Chosen wolf

Part 31

פוב הארי:

אני מסתכל על ידיו של ג׳וסף מתהדקות על צווארו של לואי והסימנים בולטים.
אני בולע את רוקי ושאיזבל נהפכת לזאב הוא נראה- עצוב? לא לא... כעוס? אולי קצת מאוכזב? אני אמור להבין את זה, אבל אני לא.
אין לי שום שמץ של מושג מה הולך פה.
״איז-איזבל... את-״
״זאב? כן אני סוג של מעדיפה את זה על להרוג אנשים סתם״ היא אמרה בשיניה החדות ותקפה ריצה אליו.
הוא אחז עם ידו השניה בצווארה גם והיא נחנקה.
״אב-״ היא ניסתה לדבר אבל ללא הצלחה.
הרגשתי שאני קופא במקום.

פניו של לואי ניהיו כחולות ו אקדח נפל בין רגליו של ג׳וסף.
״ה-הארי..״ שמעתי את הלחישה הזו יוצאת מפיו של הארי ובזה הרגע חזרתי למשחק.
רצתי לפינת החדר והעפתי את מרפקי נגד פרצופו של ג׳וסף ולואי נשף נשיפה כיאלו יצא ממים.
ומיד שניה אחרי זה התעלף על הריצפה.

ליבי החל לפעום והרגשתי שהלב שלי לא במקום.
״לואי..לואי״ אמרתי והזזתי אותו, בינתיים איזבל מתעמת עם אביה ואני רק מקווה שהיא בסדר.
הוא לא זז ודמעות החלו להציף את עייני.
״לואי... לואי בבקשה תענה לי״ אמרתי והוזזתי אותו כמו ילד קטן,
הנחתי את ראשי על חזהו ושמעתי את פעימות ליבו כל כך איטיות, שאני מרגיש כיאלו עוברת דקה עד שפעימה מתחלפת.
לפתע שמעתי צעקה והסתובבתי לאחור, ראיתי את ג׳וסף על הריצפה עם מזרק תקוע בכתפו ואיזבל מנגבת זיעה ממצחה ומביטה בי.

״מה איתו?״ היא מיהרה ולא היה אכפת לי שאני מבולבל כרגע, אני רק רוצה שהוא יענה לי.
״לואי בבקשה תענה לי ... וויליאם״ אמרתי ואחזתי בידו, עיניו היו עצומות ולפתע עייני נפערו.
פעימות ליבו הפסיקו כלא היו, והרגשתי את ליבי נוחת.

״לא... לא , לא זה לא-״ לא יכולתי להגיב, כפות ידיי רעדו והדמעות זלגו מעייני.
״הארי, הארי הכל בסדר תסתכל עליי״ איזבל אמרה ואחזה בי.
״תעשה מה שאני אומרת לך, בסדר? ובלי לחץ״ היא אמרה בקול רגוע אבל יכולתי לשמוע את הלחץ מתפשט בגופה.

״תניח שתי אצבעות מתחת לסנטרו״ היא אמרה ועשיתי במהירות את מה שאמרה.
״תרים לו את הראש״
״לעזעאל וויליאם...״ מלמלתי אבל עדיין עשיתי את מה שאמרה לי, עם היד השניה ניגבתי את דמעותי שלא הפסיקו לנזול והרגשתי טיפול זיעה מצטברות על פניי.
״תפתח את הפה שלו , תנשוף אליו, הכי חזק שאתה יכול!״ היא אמרה , וכך עשיתי.
פתחתי את פיו ואספתי אוויר בשפתיי, הנחתי את שפתיי על שלו, עדינות וקטנות.
אבל עכשיו הן יבשות, וזה רק גורם לדמעות שלי לנזול עוד.
נשפתי לפיו ושום דבר לא קרה.

ליבי דפק.
״שוב!״ היא אמרה, ועשיתי שוב, שוב ושוב ושוב.
יותר אוויר פחות אוויר עם פה יותר פתוח אותי פחות פתוח , לא קרה שום דבר.
ונשברתי, הרגשתי את כל גופי מתפרק לחתיכות , פניה של איזבל היו נראות חסרות חיים , ואני הרגשתי את הצבע יורד מגופי, הפלתי את ראשי על בטנו והרגשתי את חיי מתפרקים מול עייני.
איזבל הביטה בי ובלואי ואחזה בידי.