*נקודת מבט של מישל*
הייתי בדרך לבית, כבר היה ערב
דילן הציע לסיע אותי, אבל לא רציתי.
הבית שלי לא היה כזה רחוק, וחוץ מזה אהבתי ללכת בלילה בוואסטווד.
הייתה בזה הרגשה אפלה.
אהבתי אותה משום מה.
עוברת בין הרחובים השוממים מאדם, עוברת ליד הטירה הענקית שגם היתה הבית של לואיז ואשלי, תוהה מה הן עושות ברגעים אלה
ברחובות, שהיו בדרך כלל ריקים, במיוחד כשחשוך, ראיתי דמות מוכרת
"אמרתי לך, תזייף" שמעתי אותו אומר, וישר זיהיתי מי זה
אבא של התאומות
אני חושבת שראיתי אותו אולי 4 פעמים בכל חיי. הוא בדרך כלל היה במשרד הפלצני של העורכי דין, ואם מישהי הייתה בבית זאת הייתה אמא של אשלי ולואיז. אבל גם זה היה נדיר.
אבל היה לו תנועות גוף שלא יכולתי לשכוח. גדולות כאלה ומוגזמות.
על השניה הראשונה לא אהבתי אותו. קלטתי שהוא תחמן.
בלי לחשוב הרבה, שלפתי את הטלפון וצילמתי ממאחורי אוטו
הוא לא ראה אותי, וכנראה שהוא לא חשב שמישהו ראה אותו
זה היה מסוג השיחות שלאף אחד לא היה מותר לשמוע. לפחות ככה שיערתי לפי החשאיות שהוא הסתכלת מסביב, כאילו בודק שאין אף אחד. שם ידעתי שמשהו לא סביר.
"תזייף תוצאות. אני הרי משלם לך מספיק" הוא אמר לבן אדם שאיתו הוא דיבר בטלפון
"אני חייב להבחר. אני לא שואל אותך אני אומר לך - אתה תזייף את התוצאות" הוא פקד על הבן אדם בצעקה
"אני חייב להבחר, ואתה תזייף תוצאות בשביל זה." הוא חזר על זה שנית בצעקה כועסת לתוך הטלפון
"כן, טוב. אני אדבר איתך מחר רומן" הוא אמר וניתק בכעס
אבל אני הייתי שמחה.
גיחכתי לעצמי בהרגשת ניצחון, כי את הסרטון הזה אני לא הולכת למחוק
הוא ישמש אותי אם אני צריכה.
סודות ושקרים היו האוויר שלי.
חייתי בעזרתם.
תמיד ידעתי את כל הסודות והשקרים של כולם.
אתה לא יודע מתי תצטרך אותם.
יש שני סוגי סודות - אחד שאתה מספר כשאתה צריך, אלה סודות שמשמשים אותך ואת האינטרסט שלך, והם בדרך כלל סודות של אחרים
ויש כאלה שאתה לא יכול להגיד ולהודות בהם אפילו לא לעצמך. סודות שתשמור עד הקבר.
שקרים היו ההקדמה של סודות, או הניסיון לשמור על סודות, לכן בדרך כלל שקרים וסודות באו ביחד.
הסתכלתי על השעה בטלפון שלי בעוד שאני ממשיכה ללכת בתמימות.
לא הייתי כל היום בבית או בבית ספר
היו כמה הודעות מאנשים, אבל לא הרבה.
הרי כולם היו רגילים שאני לא באף שיעור, ולאמא שלי לא ממש היה אכפת. כנראה חשבה שאני בבית ספר.
שיערתי שהיא ואוסטין אצל מטפל, תרפיסט, מאבחן, פסיטיאטר או פסיכולוג. מה שלא יהיה.
YOU ARE READING
Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה
De Todoהיא לא אהבה אף אחד מעולם. אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת היא יכלה. אני לא חושבת שהיא יכלה לשאת את המחשבה שמישהו אי פעם יקבל גישה ללב שלה. שמישהו אי פעם יפגע בה. בכל זאת, זאת מישל. __________________________ פרק עולה כל כמה ימי...
