חברים הכי טובים...ששוכבים לפעמים

פרק 1

לואי ישב בחדר האוכל בדירת השלושה חדרים שלו ושל לואי,
הוא בדיוק שפך קצת קורנפלקס לתוך פיו ופתח את בקבוק החלב שעוד שניה נגמר כדי לשפוך גם אותו לפה , כשהוא שמע את הארי צועק מהמטבח,
״לואיייי״ הוא קרא ולואי ניסה לענות ׳מה׳ אבל במקום זה יצא ג'יבריש לא ברור כי פיו היה מלא קורנפלקס

״סיימת את החלב???״ הארי המשיך לקרוא מהמטבח ואז לואי שמע את טריקת המקרר והארי יצא מהמטבח מתיישב בכבדות על הספה.
לואי במהירות שפך את החלב שנשאר בבקבוק לתוך פיו על מנת להעלים את הראיות המפלילות

״....אולי.״ הוא הודה וקם ממקומו זורק את בקבוק החלב הריק.
״אני רוצה קפה.״ הארי התלונן

לואי התקדם לספה בסלון משעין את בטנו על גב הספה ומסתכל על הארי מלמעלה
״ואני רוצה לזיין את טימותי שלמיי.״

הארי הסתכל עליו מעקם את אפו ״כן אבל הרצון שלי יתממש,בניגוד אליך אני בליגה של הקפה.״ הוא הקניט אותו,חיוך קטן עולה על פרצופו וחושף גומה קטנה.

״היי! אני בליגה של טימותי שלמיי!!״ לואי התלונן מתיישב ליד חברו הטוב ולוקח את המחברת והעיפרון שלו משולחן הקפה הקטן שהיה להם באמצע הסלון,

הוא כבר הרגיש את מבטו של הארי על המחברת מלאת הסקיצות שעשה של בגדים שונים,
״אתה יודע מי יראה טוב בזה?״ הארי התחיל
״מי?״
״טימותי שלמיי.״

״אם רק הייתי יכול להשיג אותו שידגמן בשבילי...״לואי אמר בתבוסה כבר משלים עם העובדה שטימותי בחיים לא ידגמן בשבילו,הוא היה רק בתחילת דרכו בקריירת העיצוב, והוא חיי מתערוכה לתערוכה ,מוכן להראות את עבודותיו לכל מי שמסכים.

״אתה בא היום?״ לואי שאל מעביר נושא ואז מסתכל בשעון במהרה ומגלה שבקרוב הוא כבר צריך לזוז לסטודיו ולארגן הכל לתערוכה החשובה שיש לו בערב,

אחד השופטים הכי נחשבים בפריז אמור להגיע לשם ולהחליט מי יופיע במסלול הכי נחשב בכל צרפת....אז לא פלא שלואי היה לחוץ.
״ברור שאני בא!״ הארי חייך חושף לגמרי את הגומה היחידה בלחי שלו ״אני המעריץ הכי גדול שלך!......ובנוסף לזה.....דוגמניות סקסיות—-״ הארי קרץ והרים את ידיו עושה צורה של אקדחים כמו חנון מוחלט.

״איכס סטרייט מגעיל!״לואי דחף אותו מעט בחיוך

״אתה יודע שאני בי ,יא הומו״ הארי צחקק ודחף אותו חזרה בחברותיות
״האמת היא שלתצוגה הזאת יש לי בכלל דוגמן....חתיך.״ לואי השוויץ
״גם זה טוב בשבילי״ הארי המשיך לחייך בממזרות ״אבל שתדע לך שאני יכולתי להיות דוגמן מושלם בשבילך!״ הוא התחיל לעשות פוזות מוגזמות בכוונה ״אני כישרון טבעי!״ הוא הוסיף לבסוף.

לואי קם ממקומו לוקח את התיק שלו ומתארגן לצאת ״כןכן אתה בהחלט כישרון...טבעי.״ לואי אמר בציניות קלה אבל בחיוך, הטלפון שלו התחיל לצלצל כמו מטורף כי הוא היה אמור להיות בסטודיו כבר לפני חמש דקות,הוא נאנח

״אני צריך ללכת...אולי תביא לי ארוחת צהריים...פליייזזז״ הוא ביקש בעיניים ענקיות ושפתו התחתונה יצאה בצורה מוגזמת על מנת לשכנע את הבחור השני להביא לו אוכל,

הארי כמו נפל בפח והבטיח להביא לו לסטודיו ארוחת צהריים טעימה ולואי חיבק אותו חזק לפני שרץ לדלת הכניסה ואז לסטודיו.

עד שהגיע הצהריים לואי הבין שהוא נדפק,
הדוגמן הראשי שלו הקיא בשירותים ללא הפסקה ולואי הלך הלוך ושוב מלמל קללות שונות בצרפתית בחרדה מוחלטת,
הדוגמן יצא מהשירותים סוף סוף,הוא היה נראה נוראי,פניו היו חיוורות ,הוא התקדם אליו במהרה ושם את ידו על המצח של הדוגמן המסכן
״אתה רותח״ הוא מלמל בדאגה.

הארי כבר נכנס לסטודיו,שקיות אוכל כפי שהובטח בידיו כשלואי אמר לדוגמן שהוא לא יכול להישאר פה במצב כזה והוא חייב לנוח בבית, וכשעינהם נפגשו לואי כמעט מיד הרגיש הקלה למרות האירועים האחרונים והעובדה שהוא עומד למות כי זה אומר שאין לו דוגמן לתצוגה, הוא התקדם להארי שהיה נראה אבוד בין כל מה שקרה שם ושם את ידו על זרועו של הבחור המתולתל,הוא כל כך שמח שהארי פה.

״חכה רק שניה.״ הוא אמר ברכות לפני שהלך לעוזרת שלו,הארלי וביקש ממנה שתסיע את הדוגמן המסכן הביתה.

כשחזר למשרד שלו מצא את הארי כבר פורש את האוכל על שלחונו,הארי הרים את מבטו לכיוונו
״מה קרה?״ הוא שאל בדאגה
״הדוגמן הראשי שלי חולה.״ הוא התיישב על כיסא ושתה מהקפה שהארי הביא לו ״תודה״ הוא הוסיף אחרי שלגם מהכוס.

״פאק.״ הארי אמר בדאגה,יודע כמה זמן לואי התכונן לזה וכמה הוא ציפה לתערוכה
״מה אתה הולך לעשות?״
לואי הסתכל עליו במבט חסר אונים ״אני לא יודע,בייסקלי....נדפקתי.״
הארי התיישב בכיסא מול לו ושתה את הקפה שלו בשקט לפני שפתח את פיו שוב ״....אם זה עוזר...התלבושת מדהימה כשהיא גם לא על מישהו...״ עיניו נחו על התלבושת שלואי בילה שעות ב לתפור ולעצב ועכשיו נחה בפינה החדר על בובת ראווה.

פתאום רעיון עלה במוחו של לואי ״האז!! קום!״ הוא אמר מהר ,קם ממקומו בעצמו ,
הבחור עשה כרצונו וקם בבלבול מסוים ״אתה רוצה שאני אלך...?״ הוא שאל בשקט
״לא.
סתום שניה.״ לואי אמר במהירות ולקח סרט מדידה מהשולחן ,מתחיל למדוד את גופו של הארי,מצמיד את הסרט לחזה שלו,למותניו וידיו
הוא שם לב ללחיו של הארי שהפכו ליותר ויותר אדומות ולמבטו המבולבל אבל לואי הרגיש הקלה עצומה ״אוי תודה לאל...״ הוא מלמל ואז שם את ידיו על כתפיו של חברו הטוב ״האזה....אתה תציל אותי...בבקשה...״ עיניו הכחולות בהו בעיניו הירוקות של הארי והארי מצידו עדיין היה נראה מבולבל עד שלבסוף הבין למה לואי מתכוון.
״א-אני לא דוגמן לו—-״ הוא מלמל

״אתה חתיך...מאוד. אתה במידות הנכונות...אני אלמד אותך מה לעשות!בבקשה הארי״
לחיו של הארי נהיו יותר ויותר אדומות
״כן...אוקיי ....בסדר.״
״יש יש יש !!!״ לואי קפץ על הארי בחיבוק ענק ״תודה תודה תודה!!״ הוא המשיך בהתרגשות,
המחשבה על הארי בבגדים שהוא עיצב.....הולך על מסלול...כמו יצירת אומנות...גרמה לתחושה מוזרה בבטנו של לואי דהוא ניסה להדחיק.