"טום בבקשה לא עכשיו, אני עייפה" אמרתי כמעט מתחננת שהוא ילך. הוא נכנס למטבח
"טום אתה עם מגבת! תלך להחליף בגדים" אמרתי מנסה לשכנע אותו, מנסה להסתיר את הכאב של החתך העמוק ברגל שלי, דם חם זולג לי על הרגל. "למה את מנסה לשכנע אותי?" "אני לא מנסה לשכנע אותך טום, אתה עם מגבת במטבח בבקשה תלך" אמרתי עם טון טיפה יותר רגוע לאחר שהוא נעצר במקום. "מה את עושה פה במטבח?" "רציתי לשתות מים" המצאתי מהר "שתית?" "עוד לא" "אז תשתי." טום אמר בקשיחות "למה אתה רוצה שאני אשתה?" "כי את פה במטבח רוצה לשתות, אז למה שלא תשתי?" הוא התקרב באיטיות "אני אשתה עוד מעט" "אז למה את פה?" "טום בבקשה די" "למה?" "למה את פה?" הוא הוסיף. "כי אני אני רוצה לשתות אבל אין לי כוח לשתות"
"זה לא נראה ככה."
הוא ראה.
"מי עשה לך את זה?" העיניים החומות שלו הפכו לכהות יותר.
"אף אחד טום"
"אני לא חוזר על משפטים פעמיים"
"אני יודעת"
"מי עשה לך את זה"
"אף אחד"
"למה את לא אומרת לי?" הוא הרים אותי בבת אחת לשבת על האי.
"כי אין לי מה לומר לך! אני נפלתי!, עכשיו תהיה בשקט כי כולם ישנים!"
"איך זה קרה?"
"היה לי בקבוק זכוכית בתיק, הבקבוק נשבר וחתך אותי"
"מתי?"
"בדרך לפה" בשלב הזה הוא כבר עמד בין הרגליים שלי, ואנחנו מדברים פנים אל פנים. הוא הביט בי לכמה שניות, מסתכל לי בעיניים. הוא בחן את התנוחה שאנחנו בה וישר יצא מבין הרגליים שלי. עדיין עם מגבת.
"לאיפה אתה הולך?" פתאום הרגשתי חוסר וקור במקום שהוא עמד
"עזרה ראשונה" הוא לחש/צעק כשהוא יצא מהמטבח, לכיוון החדר שלו
הוא יצא עם מכנס ללא חולצה, עם עזרה ראשונה ביד.
"מה אתה עושה?" "את מדממת, יש לי עזרה ראשונה ביד. מה את חושבת?"
שתקתי, פשוט צפיתי בו. הוא הרים אותי ולקח אותי לחדר שלו, השכיב אותי על המיטה ושם כרית בין הרגליים שלי. הוציא זוג כפפות ושם אותן, החצאית שלי כבר הייתה מורמת למעלה והוא יכל לראות את החתך. הוציא חתיכות בד ולחץ אותן נגד הרגל שלי "אההמ" נאנקתי, הוא הסתכל לי בעיניים "סליחה". כמה דקות עברו והדימום נעצר "צריך לשטוף את החתך" הוא ניגש לאמבטיה בקומה התחתונה ושטף את החתך עם מים, "מה עכשיו?" שאלתי כשהוא חיפש בתיק משהו מסוים. "פנצילין" "אה"
הוא חיטא את החתך וכיסה אותו עם תחבושת
"מחר תלכי לאחות של הקמפוס לתפרים" "איך אתה יודע את כל זה?" שאלתי "אחי הקטן, הוא רוכב על סקייטבורד" "איך קוראים לו?" "פטריק, כולם קוראים לו פאדי" "איפה הוא עכשיו?" "בלונדון, עם המשפחה שלי" הוא הסיר את הכפפות מידיו. "לך יש אחים?" הוא שאל, מביט ישר לעיניים שלי "לא"
"איפה המשפחה שלך?" לקח לי זמן להשיב, הוא רק הביט בי בשתיקה "אני יתומה" אמרתי לאחר כמה רגעים. "אני מצטער" "הכל בסדר" "לא-" הוא חתך את המשפט של עצמו.
השתתקנו, רק הסתכלנו אחד על השני.
"מאוחר. תלכי לישון." פתאום הוא אמר בקשיחות, הוא הרים אותי בתנועה זריזה ועלה במדרגות הכי מהר שהוא יכול. הניח אותי במיטה "לילה, ריי" "לילה טום" מלמלתי בבלבול.
לא הצלחתי לישון כל הלילה, מה קרה בכלל?
•נקודת מבט טום•
מה זה היה?, חשבתי לכמה רגעים
היא באמת יתומה? למה היא הסתירה את הפצע ממני? אין לי מושג מה קרה,
אבל אסור שזה יקרה שוב.
אז היי בייבססססס:) זה היה החלק השני של הריב3> מה אתם חושבים? אשמח אם תגיבו לי הערות לגבי הסיפור:) ואם תדרגו את הסיפור זה ממש יעזור לסיפור לקבל חשיפה יותר גדולה♡
YOU ARE READING
EROS/ארוס
Romance■■הסיפור נגמר■■ •סיפור מאויבים לאוהבים -"פעם הבאה תזמיני קפה, זה יותר טוב" "כבושם חדש זה יותר טוב" לחשתי לעצמי, בתקווה שלא ישמע. הוא נשען על הכיסא שלי ולחש "רוצה לחזור על מה שאמרת?" הוא שאל בהקנטה. לקחתי נשימה ארוכה "אתה צודק, זה באמת יותר טוב" אמרת...
