■■הסיפור נגמר■■
•סיפור מאויבים לאוהבים
-"פעם הבאה תזמיני קפה, זה יותר טוב" "כבושם חדש זה יותר טוב" לחשתי לעצמי, בתקווה שלא ישמע. הוא נשען על הכיסא שלי ולחש "רוצה לחזור על מה שאמרת?" הוא שאל בהקנטה. לקחתי נשימה ארוכה "אתה צודק, זה באמת יותר טוב" אמרת...
קמתי בבוקר פותחת את עיניי למראה של זריחת השמש הכתומה, מושכת את עצמי במהירות מן המיטה ופותחת את חלוני. מצחצחת את שיניי ונכנסת למקלחת הרותחת, נותנת למים הרותחים לשרוף את עורי התלבשתי, לבשתי טייץ וחולצה בצבע שחור, קושרת את שיערי בקוקס נמוך עם קליפס, וממהרת לצאת לריצת הבוקר לפני שאנשים עוד יתעוררו. הפעלתי את השיר האהוב עליי "the night we met" רצה עם עיניי חצי עצומות מתענגת על מגעה הרך והקריר של הרוח על פניי ושיערי שכבר התבלגן, נותנת למוזיקה המרגיעה להתנגן ולהשתלט לי על המחשבות חזרתי לדירה, פותחת את המקלחת פעם אחת אחרונה לפני שהבוקר מתחיל. מחליפה בגדים, לוקחת מפתחות, את ספריי, אוזניות והספר האהוב עליי בכל העולם "אין כמו הבית" ממהרת לטחוב את הכל בתוך התיק הצפוף והשחור שלי יוצאת מהבית, מנגנת מוזיקה ונותנת לעצמי לסיים מהנקודה בה נרדמתי על הספר, יודעת שיש לי עוד 20 דקות לסיים את התה וההליכה. "ריי!, ריי!" שמעתי בקול חלש בבלבול מורידה את האוזניות ושומעת יותר ברור בפער של שניות בודדות "רייייי! אני צורחת לך חמש דקותת! בוקר טובב" צעקה מיה מיה היא החברה הכמעט יחידה שלי בבית הספר הזה, אנחנו לא הכי קרובות ואין לי כאן חברים אבל היא נחמדה לכל התלמידים ובמיוחד אליי כי אני עוזבת בקרוב "בוקר טוב מיה" אמרתי מחויכת, קולטת שזה באמת הסוף לבית הספר הצבוע הזה. פטפטנו טיפה עד שמיה פגשה את חברותיה ודרכינו התפצלו החזרתי את אחת האוזניות לאוזניי, מנסה לסדר את מחשבותיי לפחות בדרך לכיתה מתיישבת, מתעלמת מכולם ומתחילה לשרטט במחברת קשקושים וציורים עדיין עם האוזנייה בצד אחד של ראשי כאשר האוזנייה האחרת נפולה וטחובה בתוך פתח חולצתי "בוקר טוב תלמידים!" המורה צעקה מסמנת לתלמידים להתרכז בה "אז כמו שאנחנו כבר יודעים, ריי מחר עוזבת והיום זה היום האחרון שלה פה, נסו להיות כמה שיותר חיוביים ותאחלו לה בהצלחה!" "בהצלחה.." כמה ילדים אמרו בשקט, בעוד השאר מדברים בינהם "אני יהיה הרבה יותר חיובית בלי לראות את הפרצוף הזה" שמעתי את סימון אומרת בקול לקבוצת חברותיה. גלגלתי את עיניי, שומרת על קור רוח למרות שבא לי להעיף לה כאפה מצלצלת, 'זה היום האחרון' עובר לי בראש. איך אני הולכת להתגעגע לכולם פה לאט לאט התלמידים השתתקו והמורה המשיכה ללמד לשעה הבאה החלטתי שאני מבריזה ויוצאת לים לקחתי את תיקי הכבד ועשיתי ריצה מהירה לבית כמה שיותר מהר, יותר זמן בים. בזמן שאני רצה לשער שמעתי מרחוק "ג'ונסון ריי!! מה את חושבת שאת עושה?" צעקה המרצת פיזיקה שלי, היא תמיד שנאה אותי "מחר אני עוברת ואני צריכה לסדר כמה דברים" שיקרתי מתאפקת לא לגלגל עיניים "כמו מה? וגם את יכולת לעשות אותם אחרי או לפניי המערכת! זה בעיה שלך, עכשיו תחזרי לשיעור שלך" כמעט צורחת אמרה המרצה, "אוקיי אני נכנסת" אמרתי תוך כדי שאני מתקרבת ליציאה ויוצאת "ג'ונסון ריי!!! תחזרי לפה מיד!"אני מסתכלת לאחור ומגלגלת עיניים "אמרתי שיש לי סידורים!" אמרתי והתחלתי לרוץ לכיוון הבית החלפתי בגדים לבגד ים לבן ומעליו חולצה לבנה גדולה ומכופתרת, ומתחתיו מכנס שחור אלגנט הנחתי את תיק בית הספר ליד המיטה, מארגנת תיק אחר ובתוכו טוחבת אוזניות, ספר,מפתחות, משקפי שמש, מגבת ובקבוק טרמי עם תה קינמון לקחתי אוטובוס בעודי מפעילה מוזיקה באוזניות, מחכה להגיע לתחנה הקרובה ביותר לים הגעתי לתחנה, יורדת מהאוטובוס לגמרי בעולם משלי ולא שומעת אף אחד. בגלל שיש עכשיו לימודים המקום כמעט ריק, אבל אני בטוחה שלפנות הצהריים מלא תלמידים יגיעו השמיים אפורים עם עננים שצצים בכל פינה, ואפילו לא שמש מופיעה פורסת את המגבת חוף שלי על החול ומנגנת מוזיקה, ישבתי אוספת את שיערי השחור בקליפס משאירה שתי קצוות שיער להתרופף לי על הפנים ומוזגת תה רותח מהטרמוס לתוך כוס נמוכה ושחורה וריח הקינמון מתפזר ונדבק אליי שלמות. אין שלווה כזו, כל העצבים מהיום כבר ממזמן הלכו ממחשבותיי ואני נרגעת, שוכבת עוצמת עיניים ומקשיבה למוזיקה. לאחר 20 דק שמעתי צעקות מעומעמות בגלל האוזניות "היי! את מעוניינת לשכור גלשן? יש גלים מצויינים!" איש מבוגר שזוף ומחויך ניגש אליי "כן בטח.. איפה אפשר לשכור?" השבתי בעודי מחייכת בנעימות "בואי איתי, הבקתה נמצאת שם" אומר האיש ומצביע על בקתה שקרובה לשפת הים וכנראה לא שמתי לב אליה, אספתי את דבריי לתיקי במהירות עוקבת אחרי האיש הנחמד "איך קוראים לעסק?" אני שואלת כשאנחנו הולכים "די אייג(DH), גלשני סופט, אנחנו עסק פרטי שהוקם מלפני כמה שנים, אבא שלי ז"ל, קראו לו דביר והוא הקים את העסק הזה ומאז אני ניהלתי אותו" השיב האיש מחוייך. הגענו לבקתה "היי! שלום אני רואה שלינק שלנו הביא לקוחה" אמרה אישה מבוגרת, בערך בגיל שלו "תראי מרגו הבאתי לקוחה צעירה!" אמר האדם בשם ניק לאשתו "בדרך כלל ניק מצליח להביא לבקתה אנשים זקנים אם בכלל" מרגו אמרה לי מצחקקת וצחקתי איתם "אז את מעוניינת לשכור גלשן נכון?" מרגו שינתה את נושא השיחה במהירות "כן אני מנסה להתאמן, אני עוברת לפנימיית בוסטון בעוד יומיים" השבתי משערת שהם מכירים את המקום המפורסם "באמת? פנימייה מדהימה לפי מה ששמעתי! ואת יכולה להתאמן פה כמה שאת רוצה ולבקר, הנוחכות שלך מוזמנת" מרגו וניק הובילו אותי דרך מסדרון ארוך ומלא בתמונות של גלשנים ואנשים מצטלמים מחייכים, נראה כאילו הרבה נערים ביקרו פה בשנים האחרונות. הבחנתי בגלשן שקוף לגמרי, הוא היה מהפנט וישר ידעתי שאותו אני שוכרת "אני בוחרת את הגלשן הזה, הוא מהמם" אמרתי מצביעה על הגלשן השקוף "זה מבין הגלשנים הראשונים שאי פעם עיצבנו, בחירה מעולה" אמר ניק מסתכל על מרגו הוא לקח את הגלשן והסביר לי על כל הסעיפים ואמצעי הבטיחות שאני צריכה לדעת, הודתי להם ויצאתי רצה לקו הים הרוח התנגשה בפניי בעוד שאני מניחה את הגלשן על פני המים, ומתחילה לחתור לכיוון גל שעומד להיווצר הזמן עבר ואני כבר שעה ומשהו בים, החלטתי לנוח טיפה אז חתרתי לכיוון אמצע הים, רחוק מקו החוף במקום לא כל כך סוער, התיישבתי מתייצבת על הגלשן ומסתכלת על הקרקעית דרך המים השקופים והמלוחים. השיער שלי ספוג במלח והשמיים עדיין מכוסים בעננים אפורים-כחולים ועדיין לפנות צהריים. "היי את!" שמעתי מרחוק בין צלילי הגלים, נופפתי את ידי לבחור שחתר לכיווני, הוא היה מחוייך וכנראה רגוע כמוני, עם טיפה יותר אנרגיות. הוא היה נראה בגילי והיה לו שיער לבן-בלונדיני. הוא לא היה נראה מזיק כשהנער כבר היה קרוב ויושב על הגלשן בדיוק כמוני הוא התחיל לדבר. "ראיתי שביקרת בבקתה של ניק ומרגו, את חדשה פה?" הוא שאל מחוייך "כן אני עוברת לפנימייה באזור, אז אני מנסה את החוף ליד" השבתי מסתכלת על הגלשן שלו, הוא היה גלשן שחור מבריק, דומה לשלי אבל גם שונה "באיזה קולג' את נמצאת? אני בקולג' גלישה באזור, יש מצב שאנחנו קרובים" הוא המשיך את השיחה " עולה לבוסטון, היא גם לגלישה" אמרתי מסתכלת על הבעת פניו, היא נוצרה מבולבלת ואז שמחה "אני בקולג' בוסטון! יהיה נחמד לפגוש אותך, אני בשנה הראשונה" "אני עדיין לא יודעת באיזה שיעורים אשתבץ, אבל אני בשנה הראשונה. קוראים לי ריי, גונסון" אמרתי מושיטה את ידי לכיוונו "לוק ברנס" לחץ את ידי מחייך, פטפטנו למשך כמה דקות ופתאום הוא הביט בשמיים, הסתכלתי לכיוון והבנתי שיורד גשם "אההההה הטלפון שלי על החוףף" הוא צרח משום מקום "בוא נעשה תחרות האחרון שמגיע לחוף חייב לקנות פיצה לשנינוו" צעקתי לכיוונו וספרתי לאחור "3..2...1!!" ואני והוא התחלנו לגלוש לקו החוף שתינו הפסדנו, הוא דחף אותי והגיע ראשון. דיברנו במשך 40 דק על שפת הים, מתחת למחסה והחלטנו לקנות 2 פיצות ולבוא לדירה שלי ולהכיר קצת יותר, החזרתי את הגלשן ומסתבר שלוק קנה את הגלשן שלו מניק ומרגו, מסרנו להם שלום והוא הסיע אותנו לדירה שלי בזמן ששנינו צורחים למוזיקה בתוך האוטו שלו "מי פגע בנוו?!" לוק צורח מצחוק ואני מתפקעת כשסיימנו לצרוח לשיר "drivers license" "בת כמה את?" לוק שאל "21,טרייה" אמרתי "גם אני, 21 וחצי" לוק השיב עברנו בסופר וקנינו 2 פיצות לתנור, חטיפים ושתייה "בטוח שאתה לא פדופיל?" שאלתי אותו ביציאה מהסופר "אני לא פדופיל, עכשיו רוציייי" הוא צרח כי עדיין ירד גשם ואני די בטוחה שהוא יימס אם מים יגעו בו הגענו לבניין שלי ואחרי כמה סלפים במעלית הגענו לקומה שלי, נכנסנו לבית ולוק ישר הוציא את הפיצה ושם אחת בתנור "יש לך פה מקלחת? יש לי גושי מלח בשיער שזה לא נורמאלי" "כן בטח, זה בתוך החדר שינה שלי" אמרתי מצביעה על דלת החדר שלי בזמן שלוק התקלח אני ארגנתי שמיכות ואת החטיפים על הספה, חושבת איזה סרט כדאי לבחור "כנסי להתקלח אני כבר אבחר סרט" לוק הבהיל אותי מאחור "טוב טוב אבל רק לא סרט אימה" צרחתי בזמן שאני בתוך החדר, נכנסתי להתקלח בזריזות וכשיצאתי הרחתי ריח שרוף "לווקקקקקק" צעקתי "מההההה" הוא השיב באותו הטון שלי "לוק מה עם הפיצהה?" "איזה פיצההה?" הוא השיב עדיין עם אותו הטון, "הפיצההההה!!" הוא התחיל לצרוח ואני התפקעתי מצחוק, הוא פתח את התנור ועשן יצא שגרם לגלאי עשן לצפצף פתחנו חלונות והגלאי הפסיק לצפצף בזמן שאני ולוק זרקנו את הפיצה השחורה ושמנו את הפיצה השניה בתנור "לא לתת ללוק להכנס למטבח, רשמתי" אמרתי בציניות מצחקקת לכיוון לוק "יום אחד אני אכין לך משהו כל כך טעים שאת תתחנני ממני להכין עוד" לוק אמר תוך כדי שהוא טוחב צ'יפס ענק לפה ואני מגלגלת עיניים. בחרנו סרט "גשם של פלאפל" ואכלנו פיצה. העיניים שלי נהיו כבדות ונרדמתי
הערת כותבת: הייייי בייבסססססס פרק הבא יהיה יותר טוב:) עכשיו הסיפור ממש קרינגי, אבל רק מכירים את הדמויות אז זה יעבור בקרוב:) אגב פאן פאקט: שם הספר מבוסס על מילה יוונית, משמעותה "אהבה" ובעיקר תשוקה מינית:) אוהבת אתכם יו ביטצז
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
