בית הספר למקרים אבודים | רולפליי | סגור

פרק חמישי

ייאי! פרק חדש!

אתם שקועים בשיחות שלכם, כשפתאום אתם מתחילים לחוש סחרחורת שבאה משום מקום.
כמה מכם רואים שאש פותחת באמצעות אש תליון שהילדה המשונה מושיטה לה. בנתיים, הסחרחורת שלכם מתחזקת.
הילדה מורה לאש לעשות משהו.
אש מתחילה לבעור.
אבל בניגוד לבדרך כלל, הפעם האש מתפשטת במהירות, עופפת את כולכם בחנק.
כמה מכם אולי מנסים לכבות אותה. אבל חרף כל מאמצכם, היא עדיין בוערת.
אתם חושבים שכך תמותו, נשרפים בלי שאף אחד ידע איפה אתם...
כשפתאום האש נעלמת.
הילדה עומדת עכשיו, מחזיקה בידה את תליון הזהב שהביאה לאש, שאיכשהו סגור עכשיו.
היא נראית עכשיו הרבה יותר בוגרת. בת חמש עשרה לפחות.
וגם הרבה יותר שפויה.
"אנחנו צריכים לצאת מפה, מהר." היא אומרת.
"אהמ, איך?" כמה מכם שואלים. "די אין פה יציאה."
היא מביטה בכם כאילו אתם אדיוטים ונעמדת מול הקיר המזרחי. היא דוחפת את הלבנים והן זזות הצידה, פוערות בקיר פתח גדול דיו לאדם מבוגר. מאחורי הפתח אתם רואים מנהרה ארוכה.
אתם בוהים בה בתדהמה, וכמה מכם שואלים: "למה לא עשית את זה עד עכשיו?"
"הוכנסתי לפה אחרי שנלקחה ממני שפיותי." אמרה האישה כאילו זה מובן מאליו. "עכשיו בואו. הם עוד מעט יגיעו."
"ולמה שנקשיב לך?" שואל אאורום. "רק הרגע התחלת לדבר בהגיון. בעצם, גם עכשיו את לא מדברת בהגיון. למה שנבטח בך?"
היא נאנחת. "בסדר. מה אתם רוצים לדעת?"
אתם מתחילים לזרוק שאלות. בסופו של דבר היא צריכה לענות על השאלות האלו: "איך קוראים לך? מי את? מה את? למה שרפת אותנו? מה את עושה פה? איפה אנחנו? ממה את בורחת? למה שרפת אותנו?"
"גם אני לא בוטחת בכם, אז אם כך לא אומר לכם מה שמי האמיתי. תקראו לי קאירה. לא אומר לכם מי אני מנסיבות חשובות. אני שדה. שרפתי אתכם כדי לקבל את השפיות שלי. אני מנסה לגרום לכך שלא ניהרג. אתם בכלא של בני האדם. אני בורחת מבני האדם. שרפתי אתכם כדי לקבל את השפיות שלי."
"מה זה שד? למה את צריכה לשרוף אותנו כדי לקבל את השפיות שלך? למה אכפת לך אם ניהרג? למה שבני אדם יכלאו אותנו? למה את בורחת מבני האדם?" אתם שואלים.
"אתם חסרי הסכלה לחלוטין." אומרת קאירה.
אתם שומעים קולות מחוץ לתא.
"למנהרה! מהר! לפני שהם יגיעו!" צועקת קאירה.
כמה מכם מהססים, אבל אחרי שנשמעים כמה קולות מחליאים של דם ניתז ולהבים מסתובבים, אתם ממהרים להיכנס למנהרה. טוב, חוץ מכמה אחדים שקאירה נאלצת לגרור לשם.
כשכולכם בתוך המנהרה, קאירה דוחפת את הלבנים בחזרה אל הקיר. ונראה שבדיוק ברגע האחרון, כי הקולות נשמעים עכשיו ממש קרובים.
"עכשיו, לאורך המנהרה. בשקט גמור." לוחשת קאירה.
אתם מצייתים וצועדים בדממה לאורך המנהרה.
עד שאתם רואים אור בוהק בקצהה.
קאירה עוקפת אתכם. "עכשיו, במהירות ובדממה. אנחנו צריכים לעקוף אותם. תעקבו אחרי ואל תעצרו או תעשו רעש משום סיבה שהיא."
אתם יוצאים מהמנהרה. קאירה מתחילה לרוץ במהירות ובשקט, ואתם מנסים לעמוד בקצב שלה בלי להשמיע שום רחש.
כמה מכם מנסים לבחון את הדברים מהם אתם בורחים. הם נראים כמו היצור הגוויתי שראיתם במעונות (זוכרים אותו?)
"אל תסתכלו הצידה." לוחשת קאירה.
אתם ממשיכים לרוץ, כש... בום!
אן מעדה ונפלה, והשמיעה כתוצאה מכך רעש נוראי.
קאירה ממהרת להקים אותה, אבל הנזק כבר נעשה. היצורים שמו לב אליכם, והם בעקבותיכם.
אתם רצים קדימה בעוד קאירה נשארת מאחוריכם ומחפה עליכם. חלקכם אולי מנסים לעזור לה, אבל אתם נהדפים אחורה בכוח משונה ומאולצים להמשיך לרוץ.
בנתיים, היצורים מגיעים אל קאירה. היא נשארת במקומה, כמעט אדישה. היא לא זזה אפילו סנטימטר כשאחד היצורים נעמד מולה, כמעט צמוד אליה.
היצורים האחרים ממשיכים לדלוק אחריכם.
היצור שקרוב לקאירה תופס בה ומתחיל לגרור אותה אחריו בחזרה לכיוון ממנו ברחתם. היא אפילו לא מנסה להתנגד.
היצורים ממשיכים לדלוק אחריכם וכמעט משיגים אתכם.
אתם מנסים להפעיל עליהם את הכוחות המיוחדים שלכם, אבל הם רבים מכדי שתוכלו לבלום אותם.
בפתאומיות, קאירה מטילה את ראשה לאחור. זה נראה כאילו היא מנסה לשבור את מפרקתה.
אבל לא. עיניה פתאום זוהרות, וחלקכם שמים לב רק עכשיו לעיניה המשונות, שאחת מהן ירוקה והשניה אדומה.
היצור שמחזיק בה שומט אותה בתדהמה, והיא ממהרת אליכם. צלילים משונים בוקעים מגרונה. היצורים עוצרים על מקומם ומכסים את אוזניהם.
אתם ממשיכים לרוץ, עד שהיצורים יוצאים מכלל ראיה, ואתם מוצאים את עצמכם במעבה יער.
קאירה מסמנת לכם שאפשר להפסיק לרוץ. היא צועדת בנחת אל עבר סלע שנראה חסר יחוד לחלוטין ולוקחת מהאדמה ענף אקראי.
"מה את עושה?" חלקכם שואלים.
היא חורטת משהו על הסלע. הוא נעלם בפתאומיות, ובמקום בו עמד נמצא עכשיו בור עמוק.
"תיכנסו." אומרת קאירה וקופצת פנימה.
אתם מחליטים שכדאי לסמוך עליה, וקופצים אחריה.
כשאתם נוחתים סוף סוף, הדבר הראשון שאתם רואים הוא אור חזק.
כשעיניכם מסתגלות לאור, אתם מגלים שאתם נמצאים בחדר, מוקפים בעשרות מחודדי אזניים המכוונים לעברכם כלי נשק, וקאירה ביניהם.

אוקי, בנוסף לפרק הזה, יש לי בקשה.
בחלק הזה של הרפ העניין מתחיל באמת להתחמם. בפרקים הבאים כמה דמויות יצטרכו למות לדעתי. מי מנדב את הדמויות שלו לזה? אל תדאגו, תהיה הרשמה שניה.

אכן, התמונה למעלה היא תמונה של אלורה מוולטרון שערכתי כדי שיהיו לה עיניים בצבע הנכון.