Michelle, please | מישל בְּבַקָּשָׁה

פרק 2

מקום 7 ב#bestfriends הא? וואווווווו אני בהלם!
פליז תגיבו ותצביעו זה ממש חשוב!

תודה❤

*נקודת מבט של אלי*

היא לא אהבה אף אחד מעולם.
אני לא חושבת שהיא ידעה איך לאהוב מישהו. אני לא חושבת שהיא יכלה לאהוב.

כל הבנים שמפנטזים עליה כל יום, עדיין.
היא לא אהבה אף אחד.

אני יודעת שהיא אוהבת אותי, את אמא ואבא שלה ואח שלה גם, ואולי גם קצת את החבורה,
ואת ספתא שלה, אבל לא ממש. לא באמת. לא כמו שהיא אהבה אותו.

אני לא חושבת שהיא לא רצתה לאהוב, אבל אני גם לא חושבת שהיא רצתה לאהוב.
אני חושבת שהיא לא יכלה לשאת את המחשבה שאולי היא תיפגע.

למישל היו המון חברים, אבל היא לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא תפגע ממישהו כך.
אז עליי היא סומכת שאני לא אפגע בה ולכן היא אהבה אותי.. אני חושבת.

שקעתי במחשבות, כנראה שיותר מידי, כי כשהסתכלתי בטלפון היה כבר 2:54 ואני קבעתי עם הבנות בקניון ב3:00.
שיט.

לקחתי את הטלפון שלי, דחפתי לתוך המגן שטר של 50€ ורצתי לכיוון האוטו.

"לקחתי את האוטו" אמרתי, כנראה שלאוויר כי חוץ מג'ייסון, אח שלי הגדול, שישב בסלון באפס עשייה לא היה שם אף אחד.
"ג'ייסון תגיד לאמא ש-"
"טוב לוזרית" הוא אמר ואפילו לא הסיט את מבטו מהטלפון.

ג'ייסון היה שנה מעליי, וכל הבנות העריצו אותו. היה לו עור שזוף, ושיער בלונדיני - שטני ארוך יחסית. העיניים שלו היו כחולות בהירות.
לא היינו דומים בכלל, כי הוא היה דומה לאבא ואני לאמא.

"מספיק טוב" אמרתי לעצמי נאנחתי.
ג'ייסון תמיד היה אדיש, חוץ מכשמישל באה אליי. פתאום הוא היה הבחור הכי חמוד רגיש ומדהים לידה. או לפחות עשה כאילו.
טוב, כל הבנים ככה לידה.

****

"לא איחרתי!!" רצתי לכיוון השולחן שהבנות ישבו בו
ליד המזרקה ענקית עם האורות, בדיוק במרכז הקניון.

"מישל עוד לא הגיעה" אמרה לוסי.
לוסי הייתה האחראית, היא תמיד הגיעה בזמן.
"אני מהמרת על דולר שהיא תגיע עוד 5 דקות" אמרה לואיז
"גם אני על דולר, אני משערת ש7 דקות"
אמרה קיארה בחיוך.
"שתיכן יצאתן סתומות כי אני רואה אותה"
אמרה אשלי וגיחכה לעצמה
"התגעגעתן? אני יודעת שכן" אמרה מישל וצחקה לעצמה
"שיט!" אמרו זמן בדיוק לואיז וקיארה ביחד וכשהן הבינו שהן אמרו באותו זמן הן הסתכלו את על השניה והתחילו לצחוק.

נכנסו להמון חנויות, עד שבסוף כולנו מצאנו מה ללבוש למסיבה.

"הולך להיות נדיר!" אמרה אשלי, שלפני שהתחילה להסתובב עם מישל לא הייתה מוזמנת למסיבות בכלל.
"מסכימה" אמרה מישל וחייכה. בחיוך שלה היה כל כך הרבה עצב שרק אני ידעתי לזהות, ורק אני ידעתי למה.