Chosen wolf

Part 20

פוב לואי:

פתחתי את עייני, ושהתעוררתי הייתי בטוח שהכל היה חלום, בלי להעיר את הארי מיהרתי לחוץ לחדר אבל שפתחתי את החדר של פיזי כבר ראיתי, ראיתי שהיא לא שם.
לא, זה לא חלום.

ירדתי למדרגות וראיתי את אמי מחזיקה קפה בפינת האוכל וידיה רועדות, היא מקנחת את אפה בשקט ומנסה להסתיר את יבבותיה.
״אמא?״ אמרתי ומיהרתי לשבת לצידה.
״ל-לואי-״
״הכל בסדר אמא..״ חיבקתי אותה והיא הניחה את ראשה על כתפי.

״למה הוא היה צריך להגיד את זה? מה הבעיה שלו?״ אמי אמרה בקול חנוק והרגשתי את גופי מתכווץ מהכאב שבקולה.
״לא מגיע לו להיות אבא שלה״ אמרתי והיא לא ענתה, הייתה שתיקה, די בטוח שזה היתה שתיקה של הסכמה.
״איפה הוא?ומתי חזרתם אתמול?״ שאלתי והבטתי בה.
היא השפילה את מבטה וניגבה את דמעותיה.

״חזרנו בערב, והיה בינינו ריב מאד גדול לואי... אני חושבת ש- אני חושבת שאנחנו מתגרשים, אז הוא הלך להוציא מסמכים... אתה בסדר עם זה? זה לטובת כולנו״ היא אמרה בחיוך מזויף.
חייכתי חיוך ועלה לי דמעות.
״כן אמא, יותר מבסדר, מגיע לך יותר, הרבה יותר״ אמרתי בחיבוק והיא נאנחה ועטפה אותי בידיה חזק.

״ופיזי תיהיה בסדר״ היא חייכה והרגשתי את ליבי נעצר ועייני פערו.
״באמת ?!״
״כן, הרופאים אמרו שפתאום אחרי שהם טיפלו בכמות דם שהיא איבדה הם היו בטוחים שזהו אבל- שהם חזרו אחרי רבע שעה היא הייתה בסדר, עדיין מונשמת אבל בסדר״ היא חייכה , דמעות של אושר עלו לעייני וחיבקתי אותה.

״אז למה את עצובה! אמא זה חדשות מדהימות!!״ צעקתי וניגבתי את
דמעותיי.
״אבא שלך... אני מרגישה שאני מפרקת את המשפחה לואי״ היא אמרה בעצב.
״לא... לא אמא מה פתאום, את עושה את המעשה הכי נכון שיש, אני לא הייתי נשאר איתו אם הוא היה עושה דבר כזה״ אמרתי והיא צחקה.
״תודה לואי...״ היא חייכה ונשקה ללחיי.

״אתה המלאך שלי״ היא אמרה ואחזה בפניי בעדינות.
״ואני אוהבת אותך כמו שאתה, אותך את פיז ואת לוטי, תמיד תדע את זה״ היא אמרה ונישקה את לחי.
״תודה אמא ... באמת״ אמרתי והרגשתי את בטני מתהפכת מהתרגשות, בחיים לא חשבתי שהיא באמת תקבל אותי.

״ואני רוצה להכיר אותו״ היא אמרה ובדיוק קמה להרים את הכוס קפה שלה.
״מ-מה ? את מי?״ אמרתי בגיחוך.
״את זה שהיה במיטה שלך היום, כן כן ראיתי אותו״ היא אמרה והרגשתי שליבי נעצר ופניי מחווירות.

״את- את מה ?״
״כן לואי״ היא אמרה בחיוך וקברתי את פניי בידיי.
״אלוהים...״ מלמלתי.
״אנחנו לא עשינו כלום הוא בא רק כי-״
״לואי״
״באמת הוא רק-״
״לואי״
״מ-מה?״
״זה בסדר, באמת״ היא חייכה ונשכתי את שפתיי בהתרגשות.
״כן?״
״כן״ היא חייכה.
״תודה אמא״ קפצתי עליה לחיבוק והיא עטפה אותי בידייה.
״מה הייתי עושה בלעדייך..״ אמרתי והיא צחקה, עליתי מהר לחדר של לוטי והערתי אותה.