כשהגעתי לבית, אימי חיכתה לי על הספה בסלון. אני לא רוצה להיכנס לשיחה על זה. אני יודעת בדיוק מה הולך לקרות. היא תכריח אותי לאכול יותר. אבל אני לא יכול. אני מרגיש רע עם הגוף שלי. כל חתיכת אוכל שאני מכניס לפי גורמת לי להתחרט על זה שאני לא יכול להתאפק.
סגרתי את דלת הבית בשקט, מתקדם על קצות אצבעותי למדרגות. "לואי?" אימי קראה וסובבתי את ראשי אליה. "היי.. חזרתי" אמרתי בשקט. "אתה יכול לשבת איתי פה קצת?" שאלה ואני הנהנתי בשקט מתקדם לשבת לידה על הספה.
"אני לא רוצה ללחוץ עליך, ואני בטוחה שקשה לך מספיק גם בלי הרצאות מאחרים. אבל אתה חייב לאכול, אתה צריך לעשות תפריט יומי מאוזן. ואני לא מתכוונת שישר תתחיל את התהליך. אבל אנחנו נעבור את זה שלב אחרי שלב. רק תבטיח לי שלפחות תתן לזה ניסיון..?" ספק אמרה ספק שאלה.
הסתכלתי בעיניה וראיתי את המבט הכואב. אני מכאיב לה. אני מכאיב לאמא שלי. אבל אני פשוט לא מסוגל להפסיק. אני כבר עמוק מידי בתוך זה. אני לא יכול לראות דרך שבה אני התחיל לאכול כמו השאר. זה לא פשוט כמו שחושבים.
"א- אוקיי.. אני ינסה" אמרתי בשקט והיא הנהנה עם חיוך קטן לפני שמשכה אותי לחיבוק. "אני עולה לחדר.." אמרתי וקמתי, מתקדם לכיוון המדרגות.
סגרתי את הדלת אחרי ונשכבתי על המיטה, קובר את פניי בכרית ומתחיל לבכות. בכי חלש שלאט לאט הופך לחזק ורועש יותר. התייפחתי לתוך הכרית ולא נתתי לדמעות לעצור.
דפיקות חלושות גרמו לי לסובב את ראשי במהירות. הארי ישב על עדן החלון עם חיוך קטן, שבמהרה ירד והפך לפרצוף מודאג. קמתי מהר לשרותים שבחדר שלי, סוגר את הדלת אחרי ושוטף את פני. מנסה להעלים את הדמעות ולהסתיר את העיניים האדומות.
"לואי..?" שמעתי את הארי קורא. יצאתי מהשרותים, מתקדם לחלון ופותח אותו. "ה-היי.." אמרתי בלחש. הוא הכניס את רגליו לתוך החדר ונעמד מולי. "רצית שאולי נצא לאנשהוא, אבל.. מה קרה? ובבקשה אל תגיד לי שלא קרה כלום ואתה בסדר, כי אני רואה שאתה לא, ואני רק רוצה לעזור לך, אז בבקשה, לו..?" הרמתי את ראשי אליו וראיתי אותו נושך את שפתו התחתונה בלחץ.
"א- אני.." לא הצלחתי לסיים את המשפט. המילים נתקעו בגרוני. התרוממתי על קצות אצבעותיי וחיבקתי אותו חיבוק מוחץ. לא עברה יותר משנייה והוא חיבק אותי חזרה, מלטף את גבי ביד אחת, ובשנייה את שערי. הייתי צריך את זה, הייתי צריך את הקרבה הזאת אליו, את המגע. קברתי את פני בחזהו ועצמתי את עיני, נושם את הריח שלו שתמיד מרגיע אותי. שיחררתי יבבה אל תוך חולצתו ומיהרתי לנשוך את שפתי, מנסה להעלים את קול הבכי. "ששש לו... הכל בסדר. אני פה, אני איתך" אמר והרגשתי את גופי נרגע תחת מגעו החם. התנתקתי מהחיבוק וחייכתי אליו "ת- תודה הארי.." אמרתי בשקט. "הכל בסדר" חייך וליטף את לחי.
YOU ARE READING
The guy on the window/L.S✔
Romance{הושלם} סיפור צולע אבל חמוד D: "אופס" אמרתי כשהתכוונתי לסגור את החלון. "היי" אמר לי נער עם שיער מתולתל ארוך ועיניים ירוקות שישב על אדן החלון. "אממ.. ואתה..?" שאלתי. "הו אממ.. אני גר בבית השכן" הסביר. "אוקיי.." אמרתי מעט מבולבל. "ראיתי שרק עברתם הנה...
