*נקודת מבט מישל*
"ואיך את מישלי שלי?" היא שאלה ברכות דרך הטלפון
נדמה היה לי שהיא ידעה בדיוק מתי להתקשר
בדיוק מתי אני צריכה אותה
"אני בסדר ספתא, באמת שכן" אמרתי לה
שיקרתי כמובן, עדיין ישבתי רועדת על המיטה שלי מארועי אמש, שואלת את עצמי אם זאת אשמתי.
זאת אשמתי שהלכתי לחדר הזה?
זאת אשמתי שהתחלתי לדבר איתו?
זאת אשמתי שלא צעקתי חזק מספיק?
לא רציתי לדעת. לא רציתי לחשוב על זה
ככול שהדחקתי את המחשבות על זה, נראה שהם חזרו יותר
הייתי כבר עדיפה מלרעוד.
"אני לא מאמינה שאמא שלך השאירה אותך ככה" היא מילמלה בביקוריות
היא הייתה ביקורתית וחצופה, בדומה לי.
"כי לא הייתה לה ברירה" אמרתי ונזכרתי בריב שהיה לי ולה
ואיך שהלכתי בכעס, אפילו לא חושבת על מה יקרה
אני חושבת שזה הרגע שהחיים שלי לגמרי השתנו.
זה לא שלפני הייתי ילדה תמימה וחמודה עם חיים מושלמים, אבל שם הכול הדרדר. משמעותית.
כשרגע כזה גדול קורה, אתה אפילו לא יודע כמה גדול הוא.
רגעים כל הזמן קורים, ואנחנו לא יודעים ומודעים למה נזכור ומה לא
מה יהיה קריטי להמשך החיים ומה פחות
הרי כל רגע יכול לקרות הכול, וכל החלטה שאני אי פעם יעשה תשפיע עליי.
"אני דורשת שתבואי בקרוב, שלא נדבר על עצם העובדה שעוד מעט יום הולדת שלך" היא אמרה
"זה עוד חודש!" קטעתי אותה וצחקתי
"את יודעת כמה מהר עובר חודש?" היא שאלה וצחקה
ואני רק הסתכלתי על הכרית שלי, מחבקת אותה
חושבת על כמה שבאלי לא לזכור כלום ממה שקרה עם אריק בעוד חודש.
לא. אני צריכה לצאת מהמצב החרא הזה.
לעשות משהו. אני לא יכולה להשאר ככה.
אני לא חלשה ולא מסכנה
"היי ספתא, אני יוצאת לאלי" אמרתי לה בתקווה שאם אני יגיד את זה זה באמת יקרה
"ד"ש לאלי, ביי מישלי" היא אמרה בחום וניתקה
התארגנתי, מסתכלת על השמלה הזהובה שהייתה תלויה על הכיסא, בוהה במחשוף שבחזה ובאורך השמלה, שלא הייתה מאוד קצרה.
אספתי את שערי בגולגול מבולגן ולקחתי טייץ שחור וסווצרט גדול ומקושקש.
לא רציתי ללכת עם שום דבר חשוף, עכשיו או לעולם.
נכנסתי ל"קפה וואסטווד" כשאני מסתכלת מסביב מי אני רוצה שיהיה שם- מי ממש לא.
אריק לא היה שם, אבל מישהו אחר כן
ניסיתי להתעלם, אבל הלב שלי לא יכל להתעלם.
"מישל! מישל!" הוא קרא לי מסוף החדר הענק, באיזור של השירותים
הסתכלתי עליו. הוא נראה רע. עיגולים שחורים היו מסביב לעינייו כאילו שלא ישן.
שיערו פרוע ולא מסודר.
מכות כחולות וסגולות וחבלות בכול גופו.
אפילו חתך ליד הגבה הימינית שלו.
ועדיין היה נראה טוב.
YOU ARE READING
Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה
Acakהיא לא אהבה אף אחד מעולם. אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת היא יכלה. אני לא חושבת שהיא יכלה לשאת את המחשבה שמישהו אי פעם יקבל גישה ללב שלה. שמישהו אי פעם יפגע בה. בכל זאת, זאת מישל. __________________________ פרק עולה כל כמה ימי...
