פרק 25

15 3 0
                                    

*נקודת מבט של מישל*

"מה קרה?" רצתי לעבר החבורה - לואיז, קיארה, ולוסי, שנראו לחוצות עד מאוד.
כולם ישבו בחדר ההמתנה וחיכו להודעה נוספת מאלי או אשלי

"אנחנו לא יודעים בנתיים" ניסתה לוסי להגיע את כולנו, ואני לא הבנתי מה קורה.
"אלי או אשלי אמורות לבוא בקרוב" היא הוסיפה וניסתה לשדל חיוך אלינו

"אני רואה אותה" אמרה קיארה והצביע על אשלי שרצה במסדרון בית החולים ישירות אלינו
היא הייתה נסערת, ולא היה צריך להיות גאון כדי לראות את זה

היא הגיע אליינו והתנשפה, מגמגמת ומנסה להגיד משפט ברור
"ג'ייסון במיון. הם-" היא נקטעה ונשמעה הרוסה.
הרוסה במפנים.
"הם-"היא התחילה להגיד
חושבים שיש לו-"
"שיש לו מה?" שאלתי בחוסר סבלנות

עם כל המחלוקות שהיו לי עם ג'ייסון לאורך השנים, הוא עדיין היה שם כל השנים האלה.
הוא תמיד היה שם.
כמו אח.

"גידול! יש לו גידול!!" היא צעקה והתחילה לבכות, הולכת ללואיז שמחבקת אותה בעוד שהיא מתייפחת עלייה

"אני צריכה ללכת לאלי" אמרתי, כשאני מרגישה גוש של חנקה בגרון
הלכתי במסדרון בהליכה מהירה, עוברת כל פאקינג דלת בבית החולים המזדיין הזה, רואה אותה בוכה ליד המכונת משקאות.

"אלי" קראתי, כשאני מתקרבת לחבק אותה
"הם-הם חושבים שזה בגלל העישון" היא מילמלה, וניסתה שלא להתפרץ בבכי, מתיישבת בספסל שליד המכונת משקאות

ראיתי שהיא החזיקה את עצמה מלבכות.
שיערתי שזה כי אשלי לא הצליחה.

"הוא יהיה בסדר נכון?" היא לחשה אליי

כשאדם משקר, שני דברים קורים -
הוא משקר למישהו - נותן לו אשליה שמשהו יקרה, מה שלא באמת יקרה ו/או קרה, אבל זה בהנחה והוא שקרן טוב.
הדבר השני שקורה - תמיד קורה, לא משנה אם האדם שקרן טוב או לא - הוא משקר לעצמו.
בין אם הוא שקרן טוב או לא - הוא מספר סיפור - סיפור שמתעתע מבלבל ומשכיח את האמת הקרה
עד שלבסוף שוקע עמוק בשקר של עצמו.

"כן, בטח" אמרתי לה בלחש

****

*נקודת מבט של אשלי*

"תכף הרופאים יעשו לו עוד צילום, עוד בדיקות, לכי אליו, תרגיעי אותו" היא אמרה וחיבקה אותי בחצי חיוך, כשדמעות בעינייה
"תודה גברת הייסטינגס-"
"תקראי לי שלי בבקשה" היא קטעה אותי וחייכה, רומזת לי להכנס לחדר

לא ראיתי אותו מאז שנכנס לבית חולים.
זה היה בסך הכול היום בבוקר, ומאז הרבה קרה.
הוא היה במיליון בדיקות שונות.

נשמתי עמוק. זה לא הסוף. זה לא יכול להיות הסוף.
נשמתי פעם נוספת, נכנסת לחדר.

"היי אש" הוא חייך אליי
שערו היה פרוע ועינייו היו אדומות
חיבקתי אותו בחוזקה

Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁהWhere stories live. Discover now