Hey it's me - larry stylinson

- chapter 7

נקודת מבט הארי:
- 6.6.07 -

"ביי" אמרתי, "ביי, אתה בא לבית ספר מחר נכון?" הוא שאל "כן ברור למה שאני לא אבוא?", "לא יודע.. אז נתראה מחר" הוא אמר, נופפתי לו לשלום ויצאתי מכיוון הקולנוע לבית.

מששתי את כיסי המכנס בחיפוש אחר הפלאפון, הוצאתי מכיסי ורציתי להתקשר לאמא, אבל ננגמרה לי הסוללה שעה קודם לכן ושכחתי מזה. החזרתי את הפלאפון לכיס ובדקתי בשעון שמונח רופף על ידי השמאלית מה השעה, 00:06 . יש לי מחר שעת אפס מה שאומר שאני צריך למהר כמה שאני יכול הביתה, חשבתי לעצמי.

הדרך מהקולנוע לביתי היא 36 דקות, כדי להגיע הביתה מהר יותר, ההתחלתי ללכת בקיצורי דרך. זה אמור לקצר לי את הדרך בחצי מהזמן. אני בדרך כלל נמנע מקיצורי דרך, אך אני חייב להגיע הביתה הכי מהר שאני יכול.

"עכשיו פנייה שמאלה" מלמלתי לעצמי, המשכתי ללכת ישר לפני הפנייה, פניתי שמאלה, בין הבתים, והרגשתי מישהו תופס בגופי בחוזקה. גופי נמעך בין קיר הלבנים לבן האדם שמחזיק אותי, ניסיתי לצעוק, אך יד שהייתה על פי מנעה ממני. הבן אדם משך בידי וסובב אותי כך שגבי היה עכשיו נגד הקיר. ראיתי בת מולי, עם מבט מבחיל על פנייה.

לפני שהספקתי לקלוט מה קורה, הרגשתי את שפתייה על שלי. ניסיתי לזוז, למנוע ממנה. הטתי את ראשי לאחור ונדקפתי בקיר. עיקמתי את פניי בכאב ויללה יצאה מפי. "אל תתנגד בייבי" היא אמרה ונשקה לפי קלות. "אם תתנגד.." היא אמרה ואחזה בידי "יכאב לך יותר" היא הידקה את אחיזתה בידי "אוו" פלטתי יללת כאב קטנה.

היא נצמדה לפניי שוב והטיחה את שפתייה על שלי, הרגשתי את ידה על צווארי, מונעת ממני להזיז את ראשי. הרגשתי את לשונה עוברת על שפתיי, מחכה שאפתח את פי, אך לא נתתי לה.

היא ניתקה את שפתיה משפתיי, "בייבי.." היא אמרה והחזיקה בידי שוב, "אתה רוצה לשתף איתי פעולה נכון? אתה לא רוצה.." היא חיזקה את אחיזתה בידי והכניסה את ציפורנייה לעורי, "שיכאב לך או משהו נכון?" הנהנתי קלות, בתקווה שהפעם תעזוב אותי.

שפתייה היו על שפתיי, לשונה מחכה שאפתח את פי. היא לא חיכתה, היא פתחה את פי לבדה. רציתי לצעוק, רציתי לבכות, אבל לא. אני לא אתן לה לראות אותי שבור. ידיה עברו על גופי בעדינות, טיילו על כל חזי ועלו למעלה ולמטה. לא הצלחתי להתנגד, גם לא ניסיתי. ידעתי שיכאב לי אחר כך. הרגשתי את ידיה על המפשעה שלי, פלטתי גניחה לא רצויה, נתתי לה את מה שהיא רצתה. היא הפסיקה לנשק אותי וחייכה "אני מענגת אותך בייבי?" היא אמרה וליטפה את פניי, ואני עמדתי קפוא.

היא הורידה את המכנס והחולצה שלי, ומיד לאחר מכן הורידה את שלה גם. נשארנו שנינו עם הלבשה תחתונה בלבד. היא הניחה אותי לישיבה, כשגבי נשען על הקיר והיא יושבת על רגליי, קרוב למפשעה שלי, היא הושיטה את ידה לפניי, ליטפה קלות לפני שנישקה אותי. הרגשתי את לשונה בתוך פי, היה לה טעם מחניק של סיגריות שבקושי יכולתי לסבול.

היא לקחה את ידיי וכרכה סביב המותן הצרה שלה, ולאחר מכן כרכה את ידיה סביב צווארי. ידיה תפסו בשיעורי בחוזקה, והיא המשיכה לנשק באגרסיביות. ואני רק רציתי שהסיוט הזה ייגמר.

ידיה לקחו את שלי, והיא שמה אותן על סוגר החזייה שלה. לאחר כמה רגעים, היא לקחה את ידיי ופתחה איתן את החזייה. היא נעמדה, הורידה את התחתונים והתיישבה מולי. לא הספקתי לחשוב בכלל, להבין מה עומד לקרות, והיא כבר הורידה את הבוקסר שלי והכניסה את הזין שלי לגופה.

דמעות עמדו בעיניי, התאפקתי שלא לבכות, לא להתפרק בפנייה. ידיה הונחו על גבי, וציפורניה ננעצו בעורי. זה כאב. זה כאב כל כך שרציתי לצרוח, להוציא את כל מה שיש בתוכי. לא האמנתי כמה אנשים יכולים להיות רעים. הנחתי שאולי זה מגיע לי, מגיע לי להאנס.

עצמתי את עיניי, מקווה שזה יעבור כמה שיותר מהר, שיימאס לה, שהיא תחשוב שאני לא סקס טוב, אבל אז שמעתי את הגניחות שלה. איך אפשר להנות מלאנוס מישהו? איך אפשר לאהוב את זה כשזה לא הדדי?

ישבתי שם, משותק, וקפוא.

היא קמה ממני, ואני מיד קיפלתי את רגליי, עדיין לא מעכל מה שקרה. לא חושב שאי פעם אוכל לעכל את זה. היא התלבשה בזריזות, התכופפה אליי, נשקה לשפתיי ולחשה באוזני "היית טוב בייבי" היא אמרה וגנחה כדי להמחיש "ממש טוב האמת" היא קרצה וגלשה עם ידה למפשעה שלי. עצמתי את עיניי ולאחר כמה דקות שנדמו כמו נצח שמעתי צעדים, הולכים ומתרחקים.

היא סוף סוף הלכה. הלכה, והשאירה אותי זרוק ומשומש, כמו איזה בובה חסרת משמעות. קלטתי את הבוקסר בעיניי, זרוק יחד עם בגדיי שהיו יחסית קרוב אליי, הלבשתי אותו על גופי ובידיי החזקתי את שאר הבגדים.
הרגשתי דמעה אחת על פניי, ועוד אחת, הרגשתי את הדמעות זולגות על פניי אחת אחריי השנייה. את כל הגועל מתוכי הולכת ונעלם, למרות שהוא לא ייעלם מתוכי כבר אף פעם.

--------------------------
*ידע כללי*
הגילאים של לואי והארי כאן הם כמו במציאות בשנים האלה.
הארי- 13
לואי- 16
(נכון לפרק הזה ולשנה הזאת 07)

לא רציתי להיות אחת מאלה, אבל אין לי ממש ברירה כי אין כאן קוראים וזה סתם מבאס, אז פרק הבא יעלה כשיהיו 10 הצבעות :)