?

היום, נאמג'ון, אבא שלי, לוקח אותי לדיג כדי להביא אוכל. זה המקום היחידי שבו אני יכול להוציא צליל מפי. לפרוק את רגשותי.

הוסוק נשאר בבית כדי לשמור על אבא ג'ין.
אבא ג'ין בהיריון. אם אנחנו לא נמשיך את השושלת אז מי יעשה את זה?
אם לא אנחנו, העולם הזה יכחד לגמרי. ורק הם ישארו.

אנחנו מנסים כמה שיותר לדאוג לו ולעזור לו, אבל זה קשה.
כל מה שהוא עשה, הוסוק עכשיו אחראי על זה.
להכין אוכל, לכבס את המעט בגדים שיש לנו,
וכמובן הוא דואג לו ונמצא איתו כמה שיותר.
אני עוזר לאבא שלי עם האוכל ולהביא דברים לבית. תרופות, בגדים, את הדברים הבסיסיים..
והכל צריך לעשות בשקט מוחלט.

לקח לאבות שלי הרבה זמן עד שהם היו מוכנים להביא עוד ילד, מאז הטרגדיה עם טאהיונגי...

אבא שלי בחודש התשיעי שלו.
כשיש לאבא שלי צירים, או כשכואב לו משהו הוא חייב להיות בשקט, אסור לו להוציא מילה.

כי אם הוא יעשה את זה, הם יבואו.

ואם הם יבואו, הם יקחו אותו.

בימים הקרובים הוא אמור ללדת, כולם לחוצים מהלידה. ממתי שהיא תקרה, מאיך שהיא תקרה, מהכל.

יש לנו אורות אדומים מחוץ לבית למקרה שאבא שלי הולך ללדת ואבא ואני לא נהיה בבית.
הוא ידליק את האורות וככה אנחנו נדע כשמשהו קורה..

הלכנו לנחל, שמענו את המים הזורמים, צליל נעים לאוזן.
אני אוהב ללכת לפה, זה מרגיע אותי וגורם לי לשכוח מהצרות.

תמיד כשאנחנו הולכים לנחל אבא שלי בודק את השטח לפני, לראות שהם לא פה...
הוא הסתכל אל הצדדים, בדק את השטח באיטיות ובדיסקרטיות.
אף אחד לא שם.

עלה על פניי חיוך ובאתי לפתוח את פי, אך שמענו צליל מאחורינו.
חיפשנו את מקור הצליל ולא ראינו שום דבר חוץ מעשבים.

חיכינו מעט רגעים והשקט השתלט על הזמן.
זה היה נראה כמו נצח שבה שרר רק פחד ולחץ בעיניי.

אבל אבא שלי סימן לי שהכל בסדר.
ואם אבא שלי אומר שהכל בסדר, הכל בסדר.
אז ציחקקתי והוא ישר אחרי.

"אני אוהב לבוא לפה" אמרתי לאבא שלי בלחש והכנסתי את רגליי אל המים. כל כך נעים.

"אני יודע" אבא שלי חייך וליטף לי את הראש, "אני מבטיח לך שאני אביא אותך לפה שוב עם הוסוק" הוא חיקה את מעשי והכניס את כפות רגליו אל המים.

"כן, אני ממש אשמח אבא. הוסוק יאהב את המקום הזה" אמרתי לו, חיוך פרוס על פני. אני אוהב את זמן האיכות שלנו ביחד.

"כן.. מגיע לו רגע כזה" חיוכו נהפך מעט לעצוב כשחשב על הוסוק.

אבא שלי מאוד קשור להוסוק, הוסוק מאוד אחראי וחרוץ. הרבה זמן הוא לא בילה עם אבא שלי זמן איכות..

"מגיע לו רגע איתך" חייכתי אליו והוא חייך אלי בחזרה, "צודק" אמר לי.

"אבל עכשיו זה הרגע שלנו" הוא משך אותי לחיבוק ארוך ואוהב.

אחרי ששוחחנו מעט דגנו. הצלחתי לתפוס כמה דגים, לא כמו פעם שעברה שלא הצלחתי כלום. אבא שלי כמובן תפס פי שלוש ממני! הוא פשוט מדהים!

אבל דבר אחד לא היה בסדר.

הייתה לי הרגשה, שמישהו צופה בנו...