נקודת מבט הארי
השעון המעורר שלי לא העיר אותי אז פספסתי את שני השיעורים הראשונים של היום. יופי.
קפצתי מהמיטה ורצתי להתארגן, צחצחתי שיניים והתלבשתי, לא ניסיתי בכלל לסדר את השיער שלי, הוא מקרה אבוד. נעלתי נעליים ורצתי לכיוון בית הספר.
בדיוק כשהגעתי היה את הצלצול של ההפסקה של בין השיעור השני והשלישי, כולם היו מחוץ לכיתות במסדרון וכל הזמן הסתכלו עלי והתלחששו ביניהם. השיער שלי נראה עד כדי כך נורא?
נייל רץ אלי ותפס את הכתפיים שלי, "הארי, אני כל כך מצטער שזה קרה לך." הוא אמר ואז חיבק אותי. מה קרה לי? נראה לי שפספסתי פה משהו...
חיבקתי אותו בחזרה למרות שאין לי מושג למה זה קורה ולמה נייל מדבר איתי כשאנחנו בבית ספר, במסדרון, במקום שכולם רואים אותנו. אני די בטוח שאנחנו עדיין צריכים להעמיד פנים שאנחנו לא חברים... רגע, לואי יודע אז זה אומר שהתוכנית מבוטלת, נכון?
"זה לא שלא כיף לי לחבק אותך אבל.... מה קרה?" שאלתי אותו.
"אתה לא יודע?" הוא שאל, הנדתי את ראשי והוא הסתכל על בסימפטיה. "מישהו אמר לכולם שהם ראו אותך מתנשק עם איזה בן מבית ספר אחר." הוא אמר
"רגע, מה?!" אמרתי המום. הוא צוחק איתי, נכון?
"הארי!" שמעתי את מייקל צועק לפני שהוא וזאין באו אלי ונייל.
"ליאם שמע מישהו אומר שזה היה לואי שהפיץ את השמועה, קאלום ואשטון ניסו לעצור אותו אבל- עכשיו לואי וליאם אצל האחות, אני לא בטוח מה קרה כי הכל היה ממש מבולגן אבל לפי מה שהבנתי ליאם נקע את היד שלו." מייקל אמר וניסה להסדיר את הנשימות שלו עקב העובדה שהוא וזאין רצו בכל הבית ספר בניסיון למצוא אותי.
רצתי אל החדר של האחות, נייל, מייקל וזאין מאחורי. כשהגעתי, ראיתי את ליאם עם שקית קרח על היד שלו, "ליאם מה חשבת לעצמך?!" שאלתי אותו בכעס ודאגה.
"אני שמעתי את הדברים שילדים אמרו עליך ואז שמעתי את מיה אומרת לאדם שאלינור אמרה לה שלואי אמר לה להפיץ את השמועה ואני- אני די עיבדתי את זה." הוא אמר וחייך אלי חיוך עצוב.
"כן... רואים..." זאין אמר והצביע על ניד של ליאם ועל לואי.
הסתכלתי על לואי בפעם הראשונה מאז אתמול אבל עצרתי לרגע, יש לו פנס בעין, הסתכלתי על ליאם והוא רק משך בכתפיו, החזרתי את מבטי ללואי שכבר הסתכל עלי בכעס. "מה?" הוא אמר בעוקץ.
"למה שתעשה משהו כזה להארי?" נייל שאל אותו בשקט ולואי ענה לו, "לא יודע." הוא אמר וצחקתי.
"אתה לא יודע למה החלטת שזה יהיה רעיון מדהים להוציא אותי מהארון?!" אמרתי והתקרבתי אלי.
"אמ.. בואו נתן להם לדבר לבד רגע, חברה." זאין אמר והם הנהנו ובאו. חוץ מליאם שעצר "אתה תהיה בסדר?" הוא שאל אותי, הנהנתי והוא הלך.
"אז...." אמרתי והתיישבתי מול לואי.
"מה אתה רוצה?" הוא אמר בזלזול וגלגלתי עיניים. "אני מנסה להבין מה חשבת לעצמך כשאמרת לאלינור לעשות את זה." אמרתי לו.
"אני לא יודע, אוקי?" הוא אמר.
ישבנו שם בשקט במשך שלוש דקות, הסתכלתי על הרצפה ויכולתי להרגיש את העיניים של לואי עלי, לא ידעתי מה לומר, מה אני אמור לומר למישהו שהרגע הוציא אותי מהארון.
אחרי עוד כמה דקות של שקט מביך לואי לקח נשימה עמוקה ואמר, "אני כעסתי, אוקי? אני כעסתי עליך שהסכמת לעשות את הדבר הזה ואני כעסתי שלא רצית להיות חבר שלי אחרי שגיליתי וכעסתי על עצמי שאני כזה.... דפוק. אני לא חשבתי לפני שאמרתי לאלינור לעשות את זה ואני יודע שזה בטח כבר לא שווה כלום אבל, אני מצטער הארי." הוא סיים.
הרמתי את הראש שלי כדי להסתכל על לואי ו- רגע, הוא בוכה?
מיהרתי לומר משהו שאולי יגרום לו להרגיש יותר טוב, אני לא רוצה לראות אותו בוכה, אני רוצה לראות את החיוך המדהים הזה שלו שיכול להאיר חדר שלם.
"תראה, אני ממש רוצה לסלוח לך אבל...." אמרתי ויכולתי לשמוע את לואי לוחש לעצמו 'אבל,' בעצב. "אבל אם אתה באמת רוצה להיות חבר שלי אתה חייב להוכיח את זה, אני לא בטוח איך אבל אני צריך לדעת שאתה לא תעשה עוד משהו כמו מה שעשית היום כי זה היה ממש חרא מצדך." אמרתי והוא הנהן במהירות.
"אני מבטיח שאני לא אפגע בך יותר." הוא אמר ויכולתי לראות שהוא באמת התכוון לזה אבל ניסיתי לא לוותר לו לגמרי, אבל זה לואי, זה לואי ואני אוהב- לא. לא. לא.
הארי, אתה לא אוהב את לואי. לא.
אתה כל כך כן.....
פאק! אני אוהב את לואי?!
_______________
הרגע התעוררתי ואין לי כוח לעבור על הפרק שוב אז כן
הספר מתקדם טוב (נראלי, הוא כנראה לא אבל לא נורא)
אני לא רוצה סתם לעלות עוד פרק לשם אז אני אומר את זה פה...
תודהתודהתודה על שמונת אלפים קוראים על sharing a bunk bed!!!!
YOU ARE READING
die for the hype\\ l.s
Teen Fiction"אתה כלום אם לואי טומלינסון לא יודע את השם שלך." או הארי הוא התלמיד החדש, אבל כשחושבים על זה, גם לואי חדש, בדרך כזו או אחרת. אחרי איחוד בין חברים, סוג של, נעשתה תוכנית שבסופה, אם היא תעבוד, לואי יחזור להיות כמו פעם. יכול להיות שיש עוד כמה דברים שאמו...
