חברים הכי טובים...ששוכבים לפעמים

פרק 11

אחרי כמה שעות לואי התעורר ומצא את עצמו לבד במיטה של הארי,
הוא קם והלך לסלון ,רואה את הבחור עובד על הלפטופ שלו בספה
הוא התיישב גם על הספה רחוק מהארי ואז הוציא את הסקטצבוק שלו, הוא הסתכל על הארי שהיה מרוכז בעבודה ואז נשך את שפתיו והחל לצייר אותו עם המבט הפגוע שהיה לו רק לפני כמה שעות אחדות, הוא היה כל כך מרוכז בציור שאפילו לא שם לב שהארי הפסיק לעבוד ועבר להסתכל עליו
״זה אני?״ הארי אמר סמוק מעט
״כן....סליחה״ בבקשה שלא יבדוק מה יש בשאר הסקטצבוק
הארי עבר להתיישב טיפה יותר קרוב אליו ״אתה עושה את זה הרבה?״
״.......אולי...״ לואי מלמל במבוכה
״אני יכול לראות?״
לואי נאנח והגיש לו את המחברת
״זה סתם מחברת לכיף שלי- זה לא ממש-״
היה בה כל מיני ,
המבט שלו שהוא על המסלול,
ציור שלו מתחתיי לואי ערום בפלג גופו העליון ובפרצוף מובך , או שלו עם גבו אליו , שהוא צמוד לדלת וערום,
או היד שלו תופסת בסדין, הוא מוריד חולצה, מבטים ומעשים שהוא עשה
אם ממש מדפדפים בזה זה נראה כמו ספר זכרונות ממש מוזר שמצויר בעפרון.
הציור האחרון היה ציור שלואי צייר בארבע בלילה היום, הוא על לואי והם מתנשקים.
כשהארי דיפדף בסקטצבוק הוא הרגיש כל כך חשוף. הוא אף פעם לא ראה את עצמו ככה. הפרצוף שלו היה אדום מסומק והוא הרגיש גוש בגרונו, כי זה היה כל כך אינטימי וזה עכשיו זה נגמר. הוא כל כך אהב את זה, ועכשיו זה נגמר. זה נגמר אבל ללואי יש את כל הציורים האלו שלו, ולו אין כלום. הוא הגיע לציור שלהם מתנשקים ודמעות טשטשו את עיניו. הוא שיפשף אותן בחוזקה כדי לא לבכות מול לואי וכיחכח בגרונו ״א- תודה-״הוא החזיר לו את הסקטצ׳בוק ״אתה מאוד מוכשר, זה מאוד יפה״ קולו נשבר והוא הרגיש איך הוא עומד לקרוס, לא לא לא, אין לו השפעה כזו על הארי- בגלל שהם לא ביחד ולא היו ביחד ולא יהיו ביחד.
לואי נגע בזרועו בעדינות ואז הארי זז ממנו מיד לקצה השני של הספה,הוא לא רצה את המגע של לואי כרגע, זה הרגיש כמו כוויה.
״ל-לכן זה היה טעות- תראה איך אתה פגוע....איך שנינו פגועים״ לואי לחש את החלק האחרון
הארי כיווץ את גבותיו ״אל תגיד לי שאני פגוע .אתה לא יודע איך אני מרגיש. אתה לא שאלת.״ הוא התגונן
״אני מכיר אותך...ואת הפרצוף הזה.״
הארי שכח שהוא לא יכול להתנהג כאילו לואי לא יודע עליו כלום והוא הסתכל עליו שוב פגוע ״בסדר״ הוא אמר בשקט ״אני פגוע.אתה יכול להאשים אותי?״
לואי הניד בראשו לשלילה ״אני מצטער- בחיים לא הייתי צריך לנשק אותך.״
״אני ביקשתי ממך.״
״עדיין....אתה יכול להפסיק עם המבט הזה הוא כואב לי-״
מבטו של הארי התרכך ״סליחה שרי״ אוי אלוהים זמן רע שהמילה הזאת תחמוק.
הוא השתעל במבוכה וחזר לעבוד על המחשב שלו
״אתה חושב...שהחברות שלנו נהרסה?״ לואי שאל בשקט
הארי הרים את מבטו
״לא״ הוא אמר מיד ״ממש לא״