Chosen wolf

Part 13

פוב לואי:

יום למחרת לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, על השפתיים שלן, על הגיף שלו, על הדרך שהוא נגע בי, עליו, פשוט עליו.
הייתי במיטה שהתעוררתי ושמעתי צעדים שמתקרבים לחדרי.
״לואי?״ שמעתי את קולה של לוטי, היא פתחה את הדלת והתיישבתי על המיטה.
״כן לוטי?״ היא התקרבה וחייכה אליי.

״בוקר טוב לך לאדון שהיה אצל החבר שלו״ היא חייכה חיוך גדול וגרמה ללחיי להאדים.
״כלום לא קרה״ אמרתי והיא הינהנה כיאלו היא באמת מאמינה.
״הסימנים בצוואר גם אומרים לי שכלום לא קרה״ היא אמרה והסתכלתי על שתי הסימנים שהארי עשה לי בצוואר והתכווצתי.
״הוא לא שפוי..״ מלמלתי והיא צחקה.
״נו?? הייתה טופ או בו-״
״אלוהים לוטי! לא עשינו את זה!״ מיהרתי להגיד ונחרדתי ממה שהיא אמרה.

״חבל״ היא אמרה ונזפתי בה.
״אמא אמרה שהיא רוצה שתזמין את אלינור בערב״ היא אמרה ועייני נפערו.
״מה?! לא אני צריל להגיד לה שנפרדנו״
״אבל היית אצלה אתמול, כיאלו לא באמת אבל היא חושבת שכן״
״פאק, אז- טוב אני אגיד לה שנפרדנו אתמול, והיא בגדה בי״ אמרתי את זה בכזו קלילות, לא באמת אכפת לי מזה כבר.

ירדתי למטה לארוחת בוקר ואמי חייכה אליי.
״אנחנו רק נחכה למארק ונתחיל את הארוחה״ היא אמרה בחיוך והינהנתי, אני לוטי ופיזי התמקמנו בשולחן ופיזי חייכה אליי, עייניה זהרו וגרמו לי לחייך גם אליה, מלאכית שלי.

״אני בא..״ שמעתי את אבי אומר ויורד במדרגות.
הוא התיישב וסימן לי שלום, ומיד אחרי זה התחלנו לאכול.
״אז, אני רוצה שתזמין את אלינור היום, זה בסדר לו?״
״לא״ אמרתי בקלילות והמשכתי לאכול
״ר-רגע מה לא?״ היא שאלה בבלבול ואבי הסתכל עליי מוזר, הם ממש אהבו את אלינור איך אני אספר להם את זה?

״היא- טוב הא בגדה בי״ אמרתי והמשכתי לאכול, ניסיתי להראות עצוב ואמי קימטה את פניה.
״אתה רציני?!״ היא שאלה והינהנתי.
״אוי לו שלי...״ היא אמרה וטפחה על שכמי.
״כן.. עצוב״ לוטי אמרה בגלגול עיינים ופיזי התאפקה לא לצחוק.
״אל תדאג בני, העיקר שתיהיה מאושר, אתה מאושר אני מאושר, גם אם זה לא איתה״ הוא אמר בחיוך וחייכתי חיוך אמיתי, עד שנזכרתי שהוא משקר, הוא לא יהיה מאושר, לא מאושר בכלל שהוא יגלה אותי, אותי האמיתי.

״אתה לא יוצא היום נכון לו? אתה לא חייב ללכת לעבודה״ אמי התנהגה אליי כמו תינוק.
״לא אני אלך! זה בסדר״ אמרתי והיא הינהנה.
״בטוח?״
״כן כן״ אמרתי בחיוך, ראיתי את פיזי מסתכלת על הטלפון ומשמיטה אותו מטה, הבחנתי בה מוזר והיא מיהרה לעלות לחדרה.
התחלתי לעלות במדרגות אחריה.
״לואי? לאן אתה הולך תעזור לי להרים את הדברים!״ היא אמרה.
״כבר חוזר!״ צעקתי לה והלכתי אחריה.
״פיז?״ אמרתי וראיתי אותה יושבת על השידה שלה ומעבירה את ידיה בשערותיה.
״ל-לואי?״ היא הסתובבה אליי ודמעות היו בעיניה.
התקרבתי אליה בלי לקחת דבר ולקחתי את הטלפון לידה, היא רצתה לקחת לי חזרה אבל וויתרה די מהר.
ההודעות שהיו רשומות לה שם, ההודעות האלה.