Hey it's me - larry stylinson

- chapter 10

נקודת מבט לואי:

שמעתי מלמולים, ניסיתי לפתוח את עיניי ללא הצלחה. הזזתי את ידי מעט, אך היא לא זזה. ראשי היה כבד וגופי קפוא. ניסיתי לצעוק, אבל פי לא נפתח. מצמצתי בעיניי לפני שראיתי את האור שוב מתקרב אליי, ואני נבלע בתוכו.

"לואי בבקשה תתעורר" שמעתי קול מוכר, "אני לא יכול לאבד גם אותך" הוא החזיק לי את היד. פתחתי את עיניי לאט ובזהירות, "ל-לואי? אתה ער." שמעתי קול אחר הפעם, "ה-הארי?" קראתי, אבל הוא לא ענה.

התחלתי לראות טוב וברור יותר, זיהיתי את האנשים מולי, ליאם, נייל... וגם זאין.
ניסיתי להקים את גופי לישיבה, אנקת כאב יצאה מגרוני.
"לואי הרופאה אמרה תשאר ככה, הגוף שלך חלש אל תנסה לזוז יותר מדי." ליאם אמר.

גופי כוסה בשמירת בית החולים עד לאזור החזה, ידיי היו מחוץ לשמיכה. העברתי מבט על ידיי, מבטי מובל לכיוון צינורות שיוצאים מתוך הורידים שלי. אחד מהם עם נוזל אדום, והשני מוביל לאינפוזיה.

"הימני מזרים לך דם.." ליאם אמר "איבדת הרבה דם ואלה מנות דם כדי שהגוף שלך יוכל לתפקד. באינפוזיה יש נוזלים שגם אותם הגוף שלך איבד.." הוא שחרר נשימה כבדה.

נייל פתח את פיו להתחיל לדבר "זה ככה מהיום שהגעת לפה, מחליפים את האינפוזיה כל 12 שעות, ואת מה שמזרים את מנות הדם כל 36 שעות" נייל השפיל את ראשו.
"מ.. מה- היום?" שאלתי בקושי, נייל וליאם לא ענו.

"שלושה שבועות לואי" קולו של זאין רעד, "שלושה שבועות שבהם אנחנו באים לפה בכל יום, וכל לילה אחד מאיתנו נשאר לישון איתך פה על הכיסא המזדיין הזה למקרה ותקום" זאין נאנח.

"זה היה די עמוק, לא היית צריך לאבד כמות כזאת גדולה של דם אם.." הוא לקח נשימה עמוקה "אם לא הייתי כזה מכונס בתוך עצמי והייתי פאקינג עוזר להם לפתוח את הדלת שירותים המחורבנת" זאין צעק, עיניו אדומות עם עיגולים שחורים מתחתיהן.

"זאין זה לא אשמתך." ליאם אמר ושם את ידו על ידו של זאין, מנסה לגרום לו לחזור לשבת.
"זה כן ליאם זה כן. אם לא הייתי זורק את האגרטל הזה, אם לא הייתי קורא ללואי ככה.. אם לפחות הייתי עוזר לכם מההתחלה ולא כשהוא כבר גוסס." דמעה נפלה מעינו של זאין והוא מיד מיהר לנער את ראשו.

"ז-זאין" אמרתי, מרגיש את כל הכאב בגופי. "אל תתאמץ אני חבר חרא לואי, לא מגיע לך אותי, עכשיו יש לך צינורות בידיים וזה אשמתי." זאין אמר בקול עמוק ולא כוונה.
"ז-זאין זה לא א-אשמתך" גופי בער. "אתה היית שם בשבילי, בשביל כולנו" השתעלתי בחוזקה. "ל-לואי" ליאם אמר ומיד הביא לי כוס מים עם קש כדי שיהיה לי קל יותר לשתות.

"לואי תפסיק לדבר ולאמץ את הגוף שלך יותר מדי, המצב שלך גם ככה לא טוב יותר מדי." נייל אמר.
"א-אני" הרגשתי את חזי בוער מהקושי לומר כמה מילים "אני מצטער ז-אין" אמרתי.

"אני מצטער."

-------------------------------------------

אני מרגישה שהפרק יצא ממש גרוע אז סליחה על זה