"לואי דארלינג, כבר ערב ולא פרקת אפילו קופסא אחת" שמעתי את אימי אומרת מדלת חדרי. הרמתי את ראשי מהכרית והסתכלתי אליה. "אבל אמרתי שעוד מעט, נכון?" גערתי. "אופ נמאס לי" אמרה ויצאה מחדרי. אני שונא את המקום הזה, אני לא בחרתי להיות פה, אני רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי. טוב, מה זה יעזור לי להתלונן עכשיו, כבר עברנו.
אחרי דקה קמתי ממיטתי ורוקנתי את הבגדים מאחד הארגזים, מקפל אותם ומניח בארון. כבר ערב וקר בחוץ, ונכנסת רוח מחלוני. הסתובבתי לאחור.
"אופס" אמרתי כשהתכוונתי לסגור את החלון. "היי" אמר לי נער עם שיער מתולתל ארוך ועיניים ירוקות שישב על אדן החלון. "אממ.. ואתה..?" שאלתי. "הו אממ.. אני גר בבית השכן" הסביר. "אוקיי.." אמרתי מעט מבולבל.
"ראיתי שרק עברתם הנה" אמר. "כן.. אז פשוט טיפסת על חלון חדרי כדי להגיד היי?" אמרתי והרמתי את גבתי. "זה נשמע פחות קריפי בראש שלי.." אמר וגיכחתי. "אני מבין.." אמרתי. "טוב, זה היה נחמד להכיר אותך" סיכמתי. "כן, אז.. אני יראה אותך בסביבה?" שאל והזיז את שערו לאחור. יכולתי לשים לב ללק השחור על ציפורניו. "נשמע טוב" אמרתי והוא חייך, סגר את החלון וחזר לביתו.
הוא חמוד.. אפשר להגיד. יותר מוזר וקריפי מחמוד, אבל עדיין. לא אשקר, הוא היה מושך.. אה כן, שכחתי להגיד. אני גיי, כולם יודעים את זה, אני לא מאלה שלובשים בגדים ורודים וצובעים את הציפורניים, אבל אני לא מתביייש בזה.
סיימתי לפרוק את כל הקופסאות והורדתי את הבגדים שלי, ושמתי עלי מכנסי טרנינג אפורות.
היום הזה פשוט היה יום מבאס.. חוץ מהבחור החמוד, אתם יודעים..
עכשיו שמתי לב ששכחתי לשאול אותו איך קוראים לו.
טוב אממ.. נקווה שמחר יהיה יותר טוב.
************
התעוררתי בבוקר מרעש נקישות על חלוני. הרמתי את ראשי מהכרית והסתכלתי אל החלון. מצמצתי מעט, מנסה להתרגל לאור. ואז ראיתי את הילד מאתמול. שיערו אסוף לאחור, והוא לובש מכנס ג'ינס שחור, וטישרט לבנה עם סמל קטן.
מה הוא עושה פה כל כך מוקדם? קמתי באיטיות והתקדמתי לפתוח את החלון.
"בוקר טוב ישנוני" הוא אמר בחיוך וגילגלתי את עיני. "מה אתה עושה פה כל כך מוקדם?" שאלתי. "הסקתי שאתה אמור ללכת לבית הספר, ובית הספר היחיד שיש באזור זה האחד שאני לומד בו, אז חשבתי שאולי תרצה ליווי..?" אמר בחיוך, ויכולתי לשים לב שעיניו בוחנות את גופי החצי עירום. נאנחתי ושמתי את ידי על ראשי. "מעולה, בית ספר" אמרתי בציניות "די נו, זה לא כזה נורא, ויש שם כמה אנשים ממש נחמדים" אמר מנסה לעודד אותי.
גלגתי את עיני שוב והתקדמתי לכיוון הארון, מוציא חולצת לבנה קצרה עם סמל קטן, וג'ינס בצבע תכלת.
הסתובבתי בחזרה אליו. "אתה יכול להסתובב?" ביקשתי. "אוקיי" אמר והפנה את גבו אליי בזמן שעדיין ישב על חלוני.
הורדתי את המכנס ומיהרתי לשים את הג'ינס עלי. "אתה יכול להסתובב עכשיו" אמרתי ושמתי על את החולצה בזמן שהסתובב לכיווני. "אתה נראה טוב" אמר והסתכל על גופי. גיחכתי מעט.
שמתי נעלי וואנס שחורות ולקחתי את התיק שהכנתי מאתמול. "נו קדימה, אנחנו מאחרים" הוא האיץ בי. "אבל לא הספקתי להסתרק!" אמרתי.
"בוא לפה" הוא אמר וקם מהחלון, מתקדם אלי.
הוא נעצר מולי והחליק את ידו על שערי. "הנה, מסודר." קבע וחייך אלי חיוך מתוק. "יאלה בוא" אמר והתקדם אל החלון.
"לאן לבוא?" שאלתי מבולבל כשהוא הוציא את רגליו מהצד השני.
"לבית ספר..?" אמר. "אני לא מתכוון לרדת מהחלון! אתה תרד מכאן ואני יפגוש אותך למטה" קבעתי. "מה קרה? אתה פוחד?" אמר עם קול מתגרה.
"אני ממש לא מפחד! אני.. לא רוצה שהבגדים שלי יתלכלכו!" אמרתי, פותח את דלת חדרי ויוצא ממנה.
יכולתי לשמוע אותו צוחק מהמדרגות וחייכתי לעצמי. הצחוק שלו ממש חמוד.
"היי אמא! ביי אמא!" צעקתי לאימי. "באמת נראה לך שאתה יוצא בלי להביא לי חיבוק?" צעקה לי מהמטבח.
התנשפתי בעצבנות והלכתי למטבח. היא עזבה את המחבת וניגשה אליי.
"שיהיה לך יום מוצלח!" אמרה וחיבקה אותי חזק. "טוב.. ביי אמא" אמרתי והיא ניתקה את חיבוקה ממני.
"רגע" קראה. "לקחת אוכל?" שאלה. "אני כבר יאכל שאני יחזור, ביי" קראתי ופתחתי את הדלת.
"ביי מתוק שלי" שמעתי אותה אומרת לפני שסגרתי את הדלת והתקדמתי לכיוון הכניסה לחצר שלנו.
ראיתי את הילד המתולתל נשען על עץ מול הבית שלי ומסתכל בפלאפון שלו.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאל כשהגעתי אליו. "עזוב, זזנו?" אמרתי. "יאפ" אמר והתחיל ללכת לכיוון הימני. אני הולך אחריו.
"הארי! חכה לי!" שמעתי קול של מישהי קוראת וראיתי את המתולתל נעצר ומסתובב לאחור. "אני רואה שהחלטת להתעורר אה?" שאל את הבחורה שהגיע בחיוך. "אויש פשוט תהיה בשקט ובוא כבר" היא אמרה והתקדמה ביחד איתנו.
"לא תכיר לי את החבר שלך, הארי?" שאלה אותו. הו, אז קוראים לו הארי. "אממ זאת אחותי התאומה ג'מה (כן, הם באותו הגיל פה.), ג'מה תכירי את.. אממ" "לואי" השלמתי אותו וחייכתי אליה. "נעים להכיר אותך לואי" אמרה. "גם אותך" עניתי.
"רגע אתה לומד בבית ספר שלנו? איך זה שלא ראיתי אותך לפני?" שאלה אותי. "הוא חדש פה, הוא בדיוק עבר עם המשפחה שלו לבית לידינו" הארי אמר לה.
"הו, ואיך שניכם מכירים?" שאלה. הארי הסתכל אליי וחייך, ואני חייכתי אליו חזרה. "זה סיפור ארוך" אמר.
************
אזזזז זה היה הפרק הראשון!!
מוזמנות להגיד לי מה אתן חושבות.
מקווה שאהבתן!
All the love .H.
YOU ARE READING
The guy on the window/L.S✔
Romance{הושלם} סיפור צולע אבל חמוד D: "אופס" אמרתי כשהתכוונתי לסגור את החלון. "היי" אמר לי נער עם שיער מתולתל ארוך ועיניים ירוקות שישב על אדן החלון. "אממ.. ואתה..?" שאלתי. "הו אממ.. אני גר בבית השכן" הסביר. "אוקיי.." אמרתי מעט מבולבל. "ראיתי שרק עברתם הנה...
