"לואי, לואי קום!" התעוררתי מדפיקות על חלוני. "לו, אנחנו נאחר!" גנחתי בעצבים והתיישבתי על המיטה, משפשף את עיניי ומנסה להתרגל לאור שנכנס מהחלון. קמתי מהמיטה עם עיניים חצי עצומות וכמעט מעדתי מהילקוט שהיה מונח על הריצפה. שמעתי קולות צחוק ומיהרתי לחלון, פותח אותו עם מבט כעוס.
"מה מצחיק אותך?!" שאלתי עצבני. "הייתי צוחק על המעידה שלך כל היום אם הייתי יכול, אבל כרגע אנחנו מאחרים, אז קדימה לולו, להתלבש!" קבע והצביע על ארוני. גלגלתי את עיניי והתקדמתי אל הארון. הוצאתי את הבגדים והסתובבתי בחזרה אליו. "הארי, אכפת לך" אמרתי והוא מיד הסתובב לכיוון השני. הורדתי את מכנסי הפיג'מה שלי ושמתי עלי את הג'ינס. "ה- הארי!" קראתי בכעס. והוא מיהר להפנות את מבטו ממני "מה?" שאל בתמימות. גלגלתי את עיניי ושמתי גם את החולצה והנעליים. "טוב, אני מוכן. אני יראה אותך למטה" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת. "רגע, לו!" קרא אלי והסתובבתי בחזרה אליו. "שכחת את הדבר הכי חשוב" אמר וקם מהחלון מתקדם לעברי. לפני שיכולתי להבין מה קורה הוא תפס את לחיי לנשיקה עמוקה. נשמתי את ריחו והנחתי את ידיי מסביב לצווארו. "חשבתי שאנחנו מאחרים" גיחכתי בשקט כשהתנתקנו והסתכלתי לעיניו. הוא נישק אותי עוד נשיקה אחת קצרה. "אי אפשר לצאת בלי נשיקה למזל טוב" הוא חייך לפני שהסתובב לחלון, וירד ממנו.
"בוקר טוב אמא, אני יוצא" אמרתי ושמעתי את הצעדים המהירים של אימי. "טוב, מתוק שלי" אמרה וחיבקה אותי חיבוק קצר. "אממ.. לואי" אמרה כשהנחתי את ידי על הידית. "לאחרונה שמתי לב ש.. שאתה.. לא ממש אוכל כרגיל" אמרה ומיד פערתי את עיניי והסתכלתי אליה. "א- אני" לא ידעתי מה להגיד. היא צודקת. אני באמת מנסה לאכול כמה שפחות. "אני רוצה שנדבר על זה שתחזור לבית, אוקיי?" שאלה והביאה לי שקית עם חצי כריך בתוכה. "או- אוקיי" אמרתי בשקט ולקחתי ממנה את השקית לפני שיצאתי מהבית.
הכנסתי את הכריך לתא הקטן בתיקי. והתקדמתי לכיוון הארי. לא חשבתי שהיא תשים לב. עכשיו היא תכריח אותי לאכול יותר. אני לא יכול לעשות את זה. אם אני יאכל הרבה אני אהיה אפילו יותר מלא ממה שאני עכשיו. אני לא יכול להרשות לעצמי לעלות במשקל.
"היי.." אמרתי להארי. הוא מיד הסתובב אליי. "קדימה בוא נלך" אמר וכרך את זרועו סביב כתפי. "אתה בסדר? אתה נראה דיי עצוב" אמר והסתכל עלי. "הו, אני בסדר הארי" אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"הארי! חכה!" שמעתי את ג'מה קוראת מאחורינו. הארי מיד שיחרר את כתפי ולקח צעד לצד. הסתכלתי אליו והוא השפיל את מבטו וגירד את עורפו. "ביקשתי ממך לחכות לי, נכון?" אמרה להארי בעצבנות. "לוקח לך יותר מידי זמן ואני לא מתכוון לאחר בגללך" אמר לה והיא גלגלה את עיניה.
"עכשיו אפשר ללכת" אמרה ונעמדה ביני לבין הארי. לקחתי נשימה עמוקה ושחררתי. אני צריך לדעת להבין אותו. זה לא קל לו. לא הכל קשור אלי, זאת החלטה פנימית שהוא מחליט עם עצמו. הוא לא מתבייש בי, הוא אמר את זה. ואני מאמין לו.
YOU ARE READING
The guy on the window/L.S✔
Romantik{הושלם} סיפור צולע אבל חמוד D: "אופס" אמרתי כשהתכוונתי לסגור את החלון. "היי" אמר לי נער עם שיער מתולתל ארוך ועיניים ירוקות שישב על אדן החלון. "אממ.. ואתה..?" שאלתי. "הו אממ.. אני גר בבית השכן" הסביר. "אוקיי.." אמרתי מעט מבולבל. "ראיתי שרק עברתם הנה...
