Chosen wolf

Part 27

פוב לואי :

פתחתי את העיינים והאור סינוור אותי יותר מידי, די בתוך שזה גן עדן, או השער לגהנום, אבל במקום זה אני רואה אותי ואת הארי על ראש הגבעה, פצועים ושרוטים, החבל שקשר את הארי נפרם ושנינו מתעוררים בו זמנית.
מבולבלים כל כך, עד שהארי נראה כיאלו מבין הכל.
״אתה הזאב הנבחר, לואי זה אתה״
הוא הצביע עליי ולא הבנתי שום דבר, רק ראיתי שבוקר.
ואנחנו לא בתוך המנהרה ההרוסה.
״מ-מה?״
״זאב הנבחר, זה אגדה של זאבים, זה פעם במאה שנה, מישהו שהופכים אותו לזאב ו- הכל מתחבר לי עכשיו!! לעזעאל איך לא חשבתי על זה !!״
״בבקשה תסביר!!״ אמרתי בלחץ, אני אפילו לא בטוח אם אני חי או מת, או שאני סתם חולם.
״לזאב הנבחר יש שלוש סימנים, הוא לא יהיה רגיל, אתה לא רגיל, אף פעם לט היית , בשבילך להיות גיי זה היה לא רגיל, אתה לא תאהב את המציאות , שנאת את העובדה בהתחלה שהיית זאב, שנאת יותר מכל דבר אחר, והאחרון- כוח , יהיה לך כוח, לפי האגדה היא מספרת , ׳
הכוח יציל אותך ואת אהבת חייך, מישהו שאתה אוהב בכל נפשך , ורק איתו, הקסם יעבוד׳
ואני לא יודע אם זה נכון אבל-״
״תיהיה בטוח.״ אמרתי והוא חייך.
נשכתי את שפתיי ואושר צף בגופי.
אני חי.
״אנחנו חיים הארי״
״אנחנו חיים..״
הוא אמר כמשהו בלתי יאמן.
״אנחנו חיים !!״ צעקתי וחיבקתי אותו, כל גופינו כאב, אבל לא היה אכפת לנו, חיבקנו את אחת השניה כה חזק , ששום דבר לא יכל להפריד בינינו.
״חייב ללכת לבקתה״ הארי אמר והבטתי בו בחיוך.
״אתה צודק, אני מקווה שהם לא דואגים יותר מידי״ אמרתי והוא משך בכתפיו.
גיחכתי והבטתי בו, לפני שירדנו למטה אחזתי בסנטרו והצמדתי את שפתיו אל שלי, גופי בוער ואני מרגיש ניצחון כלשהו, אם כל הזוהמה עליי והפצעים.
אני מרגיש ניצחון.
תמיד ידעצי שאני לא רגיל, והכל קרה כמו ספר כתוב, אחד אחד.
ללכת ליער באותו יום עם אלינור, להיחטף על ידי הארי בכיסא קשור... רק המחשבה מצחיקה אותי.
הכל הלך כמתוכנן.
אני לא בדיוק יודע מה זה הזאב הנבחר, אבל אני אברר עם זאין.

חזרנו לבקתה בידיים שלובות ופתחנו את הדלת, ראינו את קיילין יושבת על הספה חונקת דמעות , את נייל אדום לא מצליח לנשום מבכי , את זאין מחבק את ליאם ואת קולות היבבה שלהם.
״מגזימים... כיאלו אנחנו מתים, תסתכל עליהם״ הארי אמר וצחקתי, הם ישר הביטו לדלת ולא האמינו למה שהם ראו, הם היו בהלם.
״אופס, חשבתי אני רוח״ הארי אמר וכולם מיהרו לחבק אותנו, חיבקו כולנו כל כל חזק וקולות הבכי רק התגברו.

״אמרתי לכן לסמוך עליי!!״ אמרתי והם היו בשוק, קיילין חיבקה את הארי חזק והיה אפשר לראות את הקשר הטוב שלהם.
״אחי- אני הייתי הורג אותך שוב אם היית מת״ נייל אמר וצחקתי, חיבקתי אותו חזק והתגעגעתי אליו, כל כך.
התיישבנו על הספה וסיפר ו להם הכל, מה קרה ברגע שהם עזבו, איך היינו בטוחים שאנחנו מתים, איך התעוררנו על הגבעה.
הכל , והם היו בהלם, הלם שזה קיים, זאב נבחר... זה נשמע חרטה, אבל מסתבר שלא, מסתבר שזה באמת אני.
מה שקצת הרבה מוזר..
כל כך הרבה לקלוט , ומשום מה זה כל כל קשה.
דיברתי עם אמא שלי ואמרתי לה שפשוט יצאנו מוקדם בבוקר לטייל ועצרנו אצל הארי, ואין לה שמץ של מושג שהיא כמעט איבדה את הבן שלה הלילה , אבל את זה אפשר להשאיר בצד ...
הארי ואני התקלחנו והתלבשנו, ויצאנו להליכה ברוח של הבוקר, הקרה והצלולה.
״יותר מידי עבר עליי הלילה״ אמרתי והוא כרך סביבי את ידו הגדולה.
״הזדיינת, כמעט מתת, אני כמעט מתתי, זאין כמעט מת, אבל בסהך הכל חוויה״ הוא אמר בחיוך ציני.
״לפחות היה זיון טוב תודה״ הארי אמר וצחקתי.
״לא אשקר, זה היה די טוב״ אמרתי וצחקתי בזמן שהייתי צמוד לצווארו.
הכובע גרב שלי כמעט החליק מראשי והוא סידר לי אותו.
״אני צריך לקנות לך גומיות״ אמרתי ושיחקתי בשערו.
״גומיות?״
״כן! השיער שלך ממש ארך, יש לך שיער של נסיך!״
״ומה רע בזה?״ הוא חייך בגאווה.
״שום דבר זה באמת מה שאתה״ אמרתי ונישקתי את הלחי שלו, הוא חייך וגרם לי להסמיק.
״לואי- אתה באמת רצית להישאר איתי שם?״ הוא אמר אחרי שתיקה קלה.
״כן, אני ידעתי שאם אתה הולך אני אלך איתך, אני לא אתן לך להישאר שם לבד״ אמרתי והוא חייך.
״אבל אני הייתי רוצה שתמשיך, שתברח, אתה באמת יכולת למות לואי זה באמת באמת היה מסוכן, זה לא סתם״
״אני יודע הארי אני לא בן חמש, אבל אתה חשוב לי יותר מכל דבר אחר בעולם, להקריב את עצמי בשבילך זה המינימום שאני צריך לעשות״
״אל תגיד את זה, אתה עושה אותי כיאלו אני המלך שלך, זה לא נכון, אנחנו בני זוג, אנחנו שווים לואי, זה לא המינימום, אתה היית בדרך להקריב את חייך לעצמי, זה המקסימום, וזה בסדר, וזה הכי טוב, ואני אוהב אותך״
הוא אמר ונישק לשפתיי השיקה קצרה ורכה.
״היית עושה את זה בשבילי? זה בסדר אם לא זה גם ברור אני רק רוצה לד-״
״בלי שאלה אפילו״ הוא אמר והיה נאה כל כך בטוח בעצמו שזה גרם לי לחייך חיוך ענק שלא שלטתי עליו.
״אתה הסיבה שלי לנשום״ הוא לחש לי.
״לא, לא אני לא, אתה הסיבה של עצמך״
״אוקי, אז אתה חלק מהסיבות, חלק גדול״ הוא לחש לי בזמן שראשינו היו צמודים ואפינו התחכחכו אחד בשני וחייכתי.
נשקתי את שפתיו נשיקה של אהבה, פשוט אהבה, כל כך הרבה אהבה.
להסביר במילים את הרגשות שלע אליו זה לא הגיוני, וזה נה שאני הכי אוהב, ששום דבר מהאהבה שלנו לא הגיונית, בהגיון בטח היו משפילים אותנו וגורמים לנו לעשות אחרת , אבל זה מה שמפתיע אותי כל פעם מחדש, זה לא, זה אנחנו, ואנחנו חופשים ואוהבים, אני מאחל לאנחנו ביקום אחר להיות חופשיים ואוהבים גם.
הוא שילב את ידו בידי וצעדנו לבית שלי.
״אני צריך לחזור קצת לסדר את הבקתה, אבל אני יאכל אצלכם צהריים כי אני לא חושב שיש אצלינו משהו, בסדר?״
״למה אתה שואל בכלל!״ צחקתי עליו והוא חייך.
והעבודה שהוא איתי, והוא אמיתי.
לא מסתדרת לי בראש , אבל שוב, מי אני שיתלונן, ככה אני מאושר וככה אני רוצה.
רוצה אותו לנצח.

_________________
עדיין לא סיימתי את הפאנפיק אבל אני כן מאד קרובה לזה, תודה לכל מי שקוראת מצביעה ומגיבה זה חשוב לי ברמות 💖