נגמר המשחק, והקבוצה שלי ניצחה את הקבוצה של הארי. הלכנו למלתחות כדי להחליף את הבגדים שלנו.
"אז אני יראה אותך מחר בבית ספר?" שאלתי את זאין שכבר סיים להתארגן. "כנראה, נתראה" אמר לי ונופף בידו לפני שיצא מהחדר.
כל הבנים כבר סיימו להתארגן ויצאו. כשהבנים החליפו את הבגדים שלהם הם פשוט עשו את זה ליד הלוקרים, מול כולם. אבל אני לא מרגיש בנוח לעשות את זה.
כולם שם היו עם קוביות ושרירים, ולי יש קצת בטן כזאת שיוצאת, בגלל זה אני תמיד לובש בגדים שגדולים עלי בכמה מידות, אני לא רוצה שאנשים ישימו לב וילעגו לי.
נכנסתי לאחד מתאי השרותים, והארי סיים להתארגן וחיכה לי ליד הלוקרים. החלפתי את מכנסי הכדורגל למכנסי ג'ינס שחורים והורדתי את חולצתי. עכשיו שמתי לב ששכחתי את החולצה שלי על הספסל.
פתחתי מעט את דלת התא וראיתי את הארי יושב על הספסל ומתעסק בפלאפון שלו. אולי אם אצא מהר הוא לא יספיק להסתכל. יצאתי מהתא לכיוון הספסל בשקט ומיהרתי לקחת את החולצה.
הארי הרים את מבטו מהפלאפון ובחן אותי. אני לא בטוח מה המבט הזה אומר, ואני מרגיש שאני חייב לדעת, אני מרגיש שאני חייב לשאול אותו. "ה- הארי" אמרתי בשקט וניסיתי להסתיר את בטני עם ידיי. הוא הרים את מבטו לעיני. "כן?" ענה. רגע, אם הוא לא גיי, אני יצא אידיוט גמור, אולי אני לא צריך לשאול אותו."א- אני אממ רציתי ל- אממ לשאול אות-" "לואי.." הוא קטע אותי ונעמד, מתחיל ללכת לכיווני. "מ- מה?" שאלתי מתחיל להתרחק לאחור עד שהרגשתי את גבי נתקע בדלתות הלוקרים.
הוא המשיך להתקרב אליי עד שיכולתי להרגיש את נשמתו על שפתיי. הוא הוריד את ראשו מעט לכיוון פניי. "ה- האר-" התחלתי להגיד אך לפני שיכולתי לומר משהו הוא שם את ידיו על לחיי ותקף את שפתיי. עצמתי את עיני והרגשתי את הצמרמורת שעברה בכל גופי. המערבולות בבטני, כאילו הפרפרים שהיו כלואים בה סוף סוף השתחררו ועכשיו הם מרחפים להם שם.
הפלתי את החולצה מידי ותפסתי את כתפיו הרחבות, התנתקתי לשנייה כדי לקחת אוויר ומיד החזרתי את שפתיי. השפתיים שלנו נעו אחת כנגד השנייה בקצב אחיד ומושלם. הוא העביר את לשונו על שפתי התחתונה, כאילו מחכה לאישור. לא חשבתי פעמיים וישר פתחתי את פי, נותן לו להיכנס, הוא חקר כל פינה בפי עם לשונו, וגלגל אותם מעל שלי. הוא לקח את ידיו והעביר אותם לכל אורך מותני עד שהגיע לישבני. זה הלחיץ אותי מעט אז תפסתי את ידיו והרמתי אותם בחזרה למותני. הרמתי את ידיי לפניו ואחרי כמה שניות התנתקתי ממנו. לוקח כמה נשימות ממה שקרה פה עכשיו, ויכולתי גם לשמוע את הנשימות החלשות שלו. הוא הניח את מצחו על שלי כשעיניו עדיין עצומות והרים את אחת מידיו כדי ללטף את לחיי.
"אז אני מניח שזה עונה על השאלה שלי.." פלטתי בשקט. "ומה הייתה השאלה..?" לחש בקול צרוד. "התכוונתי לשאול אותך מה הנטייה המינית שלך, אבל.. כן" הסברתי בשקט מביט בפניו המלאכיות.
הוא לקח נשימה קצרה ופתח את עיניו. "לואי, אני.. אני לא כל כך.. בטוח, כאילו.. אני לא הגדרתי את עצמי עדיין" אמר. "הו.." אמרתי בתגובה. הוא לקח צעד אחד אחורה ובחן את גופי. "טוב, אני לא סטרייט זה בטוח" אמר בחיוך, ורק אז שמתי לב שעדיין לא לבשתי את החולצה שלי.
מיהרתי להתקופף ולהרים את החולצה שהייתה על הרצפה. הפנתי לו את גבי ומיד לבשתי אותה. זה כל כך מביך.. הוא ראה את הבטן שלי, את הבליטה שאני כל הזמן מנסה להסתיר מכולם. את הדבר שאני הכי חסר בטחון לגביו. איך מישהו יכול לחבב אותי אחרי שהוא רואה את זה?
"לואי" הוא קרא והסתובבתי בחזרה אליו. "אתה יפיפה" אמר ולא הסיט את עיניו משלי אפילו לשנייה. הרגשתי את לחיי מתחממות. אני לא מצליח להבין את זה, איך בן אדם כל כך מושלם כמוהו יכול לחשוב שמישהו כמוני אפילו טיפה יפה..? (וואו לואי סתום אתה ההגדרה לשלמות.)
"כבר מאוחר.." פלטתי. "כן" הוא אמר והניח את תיקו על גבו. הרמתי את תיקי מן הספסל והתכוונתי לשים אותו על גבי. "תביא לי את זה" אמר וחטף ממני את התיק. "אתה מתנהג כאילו אני תינוק.." אמרתי. "אתה לא תינוק.. אבל אתה קטנצ'יק כזה" אמר מגחך. עשיתי פרצוף עצבני והתקדמתי ליציאה מן המלתחות. הוא רץ אחרי ותפס בידי עם ידו הפנויה. הסתכלתי אליו והוא חייך לי חיוך גדול וחושך שיניים. חייכתי אליו בחזרה והתחלנו לחזור לכיוון הבית.
************
לאורך כל הדרך היה שקט. אבל לא שקט מביך, שקט נעים.
הגענו לבית שלי והוא שחרר את ידי והביא לי את תיקי. שמתי אותו על גבי והסתכלתי אליו.
הוא הסתכל עלי לכמה שניות ואז השפיל את מבטו. "לו.. אפשר לבקש ממך משהו?" שאל בשקט, לא מסתכל לעיני. "בטח" אמרתי מיד.
"אם אפשר רק.. לא לספר על זה לאף אחד? אמרתי לך כבר שלא הגדרתי את עצמי, ואני לא רוצה שאנשים ידברו".
השפלתי את מבטי והרגשתי צביטה בליבי. הוא מתבייש בי? הרגשתי את הדמעות מתחילות לעלות לעיניי ואת הגוש שנתקע בגרוני.
"היי לו" הוא אמר והסתכל עלי, הסתכלתי אליו בחזרה. "זה לא קשור אליך, אני פשוט מעדיף להיות בטוח עם עצמי שזה מה שאני לפני שאספר לכולם" הסביר.
"אוקיי.." אמרתי בשקט. אני דיי יכול להבין אותו. כשאני יצאתי מהארון הייתה לי סביבה תומכת, המשפחה, החברים, אפילו סתם אנשים מבית הספר, הם קיבלו אותי כמו שאני. אבל הסביבה הזאת שונה בהרבה, אולי גם אני לא הייתי יוצא מהארון אם הייתי גודל כאן.
"ביי האז- הארי" תיקנתי את עצמי מהר. רגע, מה אני אמור לעשות עכשיו, לחבק אותו? או פשוט ללכת ישר לביתי.. או אולי ל-. מחשבותי נקטעו כשהרגשתי את שפתיו מונחות על שלי, מנשקות בעדינות, שמספיקה כדי להשאיר לי פרפרים בגוף לחודש שלם. התנתקתי ממנו באיטיות והסתכלתי לעיניו. "ביי בובאר" אמר וחייך אלי חיוך מתוק לפני שהסתובב ופנה לביתו.
************
ראיתם מה לואי צייץ????? למקרה שלא ראיתם אני שמתי את הציוץ בתחילת הפרק.
קיבלתי שבץ פה.
יאלה כולנו עכשיו clowning.
אניוויזזז אני מקווה מאוד בשביל כולכם שראיתם את הקליפ של זאין לto begin again.
כי אם לא, קווין יבוא אליכם בלילה עם כפית סגולה.
All the love. H
YOU ARE READING
The guy on the window/L.S✔
Любовные романы{הושלם} סיפור צולע אבל חמוד D: "אופס" אמרתי כשהתכוונתי לסגור את החלון. "היי" אמר לי נער עם שיער מתולתל ארוך ועיניים ירוקות שישב על אדן החלון. "אממ.. ואתה..?" שאלתי. "הו אממ.. אני גר בבית השכן" הסביר. "אוקיי.." אמרתי מעט מבולבל. "ראיתי שרק עברתם הנה...
