A Quiet Place/Yoonmin [✔]

Chapter 9

התעוררתי באיטיות, רואה אור קרן מסנוורת מבחוץ.
מתי נרדמתי אתמול?
סרקתי את סביבתי וראיתי שאני בחדר שלי שוכב על המזרן שלי ומצידי אח שלי הוסוק ישן ולידו גם אבא שלי.

יונגי!
קמתי במהירות ממיטתי, סחרחורת קטנה תקפה את ראשי מכיוון שדם לא הספיק לזרום לראשי.

מיהרתי אל המזרן של אבא שלי ותפחתי על כתפו, לא רוצה להעיר אותו אבל אני לא יודע מה עם יונגי.

אבי פקח את עיניו בלחץ.
הרגעתי אותו במהירות וסימנתי לו שהכל בסדר.
סימנתי לו שאני הולך, אני אלך לנחל.
הוא הנהן בהבנה ונישק את מצחי.
בעיקרון אבא שלי לא נותן לנו לצאת לבד מהבית, בפעמים הקודמות יצאתי רק עם אבי אבל אבא שלי הבין שאני צריך להיות לבד.
דאגה התפרסה בעיניו, הוא לא רצה שאצא לבד שוב. הוא קם ממקומו והתלבש, הטיתי את ראשי לצד והוא חייך אליי והעיר את הוסוק.

אז הנה כולנו כאן, ליד הנחל.
הלכתי במהירות אל המנהרה, רואה את יונגי ישן שם בתנוחת עובר.

"יונגי" שלחתי יד אל כתפו בעדינות.
הוא פתח את עיניו בבהלה והתרחק.

"לא לא מצטער זה רק אני" מיהרתי לנופף בידי בחרטה.
הוא הבין שזה אני והשמיע קול אנחה.

"הבהלת אותי" הוא אמר, "מה אתה עושה פה כל כך מוקדם? קרה משהו?" הוא שאל בדאגה והעלה על פני חיוך. הוא בקושי מכיר אותי וכבר דואג לי...

"לא, אמ כאילו כן. מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.

"אמרתי לך אני ג-" "אמרת שתישאר אצלי" קטעתי אותו, יודע מה הוא יסביר לי.

"אתה לא היית, ואבא ואח שלך לא ידעו עליי אז הלכתי..." הוא הסביר.

"מצטער" אמרנו שנינו ביחד וצחקקנו למשמע הסנכרון שלנו.

"אמ ג'ימין?" אבא שלי קרא לי ממאחור ויונגי עשה פרצוף מבוהל.

"זה אבא שלי" לחשתי לו.

"הוא פה?" הוא שאל אותי בלחץ.

"כן אני פה, תפסיקו ללחוש" אבא שלי אמר לנו ואנחנו יצאנו אליו.

"אז איפה המשפחה שלך?" אבא שלי שאל בישירות.

"אבא!" לחשתי-צעקתי אל אבי.

"זה בסדר.. אין לי משפחה" יונגי מיהר לענות.

"או, אני מצטער. אז אתה לבד?" אבא שלי שאל במבוכה.

"כן" יונגי ענה.

ישבנו שם למשך כמה שעות ודיברנו. יונגי סיפר לנו מה קרה למשפחה שלו ואיך הוא שורד לבד.
הוא נמצא ליד הנחל אז יש לו מים, וגם הוא דג. לפעמים הוא הולך למקומות רחוקים וקוטף פירות וירקות.
בשר אנחנו לא אוכלים. לא רק בני אדם אין, גם חיות.. הם רצחו את כולם, הכל נכחד.