*נקודת מבט של מישל*
אף פעם לא האמנתי בסופים טובים. אבל עם אווירת הכריסמס שיהיה בעוד שבוע בדיוק, ועם העובדה שעד עכשיו הכול היה כל כך רגוע ורגיל, במשך כמעט שלושה שבועות,
הרגשתי את הסוף הטוב של כולנו.
זאת אומרת, החבורה מגובשת יותר מאי פעם, אשלי וג'ייסון ביחד, קיארה ולואיז ביחד, ואני ודילן ביחד. מאושרים מתמיד.
אולי סופים טובים כן קיימים.
או שאולי סופים טובים קיימים רק כי הכותבים מתעצלים לספר אחרת?
כי זה משהו שהם מספרים לעצמם?
כי זה משהו שהם רוצים להאמין לו?
שקר, שלא דווקא נכון?
תמיד אהבתי יותר סופים טראגיים בכול מקרה.
נזכרתי באירועי כיתה ט.
נזכרתי ביום ההוא.
"שאלה לדיון - אתם מאמינים בגורל?" שאלה המורה והסתכלה עליי.
אני, שבכלל לא הייתי עסוקה בקשקושים במחברת שלי, אבל קולטת הכול.
תמיד שמה לב לכל פרט וליחשוש, כל דבר קטן.
"אני חושבת שמי שמאמין בזה מפגר" אמרתי בלי להרים את הראש מהמחברת
"למה הכוונה שלך? את חושבת שהכול רע?" שאלה המורה, מנסה להבין את הדרך שבה אני חושבת, דבר שאף אחד לא הצליח ולא יצליח בו, כנראה לעולם.
"ליד כל דבר טוב יש גם דבר אחד רע. אין רע בלי טוב או טוב בלי רע.
זה כמו אור וצל, או חום וקור. זאת אומרת - אם היה לנו רק אור, לא היינו יודעים שיש צל. לא היה איזון. לכן לא יכול להיות סוף טוב אף פעם. סוף טוב זה לטיפשים" הסברתי, מרימה מבט ישירות למורה ומחייכת בסוף המשפט, רואה את המורה שבהלם ממני.
"מישל!" זה היה דילן שקטע את רצף החשיבה והפלאשבק שבראשי בעזרת נשיקות עדינות לכול סנטימטר בפנים שלי
"כן נודניק?" שאלתי, מנסה שלא לשחרר חצי חיוך אליו
"אני רעב. בואי נכין ארוחת ערב" הוא ביקש ממני בטון ילדותי
"בעיה קטנה - אין לך אוכל בבית" אמרתי בבוז
"אני- אוי שיט. טוב,אל תזלזלי, יש חצי בצל במקרר" הוא מיד הגן על עצמו
"הוא פרוותי" אמרתי תוך כדי שאני קמה מהספה והולכת למטבח לכיוון המקרר והבצל הפרוותי
"אל תתקרבי לבצל שלי" הוא ביקש
"אני לא אתקרב אליו. אם כבר, אז הוא ירדוף אותי בלילה" אמרתי בדרמטיות, מתרחקת מהמקרר
"אוקיי, הבנתי, צריך לצאת לקניות" הוא אמר וגילגל עיניים
"קדימה, בוא נלך." אמרתי לו, לוקחת את הגקט הקורדורוי הענקי שלו, שגדול עליי אבל לא היה לי אכפת במיוחד.
"נלך לסופר, ואז נקנה עץ ענקי, ונקשט אותו בנצנצים" קבעתי, לא מחכה לתשובה שלו, אלא רק מסתכלת עליו, מחנה את המכונית בחניה
"כריסמס רק בעוד שבוע!" הוא אמר
"אני אוהבת כריסמס. נביא עץ, אני בטוחה שלבצל הפרוותי שלך זה לא יפריע" שיכנעתי אותו
"תפסיקי לעליב אותו" הוא אמר
"אמרתי לך, הוא זה שרודף אותי" אמרתי בהיתגוננות לפני שנכנסנו לסופר
YOU ARE READING
Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה
Разноеהיא לא אהבה אף אחד מעולם. אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת היא יכלה. אני לא חושבת שהיא יכלה לשאת את המחשבה שמישהו אי פעם יקבל גישה ללב שלה. שמישהו אי פעם יפגע בה. בכל זאת, זאת מישל. __________________________ פרק עולה כל כמה ימי...
