Hey it's me - larry stylinson

- chapter 6

התעוררתי מאור השמש, גופי מבולגן על המיטה והשמיכה כולה על הרצפה. הבטתי בשעון על השידה ליד במיטה, 9:28, כל כך מוקדם.
החולצה שישנתי איתה דבוקה לגופי, כל גופי דביק, כאילו טבלתי בבריכת דבש. הלוואי וזאת הייתה הסיבה..

מאז מה שקרה, יש לי חלומות וסיוטים, וכל מיני פלאשבקים מדברים שעברנו.. אני לא בדיוק יודע אם זה נורמלי, אבל אין לי גם את מי לשאול אז אני חי עם זה, למרות שזה מציק. לפעמים אני קם בלילה בבהלה, או שאני בוכה מתוך שינה, ויש גם את הזיעה, שזה דבר שקורה לי כבר כל לילה. עשיתי על זה איזה חיפוש בגוגל ומסתבר שזה נורמלי לגמרי, הגוף כולו נמצא בסטרס ויוצא מצב שאני מזיע בשינה, ואז אני קם דביק בבוקר.

נכנסתי לחדר המקלחת, הסתכלתי לרגע על האמבטיה ומיד נענעתי את הראש. הספיק לי הפלאשבק מאתמול אני לא צריך שוב. נכנסתי למקלחון שוטף את כל גופי ושערי, לאחר 20 דקות בערך יצאתי מהמקלחת, לקחתי שתי מגבות לבנות, אחת קשרתי סביב מותניי ואת השנייה שמתי על כתפיי. הלכתי לארון, לוקח חולצת reebok שחורה והאות H מוטבעת עלייה בצהוב, ומכנס גינס שחור. חיוך קטן עלה על פניי ואחריו באה דמעה קטנה כשנזכרתי שהארי קנה לי אותה.

ירדתי למטבח, לקחתי בלילת פנקייקים מוכנה שקניתי והוספתי את שאר הדברים שהיה צריך. הוצאתי שני מחבתות שימנתי אותם והנחתי על הגז הדלוק, לקחתי מצקת מהמגירה ושפכתי את תכולתה לכל אחד מהמחבתות, מחכה שזה יתבשל. בזמן שהפנקייקים היו על הגז, עליתי לחדרי לקחת את הפלאפון, ושמעתי טיקטוק בדלת.
פתחתי את הדלת, זאין עמד מולי עם חיוך שחושף את שיניו ולאחר רגע כיווץ את אפו בגועל.

"לואי" הוא אמר ונאנח "מה שרפת הפעם?" שאל, הסתכלתי עליו עם פרצוף לא מבין ושנייה לאחר מכן נזכרתי. "שיט שיט שיט לא שוב" אמרתי ורצתי למטבח, הפנקייקים היו שחורים כמו פחם. "לואי מה ניסית להכין פה?" זאין שאל וכיווץ את גבותיו לפרצוף לא מבין. השפלתי את ראשי למטה, טיפה נבוך "ניסית לעשות פחם למנגל? אני לא מבין, ממתי אתה יודע למנגל?" זאין שאל והרמתי את ראשי עם חיוך מטופש על פניי, "זה אממ.. היה אמור להיות פנקייק?" אמרתי בשאלה, זאין התחיל לצחוק, "חשבתי שיש מישהו אחד עם קצת שכל בחבורה שלנו.." אמרתי וצחקקתי מעט, "נו באמת לואי אף בנאדם לא היה מנחש שזה אמור להיות פנקייק, חוץ מזה אני לפחות לא שרפתי פאקינג פנקייק" אמר, "טוב לא כולם יודעים להכין דברים בלי לשרוף אותם זאין.. בדרך כלל הארי היה מכין את האוכל.." אמרתי והשפלתי את ראשי. זאין משך אותי לחיבוק שללא ספק הייתי צריך, זה אומנם לא מנחם כמו חיבוק מהארי אבל זה משהו.

"אני זוכר את הארוחה הראשונה שעשיתי לו", התנתקנו מהחיבוק וישבנו בכיסאות ליד האי, "הוא אמר לי שאני אוותר, כי רוב הסיכויים שאשרוף את זה, אבל לא. רציתי לעשות לו ארוחה רומנטית." זאין הסתכל עלי, מעוניין וקשוב. "הכנתי לו
עוף במילוי גבינת מוצרלה, עטוף בבשר חזיר עם מעט פירה ביתי" גיחכתי כשהסתכלתי לתוך עיניו של זאין "הוא היה בשוק שהכנתי משהו ולא שרפתי את כל הבית, אפילו אני הייתי מופתע מ- 'הכישורים' שלי, הוא אמר לי שזאת הארוחה הכי טעימה שאכל בחיים שלו.." זאין הניח יד על ברכי "אני.." משכתי באפי "א-אני יודע שהוא אמר סתם, רק כדי לעודד אותי" צחקתי באילוץ, "הוא היה האדם הראשון שטעם משהו שהכנתי, הארוחה הראשונה, וגם האחרונה שעשיתי, הייתה בשבילו." דמעות התחילו למלא את עייניי "הוא שיקר לי..." אמרתי בשקט, "ה-הוא שיקר לי.." הסתכלתי לזאין בתוך העיניים, "הוא שיקר לי זאין, הוא עזב אותי, סתם ככה."

-------------------------------------------
אני יודעת שהפרק לא טוב, ואני יודעת שלא העלתי מלא זמן פרק, אני באמת מנסה, אבל אני במין מחסום כתיבה ואני מנסה לעשות הכי טוב שאני יכולה 3>

בכללי אין לי שמץ אם יקראו את זה, אין לי כמעט קוראים אז מי שקורא את זה, אני אוהבת אתכם יום טוב :)