נקודת מבט הארי
"הוא קרא לך-" ליאם התחיל לומר, המום.
"כן!" אמרתי ונפלתי על המיטה שלו בדרמטיות.
"מה קרה? כאילו אין מצב שהוא סתם, אחרי מה שאמרת שהיה יום ממש טוב, החליט להיות חרא אליך." לוק אמר מאיפה שהוא ישב על הרצפה.
באמת מה קרה? למה עדיין לא חשבתי על זה?
"אז כמו שאמרתי, אנחנו אכלנו באיזה מסעדה שהוא לקח אותי אליה ואז הוא התחיל להיות כזה קר ותוקפני. אני לא אמרתי לו כלום שהיה גורם לו להתנהג ככה." אמרתי להם מתוסכל.
"אתה יודע שאם אתה לא רוצה לעשות את זה יותר זה בסדר, נכון?" נייל אמר ובא לשבת לידי. ליאם, לוק, זאין, מייקל וקאלום הנהנו או אמרו 'כן' או 'נכון'.
"אני יודע.... אבל אני רוצה להמשיך, פשוט תפסיקו לשאול אותי אם אני רוצה להפסיק כל פעם שמשהו שלא תיחננו קורה! אני כבר אמרתי לכם שאני בסדר עם התוכנית המפגרת הזאת! אז תעזבו אותי כבר!" צעקתי עליהם והלכתי בכעס אל הדלת של החדר של ליאם.
"תירגע, הארי- מה, לאן אתה הולך?" זאין אמר וקם כדי לעקוב אחרי אבל כבר הייתי מחוץ לבית של ליאם.
_______
נייל היה אמור להסיע אותי בחזרה הבייתה אבל בגלל שאני מטומטם אני צריך ללכת. לבד. בחושך.
לפחות עכשיו יהיה קצת זמן לחשוב על הכל- על מה אני צריך לחשוב בכלל? לואי? שלואי יזדיין באמת, מה הוא חושב לעצמו, שהוא יכול להתנהג אלי כמו אל בן אדם ואז שנייה אחרי זה הוא חוזר להיות החרא שהוא.
המשכתי ללכת וחיבקתי את עצמי בניסיון להתחמם, לפחות לא יורד גשם או יותר גרוע-
כמובן שבדיוק ברגע הזה יתחיל לרדת שלג.
פאקינג כמובן.
אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את השלג אבל רק כשאני לבוש בבגדים חמים ולא בד דקיק שבקושי נחשב כסוואצרט.
הגעתי לחציית מעבר אבל לפני שעברתי הגיעה מכונית משום מקום ועברה אותי במהירות, היא עצרה וממנה יצא לא אחר מאשר לואי. אין לי כוח לזה, קר לי ובא לי הבייתה.
"מה אתה עושה פה בחוץ?" הוא שאל אותי ובא לכיווני. זה יהיה נוראי אם אני פשוט ארוץ מפה?
"אני שוחה לאוסטרליה. מה אתה חושב שאני עושה? " עניתי אבל נראה שלקח לו רגע להבין שזה היה בציניות.
"מה? אני לא יודע... אה.... זה היה ב.... אוקי." הוא אמר והרים את היד שלו שהחזיקה בד כלשהו. הסתכלתי עליו מבולבל, מה זה?
"לא נראה לי שתרצה שאני אסיע אותך אז אני לפחות יכול להביא לך מעיל." לואי המשיך. הוא קירב את המעיל אלי וניער אותו קצת, גילגלתי עיניים עם אנחה אבל עדיין לקחתי אותו.
מה? קר לי...
שמתי את המעיל ולואי פשוט עמד מולי עם כזה פוקר פייס. הוא מחכה שאני אומר לו תודה? טוב, זה יהיה נחמד מצידי להודות לו...
".... תודה." לחשתי בילדותיות והוא צחק אבל ישר הפך להיות רציני, "אחרי איך שהתנהגתי אני לפחות יכול להביא לך מעיל. סליחה על זה, הארי." הוא אמר ברציניות, אני יותר אוהב את הצחוק שלו, הוא חמוד כזה. לא. הארי רע. לא- לואי הוא הרע ובגלל זה אתה לא יכול לאהוב אותו. כן. לואי רע.
"טוב, אני עדיין חתיכת פאגוט ואני די בטוח שאתה עדיין הומופוב כי אם כל הכבוד עבר רק יום מאז, אז לא נראה לי שאתה כל כך מצטער.... אתה יודע....." אמרתי לו וחציתי את המעבר חצייה הזה.
"הארי! נו אל תהיה כזה!" לואי צעק לעברי ורץ כדי להגיע אלי.
הסתובבתי אליו ולקחתי נשימה עמוקה. "אתה אל תהיה כזה! מה הפאקינג בעיה שלך? הא?! אתה חושב שזה בסדר להתנהג ככה לאנשים? זה לא, זה הופך אותך לבן אדם זבל גם אם זה הכל הצגה כדי להיות מקובל או וואטאבר. גם לי יש רגשות ואני ממש יעריך את זה אם אתה תפסיק לשחק בהם!" צעקתי על לואי והתקרבתי אליו עד שהייתי צריך להסתכל למטה כדי שאוכל לראות את הפנים שלו.
הוא נראה פגוע לרגע אבל אז הוא דחף אותי, נאנחתי בכאב כשפגעתי ברצפה והוא התכופף אלי, עכשיו הוא היה זה שהסתכל למטה עלי.
"שלא תעז לדבר אלי ככה. אף. פעם." הוא אמר בכעס, חלק מהשיער שלו נפל קדימה ולרגע קטנטן יכול להיות שהמוח שלי לקח את המראה ותנוחה האלה למקום אחר לגמרי. (ה.כ. אמ.... כן)
עצמתי עיניים וחיכיתי למשהו. למכה, עוד מילים רעות, שיעזור לי לקום, ילך, אולי נשיקה? לא.....
הוא עשה משהו שלא הייתי מוכן אליו בכלל. הוא הבריש חלק מהשיער שלי מאחורי האוזן שלי והתכופף יותר עד שהשפתיים שלו היו לידה, "מובן, האזה?" הוא לחש, רעדתי קצת ודחפתי אותו ממני.
"מה שתגיד." מלמלתי וסוף סוף המשכתי ללכת הבייתה.
הגעתי לבית שלי בלי הפרעות נוספות, הדבר הראשון שעשיתי היה להתקלח ואז הלכתי לסלון.
"הארי, איך היה אצל ליאם?" אמא שלי שאלה אחרי שהתיישבתי ליידה, מצידה השתי ג'מה ישבה.
"היה סבבה. מה אתן רואות?" שיניתי את הנושא במהירות, אין סיכוי שאני אספר להן מה קרה עם לואי.
הסתכלתי על הטלוויזיה וג'מה ישר התחילה להסביר, "אז תראה, לא ידענו מתי תחזור והסרט כבר התחיל ו-"
"התחלתן את 'היומן' בלעדי?!" אמרתי בשוק ודרמטיות. שתיהן הנהנו באיטיות ופחד קל, גיחכתי. "אוקי. ג'מז את יכולה להעביר לי את הפופקורן?" שאלתי והסתדרתי כדי שיהי לי יותר נוח על הספה.
ובשנייה שכחתי לגמרי מלואי. (טוב זה היה שקר)
____________________________
שיט אוקי אז זה היה הפרק האחרון שאני כתבתי מראש אז אם שבוע הבא אני יעלה את הפרק קצת מאוחר יותר, זה למה....
ואני די התחלתי לכתוב פאנפיק שלואי הוא יוטיובר והארי הוא זמר אבל בינתיים אני לא יעלה אותו, נראלי רק כשהוא יהיה גמור.
YOU ARE READING
die for the hype\\ l.s
Teen Fiction"אתה כלום אם לואי טומלינסון לא יודע את השם שלך." או הארי הוא התלמיד החדש, אבל כשחושבים על זה, גם לואי חדש, בדרך כזו או אחרת. אחרי איחוד בין חברים, סוג של, נעשתה תוכנית שבסופה, אם היא תעבוד, לואי יחזור להיות כמו פעם. יכול להיות שיש עוד כמה דברים שאמו...
