■■הסיפור נגמר■■
•סיפור מאויבים לאוהבים
-"פעם הבאה תזמיני קפה, זה יותר טוב" "כבושם חדש זה יותר טוב" לחשתי לעצמי, בתקווה שלא ישמע. הוא נשען על הכיסא שלי ולחש "רוצה לחזור על מה שאמרת?" הוא שאל בהקנטה. לקחתי נשימה ארוכה "אתה צודק, זה באמת יותר טוב" אמרת...
קמתי בבוקר לצלצול של השעון מעורר שלי, השעה 7:22. קמתי, אספתי את השיער לקוקס נמוך החלפתי לבגדי ספורט ולפני שאכלתי משהו או שתיתי, יצאתי מהבית. לקחתי איתי את האוזניות שלי והטלפון והתחלתי לרוץ, באוזניות מנגן השיר "Hawaiian party". אחרי חצי שעה חזרתי לבית נעלתי את הדלת ונכנסתי להתקלח, אחרי 20 דק של שירה יצאתי. החלפתי למכנס שחור רחב עם חולצה מכופתרת שחורה וגדולה, כמה שרשראות טבעות ועגילי חישוק עבים(הכל בצבע כסף), סדרתי את השיער ועשיתי את האיפור שלי,עיגלתי ריסים ומרחתי טיפה מסקרה, סומק עדין ועיפרון שחור בעיניים. שמתי את הבושם האהוב עליי (המלצה כחגלחגגחגצחה נרסיסו רודריגז שחור או כתום/וורוד) לקחתי את המזוודות שלי והתקשרתי למונית.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כבר 8:07 וקיבלתי הודעה שהמונית שלי בחוץ, נעלתי את הדירה שלי בפעם האחרונה ושמתי את המפתח שלי במעטפה, מחביאה את המעטפה מתחת לשטיח. בזמן שאני בפנימייה ידידה תשכור את הדירה ממני, הבית מרוהט והיום בערב היא תעבור לשם. יצאתי לכיוון הכביש הסוער. ממש נעים היום, יחסית לתקופת הסתיו היום מהמם. המונית צפצפה לי והנהג יצא המכונית, לקח את 2 המזוודות שלי והעלה אותן לתא המטען. עליתי למונית ולאחר 20 דקות הגעתי לפנימייה. המקום היה יפייפה, בניינים גדולים עם גגות ירוקים ומלא תלמידים מתרוצצים בכל מקום. המקום הריח כמו מיי מלח והיה אפשר לראות את הים מאחור, השיער שלי עף בגלל הבריזה ועצמתי את עיניי, לוקחת נשימה ארוכה. כבר 8:29 כדאי לי להכנס פנימה. עברתי בין כל התלמידים ונכנסת לבניין המרכזי, איך שנכנסתי ראיתי אישה עם מסמכים, מתרוצצת בין כל התלמידים והמורים השונים. היא הייתה נראת כאילו היא חיפשה מישהו
נגשתי אליה ואיך שהיה סובבה את גבה עלה לה חיוך על פניה "ריי ג'ונסון?" היא שאלה, חייכתי אליה מביעה סימן של הסכמה. "בואי אחריי, קוראים לי מליסה. אני מזכירה של השנה הראשונה ויש עוד 2 כמוני. אם לא ידעת" היא שינתה נושא "הבקתות פה מחולקות לפי שמות. את בבית מרלין(merlin)" "שם יפה" אמרתי לעצמי. "המספר בית של מרלין הוא 234. בואי אחרי, אני ארשום אותך וגם תקבלי את המפתח בית שלך, אם את מאבדת אותו צריך לשלם 75₪ כדי לקבל חדש, גם כרטיס ספרייה, הוא עולה 80₪, מחר תבואי לאותה נקודה ותקבלי את כרטיס הספרייה שלך, צריך לצלם תמונה לכרטיס תלמיד והספרייה" היא אמרה, תוך כדי שהיא עוקפת ילדים ואני רצה אחריה. "הנה הכיתות שלך בסמסטר הזה" היא אמרה מחייכת, מושיטה לי דף לבן ועליו כל הלוח זמנים שלי "תודה" החזרתי לה והיא הושיטה לי את היד ללחיצה, מסרנו שלום ומתחיל לי היום ב9:15. עכשיו 8:45, יש לי זמן להתקשר אל לוק ולהגיע לבית מרלין. סימסתי ללוק "ל"- לוק, "ר"-ריי. ר: היי אני פה:) איפה אתה? ל: פה בקמפוס, את בבניין המרכזי? ר: כן אתה רוצה להפגש? אם אין לך שיעור, אני צריכה למצוא את בין מרלין ל: אני בא, ב9:15 יש לי ביולוגיה תראי לי את הלוז שלך, אני אראה לך לאיפה ללכת ר: 3> ~סיום צ'אט~ חיכיתי ללוק ואחרי 2 דק ראיתי אותו רץ לכיווני "אחותי את מעלפת" הוא חיבק אותי לוק הוביל אותי לבית מרלין, הבית היה ריק. ארגנתי את המזוודות שלי ולוק הראה שלי את הבית שלו, בית פיירס(fairs) "לכל הבתים יש משמעות?" שאלתי "כן, יש פה שמות מדהימים" הוא השיב לקחנו קפה, ולוק כיוון אותי לכיתות והוסיף הערות על כל מורה וכיתה "יוטה, אני שונא אותהה היא תמיד בוחרת אותי בזמן שאין לי מושג מה קורה, זה כאילו היא עושה בכוונה" לוק דיבר על המורה לגיאגרפיה. נפרדנו והשיעור הראשון שלי הוא אתיקה, נכנסתי למבנה הכיתה, מתיישבת בשורה האמצעית, קרובה ליציאת המעברים בין השולחנות. התחיל השיעור ""צורכי הרבים גוברים על צרכי המעטים", תתנו לי דוגמה של צורה של חשיבה אתית" המורה שאל את הכיתה "מישהו? אף אחד?" הכיתה נשארה שקטה "תועלתנות" עניתי "כן! , וזה מה?" "התיאוריה שאומרת שהפעולה הטובה ביותר, היא זו ש-" נחתכתי על ידי קול טיפה מוכר. "זו שמספקת הכי טוב להכי הרבה אנשים" אותו האדם השלים אותי. מרשים,אבל עלה לי את העצבים. מי זה? "בדיוק" המורה הצביע על האדם, הוא ישב בקצה, כותב משהו במחברת שלו. היה לו שיער חום מתולתל, מי האידיוט הזה? המורה המשיך בשיעור ונידב כמה תלמידים אחרים, כל פעם שניסיתי לענות על תשובה הוא היה משלים אותי. טוב זה כבר ממש מעצבן ניסיתי להתרכז בשיעור אבל לא יכולתי שלא לבהות באדם הזה, הוא חתיכת שוויצר. את ההפסקות ביליתי עם לוק, והוא הכיר לי כמה בנות. הן היו איתו בבית והן ממש מתוקות. סיפרתי לו על האידיוט מהשיעור "מחברת" הוא אמר בלי קשר "מה?" שאלתי בבלבול "כל המורים קוראים לו מחברת, לי אישית אין מושג מה השם שלו אבל הוא איתי בגיאוגרפיה, הוא הסיבה העיקרית למה אין לי מושג מה הולך בשיעור. הוא חתיך בטירוף" "פפפפ ממש" אמרתי מגלגלת עיניים. שאר הלימודים עברו במהירות, והייתי צריכה לחזור לבית מרלין. כנראה אני אפגוש את השותפים שלי לדירה בפעם הראשונה. נכנסתי לבניין והפעם היה לי זמן להתבונן על הדירה, היא הייתה גדולה עם 2 קומות. 3 חדרי שינה בקומה התחתונה, מטבח ו2 תאי שרותים ומקלחת. עליתי לקומה העליונה בקומה העליונה 4 חדרים, תא אחד של שרותים ומקלחת וכיסא ליד המדרגות, כנראה כדי לנעול נעליים. "היי! את בטח ריי" אמרה אישה טיפה יותר מבוגרת ממני, כנראה בכמה שנים, מושיטה לי חיבוק "כן את צודקת" השבתי מביטה בה. " קוראים לי מליסה, כולם קוראים לי מל, וגם את מעכשיו. אני המדריכת גלישה שלכם, אני גרה בדירה מעליכם. אם את צריכה את העזרה שלי אני תמיד פנויה" היא עצרה את דבריה, מושיטה יד לתיק שלה ומוציאה ממנו נייר קטן "זה המספר טלפון שלי, ושל כל דיירי הבית" היא נתנה לי את הפתק "עוד מעט כולם יגיעו, זה החדר שלך" היא הצביעה על החדר השמאלי ביותר, הוא היה קרוב לחדר אמבטיה. "תודה" אמרתי לה עם חיוך רך. "בכיף, ואם את צריכה עזרה עם המזוודות תקראי לי. אגב, כשכולם יגיעו הם כבר יסבירו לך על הכללים בבית, אל תדאגי" פתחתי את דלת החדר, ראיתי 2 מיטות. יש איתי מישהו בחדר? כמה אנשים אנחנו בכלל? בחלק אחד של החדר היה תלוי על הקירות מלא תמונות עם ילדה קטנה, כנראה אלו תמונות ילדות של אחת הדיירות. היה לה שיער שחור ועיניים שחורות, בכל תמונה היא היתה מחייכת עם חיוך ענק ובאחת התמונות, היה דובי שהיה נראה ענק ליד הילדה. ראיתי את אותו הדובי על המיטה של אותה הילדה, המיטה היתה מסודרת עם סדינים בצבע וורוד בייבי . "מה את עושה פה?" שמעתי דלת נפתחת, הבית התמלא ברעש של דיבורים ורק אני, הסתכלתי על הבחורה. זאת אותה הילדה כמו בתמונות " דיירת חדשה פה, מל אמרה לי שזה החדר שינה שאשן בו" השבתי " ואיך זה נותן לך לגיטימציה לבהות לי בדברים?" היא תקפה. "לא בהיתי בכלום, זה החדר שלי. רק בדקתי איך הוא נראה, למה הביג דיל?" "אין ביג דיל, עכשיו צאי מהחדר" "למה לי?" כבר הייתי עצבנית. המתח נחתך על ידי בחורה אחרת שפתחה את הדלת לרווחה, היא הייתה בלונדינית ויחסית גבוהה. "מי המפחידה הזאת?" היא לחשה לבחורה עם השיער השחור. יצאתי מהחדר מגלגלת עיניים, טוב שאני מסתדרת עם כולם. ירדתי במדרגות, בדרך לסלון. ראיתי 3 בנים ובת אחת, בעוד ששתי הבחורות עוד נמצאות למעלה. אני מניחה שאנחנו.. שבע בלי מל, כולם שמו לב אליי. "את בטח הדיירת החדשה שמל סיפרה עליה" הבת אמרה "כן" הסכמתי איתה, היא הייתה מהממת, היה לה שיער בלונדיני מלוכלך(שטני כזה) ועיניים ירוקות עם טיפה חום. היא הייתה באותו הגובה שלי. ירדתי לסלון, והיא התנפלה עלי בחיבוק "אגב, קוראים לי אמיליה" היה לה ריח של בושם מאסק "בנות בואו" היא צעקה לעבר המדרגות. שתי הבנות ירדו, בוהות בטלפונים. כשהן הגיעו לסלון, הן סרקו את כולנו עומדים וגלגלו עיניים. מליסה נכנסה לסלון וחייכה חיוך גדול "אני רואה שאתם פה! הספקתם להכיר?" מליסה אמרה "לא כל כך, הבנות רק ירדו" ענתה לה אמיליה. "טוב, זאת ריי, היא תהיה איתנו בבית. וכרגע היא עם סופיה בחדר, עד שנרוקן את החדר הנעול" סרקתי את כולם, סופיה וחברה שלה עמדו בצד, בטלפונים. שלושת הבנים מסתכלים עליי ולידם אמיליה "זאת סופיה ואיזבלה" אמר אמיליה ומצביעה על השתי בנות, סופיה היתה גבוהה עם עיניים שחורות ושיער שחור מסולסל, היה לה הרבה איפור ותכשיטים, לצידה עמדה איזבלה. היא הייתה יותר גבוהה, שיער עם קצוות בלונדינים "אלה האריסון, אייזק וטום" היא הצביעה על הבנים, האריסון היה גבוה, עם שיער בלונדיני. ולאייזק היה שיער חום, הוא פחות גבוה. סרקתי את טום ו- שיט. זה הבחור משיעור אתיקה. היה לו שיער מתולתל מוחלק לאחור עם גל, הוא העביר את ידו בשיער מסתכל עליי, תלתל נפל על המצח שלו וחיוכו ירד. הוא זיהה אותי "היי" אמרתי לכולם עם חיוך מזוייף. "ריי אני אעזור לך לסדר את המזוודות" אמיליה אמרה לי ותפסה את ידי, עלינו במדרגות. "מסכנה את עם סופיה בחדר, זה נראה כאילו מתים עלייך פה" צחקתי "לחדר שלי, בואי נדבר" אמיליה אמרה דיברנו במשך שעות, אמיליה הסבירה לי על תורנות האוכל, והיום שלי הוא שבת. היא סיפרה לי על סופיה ואיזבלה, הן תמיד היו ככה.סנוביות היא סיפרה לי על הבנים, האריסון כנראה מצחיק בטירוף ולאייזק יש צחוק יותר מצחיק, על טום לא היה הרבה להגיד. סיפרתי לה על לוק ואיך הכרנו, מסתבר שהאימוני גלישה מתקיימים 4 ימים בשבוע, ומי שרוצה יכול לעשות אימוני לילה עם המדריכים. ירדנו למטבח, היום היה התורנות אוכל של האריסון, הוא הכין פסטת עגבניות וסלט. כל הארוחה כולם נחנקו מצחוק, חוץ מסופיה ואיזבלה כמובן, הן נשמעות כמו זוג מכשפות. למרות שהיה ממש נחמד בערב, לא יכולתי שלהוריד את העיניים מטום. הוא לגמרי שקט גמרנו לאכול ויצאתי לפארק בחוץ, כבר השעה 18:40. המורה הודיע על מבחן באתיקה שמתקרב, יצאתי עם ציוד לפארק וישבתי ללמוד. חזרתי אחרי שעה וקצת לבית מרלין "איפה היית?" סופיה שאלה, עומדת בכניסה ותום במטבח, מתבונן. "למה את רוצה לדעת?" אמרתי, מגלגלת עיניים ועוקפת אותה "קיוויתי שעברת בית, חבל" היא אמרה בעוקצנות "הלוואי עליי" אמרתי מעיפה מבט בטום, ומגלגלת עיניים. עוקפת את שניהם כבר 22:06 נכנסתי לחדר ולקחתי פיג'מה ודברי טיפוח, נכנסתי לאמבטיה ואחרי 10 דק יצאתי המקלחת, פתאום נתקלתי במשהו, טום ללא חולצה. גלגלתי את עיניי והמשכתי לכיוון החדר "תזהרי לאיפה שאת הולכת" הוא אמר, "רואה משהו שאת אוהבת?" הוא אמר. שיט אני בוהה רציתי להגיב משהו בחזרה אבל כבר לא היה לי כוח."לילה טום." סגרתי את דלת חדרי ושמעתי אותו מצחקק מאחורי הדלת לא הצלחתי לישון, אוף למה הוא כל כך מעצבן? רגע למה אני בכלל שונאת אותו כל כך? הוא לא עשה כמעט כלום. אני אנסה מחר להיות טיפה נחמדה, נראה איך יהיה בבוקר.. אותם המחשבות עוברות לי בראש בלופים, אין לי משהו אחר לחשוב עליו ולפני ששמתי לב נרדמתי
היייי ביייבבבסססססססס:)) סליחה שלא פרסמתי מלא זמן, את האמת התייאשתי מהסיפור ולא המשכתי לכתוב (את האמת זה ממש חסר לי) אבל פתאום כתבו לי שאהבו את הסיפור וממש התרגשתי, לא האמנתי שבאמת יקראו את הסיפור שלי! בקיצור אני חוזרת לכתוב פרקים גם אם לא יקראו אבל לא נורא:). אגבב פאן פאקט לכל שם של קמפוס יש פירוש ביוונית (merlin-sea fortress )אוהבת אתכם הכי בעולם♡
