The guy on the window/L.S✔

פרק 9

"Put your head on my shoulder"
הרמתי את עיניי מהמחברת בכדי לפגוש בהארי נשען על משקוף דלת חדרה של אחותו.

"הארי מה אתה עושה לעזאזל?!" ג'מה נזפה בו.

"Hold me in your arms"
הארי המשיך, מתעלם מדבריה.

"...Baby"
שר עם חיוך פלרטטני וקרץ לי כשג'מה עצמה את עיניה בתסכול.

"הארי, לואי צריך לסיים את הסיכום בהיסטוריה, ואני מנסה לעזור לו. אז בבקשה תפסיק להפריע לנו!" ג'מה כמעט התחננה.

הארי הרים את ידיו בכניעה והתחיל להתקדם אל עבר המדרגות.

"הו" הוא נעצר וחזר אל החדר. "אמא אמרה שהאוכל מוכן ושתבואו למטה" אמר כבדרך אגב לפני שירד במדרגות.

ג'מה רטנה בכעס כשירדנו במדרגות.

התיישבתי ליד ג'מה, מול הארי שישב ליד אימו.

"בתאבון!" אימו של הארי קראה. כולם החזירו לה בתאבון שקט.

הסתכלתי על האוכל בהיסוס. אני חייב לאכול משהו, אני לא רוצה שאימו של הארי תעלב. לקחתי מעט אורז והתחלתי לאכול, שם לב שהארי מסתכל על הצלחת שלי. "אתה רוצה את התפוחי אדמה, לואי?" הציע. "לא, לא תודה" מלמלתי והמשכתי לאכול. "אז ג'מה, את רוצה להכיר לי את הידיד שלך?" אמא שלהם שאלה. "אמא, לואי. לואי, אמא" ג'מה אמרה בחוסר עניין. אימם הנידה בראשה בגלגול עיניים ופנתה אליי. "שלום לואי, אני אן" חייכה לעברי. חייכתי אליה בחזרה. "לואי טומלינסון" "הו, אתה הילד של השכנה החדשה, ג'ואהנה אם אני לא טועה" הנהנתי אליה. "כבר הספקתי לפגוש אותה, יש לך אמא מקסימה, תדע לך" הנהנתי בחיוך ופלטתי 'תודה' בשקט.

"אתה הולך לבית הספר של הארי וג'מה, נכון?" הנהנתי שוב, אני לא מרבה לדבר כמו שאתם יכולים להבחין. "אז שם בעצם הכרתם?" ואיך אני עונה על זה בדיוק. "האמת שפגשתי אותו כשהם רק עברו. עזרתי לו להעביר את הארגזים מהמשאית" הארי נחלץ לעזרתי. "הוו.. זה הילד המתוק שלי" אן אמרה וצבטה ללחיו. "אמא, תפסיקי להביך אותי!"

************

"לואי..." הארי לחש בקול ודפק על חלוני. פתחתי את החלון וראיתי את פרצופו המחוייך, כרגיל. "מה אתה עושה?" שאל. "סתם, קורא" לחשתי. "למה אנחנו לוחשים..?" "כי עכשיו עשר בלילה והמשפחה שלי כבר הלכה לישון"

"הממ, בכל מקרה, תנעל נעליים ותרד" קבע והתכוון לסגור את החלון אך מנעתי ממנו זאת ופתחתי אותו בחזרה. "למה אתה מתכוון?"

"אם הגעת למצב שאתה קורא ספר כנראה שאתה באמת משועמם, וגם לי אין בדיוק מה לעשות, אז בוא נצא" הצהיר. "חשבת אולי על ללכת לישון..?" "הממ.. חשבתי על זה, אבל למה שאני אלך לישון כשאני יכול להיות איתך" הוא חייך חצי חיוך שמוציא את גומותיו ואני הסמקתי והסתובבתי לקחת את נעליי לפני שהוא יכל לשים לב.

"טוב, קדימה, בוא נצא" אמרתי מתקדם לכיוון הדלת. אך לפני שהספקתי לגעת בידית, הדלת נפתחה ולוטי עמדה מצידה השני "למה אתה לבוש, עכשיו עשר בליל.. ומי זה?" שאלה בבלבול והעבירה את מבטה אל החלון. "ה- היי, אני הארי" התחיל לומר. "ולמה בדיוק אתה מטפס על החלון של אח שלי, הארי?" לוטי לא הפסיקה לתחקר אותו. "אממ, לואי ואני התערבנו אם אני יכול לטפס עד לחדר שלו" הארי ספק אמר ספק שאל.

"הממ," לוטי נתנה לו מבט ספקני. "בבקשה אל תגידי לאמא" כמעט התחננתי. היא נאנחה. "בסדר, אבל אתה חייב לי. דרך אגב, אמא ערה בסלון אז.." אמרה לפני שיצאה וסגרה את הדלת. "שיט, מצטער הארי" נשפתי. "על מה אתה מצטער, אתה עדיין בא איתי" קבע. "איך ב.." הפסקתי לדבר כשראיתי את חיוכו התחמני. "לא, לא ולא" הצהרתי בתוקף.

הוא קם מן החלון והתקדם אליי. התחלתי לברוח לצד השני של המיטה. הוא מצד אחד ואני מהצד השני. הסתכלתי עליו, מקווץ את גבותי. הוא הסתכל עלי, מעביר את לשונו בצד פיו בחצי חיוך. אחרי כמה דקות שפשוט בהינו אחד בשני, הוא נאנח והרים את ידיו בכניעה. "אוקיי, אוקיי. אני פשוט אלך לי.. לבדי.. בחושך.. אחכה שמישהו יבוא ויחטוף אותי.." גילגלתי את עיניי מגכח. נאנחתי, מתקרב אל החלון ומסתכל מטה, אל הגינה שלנו. מיד לקחתי צעד אחורה. זה לא שיש לי פחד גבהים או משהו כזה.. זה פשוט.. ממש גבוה!

"לואי, פשוט תסתכל על מה שאני עושה" הארי התקדם בחזרה אל החלון והתחיל לרדת. "תשתמש באבנים כמדרגות" אמר והתקדמתי אל החלון מסתכל על כל תנועותיו. ידעתם שיש לו ורידים בולטים בידיים? "רוצה תמונה?" הארי קרא עם חיוך מגוחך על פניו, ורק אז שמתי לב שבהיתי בו ונשכתי את שפתי בלי לשים לב. ניערתי את ראשי במהירות והתיישבתי על החלון, מוציא את רגליי מן הצד השני.

אולי זה באמת לא כל כך גבוה ואני סתם מכניס לעצמי דברים לראש "אוקיי, אני יורד" הנחתי את רגלי הימנית בין הלבנים ואחזתי בחוזקה במעקה, לאחר מכן עשיתי את אותו הדבר עם רגלי השנייה. "אתה מתקדם מעולה, לו" "שקט הארי, אני צריך להתרכז!" גערתי בו וניסיתי להניח את רגלי על לבנה, אך לא הצלחתי למצוא אחת. "ה- הארי, אני לא מצליח לעמוד על זה" גימגמתי בלחץ, מזיז את רגלי בתקווה למצוא פתח. "תרגע לואי, תסתכל למטה ותחפש לבנה" הסתכלתי למטה וברגע קטן של אי תשומת לב, הרגל השנייה שלי החליקה ונפלתי בצעקה לא גברית במיוחד שכנראה העירה חצי מהשכונה.

הייתי בטוח שגבי עומד להיחבט באדמה, אך לפני שגופי נגע בדשא, שתי זרועות, מאוד שריריות אם יורשה לי להוסיף, אחזו בגבי וברגליי ומנעו מכך. פתחתי את עיני באיטיות, פוגש בעיניי האזמרגד של הארי . נישמתי עצרה ולא יכולתי להסיט את מבטי מהעיניים העמוקות שלו. הרגשתי את הנשימות החמות שלו על פני. אחרי יותר מדקה שפשוט בהינו אחד בשני, כחכחתי בגרוני והסטתי את מבטי למעלה אל חלון חדרי, בכדי לפגוש בראשה של לוטי יוצא מהחלון ומציץ עלינו. כמובן שהסתתרה ברגע ששמה לב. הנדתי בראשי באנחה. כאילו שזה לא היה יכול להיות יותר מביך.

הארי הידק את שפתיו אחת אל שנייה לפני שהוריד אותי לעמוד. הוא שפשף את עורפו בגיחוך לחוץ והסתכל לכל מקום שאני לא נמצא בו. "אז.. זה היה מביך" הודתי בגיחוך לחוץ גם כן. "כן.." אמר ונשך את פנים לחייו. "שנשכח שזה קרה עכשיו ונלך?" הפנה אלי מבט שואל. צחקקתי בתגובה. "בוא נלך".

************

זה היה מאוד צ'יזי בשבילי לכתוב את הקטע האחרון.

All the love .H.