Hey it's me - larry stylinson

- chapter 14

נקודת מבט הארי:

"הארי אתה צריך שאני אקפיץ אותך הביתה?" הנדתי בראשי כתשובה, "אוקיי, יום טוב הארי" ונסה אמרה וסגרה את דלת המשרד.

פתחתי את המגירה השמאלית הוצאתי משם דף ועט, חשבתי קצת מה לכתוב ןהמילים ישר זרמו על הדף בכתיבה.

"לואי, לואי שלי, אני מקווה שמצאת את המכתב ואתה קורא אותו עכשיו.

אני יודע שהלכתי בלי להיפרד ממך כמו שמגיע לך, אני יודע שאתה עכשיו חושב, וחושב יותר מידי, מה היו הסיבות שלי לעשות את זה.

אני רק רוצה להגיד לך שאתה לא היית אחת מהסיבות האלה כמו שאתה בטח חושב.

אתה לא הסיבה שאני רוצה לחזור הביתה, אתה הסיבה גרמה לי להישאר.

לו, בלעדייך לא הייתי חי עד עכשיו. אין לך מושג כמה פעמים הייתי כל כך קרוב לוותר, ואז, ואז ראיתי אותך ולא יכולתי לעשות את זה.

בבקשה בבקשה בבקשה ממך, אל תאשים את עצמך בשום דבר. שום דבר פה הוא לא אשמתך. שום דבר.

אני מקווה שהבנים עוזרים לך לעבור את זה ותומכים בך ומסבירים לך שזה לא אשמתך.

אני לא יכולתי לעשות את זה יותר, רציתי פשוט לחזור הביתה, לחיות בשלום ובשקט בלי להיות בדיכאון ובלי התקפי פאניקה.

הפסקתי לחשוב על זה לזמן מה, ואתה יודע את זה, בעצם, אתה לא יודע מהי הסיבה שאני כבר לא כאן, לא סיפרתי לך על שום דבר ממה שקרה.

לפני חודש, ראיתי כתבה על מישהי שמועמדת למשפט בגלל הטרדות מיניות ואניסות. שמו תמונה שלה, פנים מטושטשות אבל עם תיאורים איך היא נראת. קוראים לה ג'וליה, ג'וליה מרטינס.

ג'וליה מרטינס, עוברת ממקום למקום בתוך אנגליה, נולדה בלונדון, בת 23.

היה מצורף לכתבה מספר פלאפון, עשיתי כמה בירורים וראיתי את התמונה שלה, אותה תמונה שחקוקה לי בזיכרון כבר שש שנים. אותו פרצוף מבחיל שגורם לי לרצות לבכות כל פעם מחדש.

דיווחתי על אונס, זימנו אותי למשפט שלה, עליתי להעיד והורידו אותי לאחר שתי דקות כי הייתי חיוור, אז עורך דין אחד סיפר במקומי. בזמן הזה אני הלעתי לשירותים לשטוף פנים ולהתאפס על עצמי, השופט כנראה חשב על האונס כי שתי דקות לאחר מכן דלת התא שלי נפתחה, ג'וליה עמדה שם. היא סגרה את דלת התא ונגעה בי לואי. היא נגעה בי שוב. 

אני לא אהבתי את זה, אני לא אוהב אותה, אני שונא אותה. חיכיתי שכל שנייה תיגמר, ניסיתי לדמיין שזה אתה, אבל אז שמעתי את קול הגניחות שלה, המגע שלה היה קר, אני לא אוהב אותה, אני לא אהבתי את זה, אני שונא אותה לו, אני כל כך שונא אותה.

היא יצאה מהתא והשומר שלה לקח אותה בחזרה למשפט, נחש מה?

היא לא נכנסה לכלא. היא רק עושה עבודות שירות, וגם זה למשך חודשיים.

היינו שלושה אנשים שהתלוננו על אונס, שבעה התלוננו על הטרדות מיניות, בנים ובנות.

לא יכולתי יותר לחיות בעולם שבו אנשים עושים כל דבר בשביל הסיפוק המיני שלהם, ושבסופו הם לא מקבלים עונש. אני פוחד להיאנס שוב. אני לא רוצה שיגעו בי ככה, רק אתה.

לו, אני ניסיתי, ניסיתי להישאר והנה, נאנסתי בפעם השנייה לפני שבועיים ואני עדיין כאן.. 

טוב כאן לפחות לעוד שעתיים.

לא מגיע לך מישהו דפוק כמוני, לא מגיע לך מישהו שמתאבד, מגיע לך מישהו הרבה יותר טוב. מגיע לך כל הטוב שיש בעולם המזדיין הזה. 

כי אתה מלאך, אתה היית המלאך שלי ובעוד כמה שעות אני אהיה שלך.

לו, לואי שלי, או שבעצם אתה כבר לא שלי, אני אוהב אותך, אני תמיד אהבתי ואני תמיד אוהב. אתה הצלת אותי מעצמי ומכל החרא הזה. בזכותך אני עדיין חי ונושם עכשיו, אבל לא לעוד הרבה זמן. אני חלש, אני יודע. אבל אני לא יכול יותר מלאך שלי.

אני באמת לא יכול יותר. ואני יודע שדיברנו גם על להקים משפחה ולהתחתן, למרות ששנינו עדיין צעירים, ואני מצטער לואי. אני מצטער שאני הנשמה התאומה שלך, אני מצטער שאני כזה בן זונה אגואיסטי שאכפת לו רק מעצמו ומהכאב שלו. לא מגיע לך אותי. ולי לא מגיע אותך.

כשתקרא את זה אני בטח כבר אהיה בבית, אז לואי שלי, אהבת חיי, הילד שהציל אותי כל כך הרבה פעמים, אני, הארי אדוארד סטיילס טומלינסון, ילד שמאוהב בך הרבה יותר מדי זמן, רוצה להגיד לך, אני אוהב אותך. ואני חושב ש 'אוהב' זאת מילה קטנה מדי כדי לתאר את מה שאני מרגיש לידך.

לואי שלי, אולי אתה כבר לא שלי, ואולי אתה אף פעם לא היית שלי, או שאתה לא תהיה שלי, לא אכפת לי. כי אני אוהב אותך לואי וויליאם טומלינסון סטיילס. ואני מצטער.

המלאך שלך"