בית הספר למקרים אבודים | רולפליי | סגור

פרק תשיעי

הרפרופ של הפרק הקודם עצר במקום די מוקדם, אז אני אקדם את העלילה פה...

החזית:

אחרי הופעתו של אידיאה אתם נותרים מעט מבולבלים. למעשה, כל כך מבולבלים שאתם לא שמים לב לצבא גדול שצועד לעברכם.
אתם קולטים אותם רק אחרי שטרינקי, קלי, רובינה ואליזבת' נעלמים משדה הקרב בפתאומיות, ופצצות מתחילות לנחות מכל עברכם.
אתם מנסים להתחמק מהפצצות ולפגוע באנשי הצבא באותו הזמן, וזה לא ממש עובד לכם. עד מהירה אתם מגלים שגם טאפי, סקוט, לונה ולואיס נעלמו.
צעקה חדה קורעת את אוזניכם, ואתם מביטים כאחד אל הכיוון ממנו הגיע הקול.
מולכם עומד שד עוטה ברדס. הוא מחזיק בידו השמאלית כדור אש בוער, ובימנית הוא מחזיק בידיה של ת'ורין.
"תיכנעו מיד, או שהיא וכל שאר החברים החמודים שלכם ימותו." הוא אומר בקול עמוק.
(האנשים שנעלמו נבחרו באופן רנדומלי)

הקבוצה שעם אמנדה:

סזיאר לוחש אל אמנדה משהו לא מובן. היא מהנהנת.
סזיאר מפנה לכם את הדרך, ולאמנדה הוא אומר: "זכרי לקיים את הבטחתך."
הוא וחבריו נעלמים באדמה.
"שינוי בתכניות, ילדים." אומרת אמנדה. "אנחנו צריכים להגיע לתיבת הנשמות של סזיאר."
"תיבת נשמות?" שואל מרלין.
"גן הרוחות הפרטי שלו. הביקור שם מסוכן אך הכרחי. נצטרך להגיע לשם, להפעיל את הגן, ולהגיע אל מערת הכסף בהקדם האפשרי." אומרת אמנדה.
"אנחנו לא מבינים חצי ממנה שאת אומרת." אומרת אן.
"גני רוחות הם מקומות בהן אוספות אישויות הרוח את נשמות העבר. הנשמות מתחלקות בין האשויות באופן שווה. סזיאר הוא אחד האישויות האלה, אבל גן הרוחות שלו נלקח ממנו. הוא הבטיח לי שייתן לנו ברכתו אם נחזיר לו את השליטה על הגן שלו." אומרת אמנדה.
"ומה היא מערת הכסף?" שואלת אקווה.
"המקום בו מוחבא החפץ שאנחנו מחפשים." אומרת אמנדה. "מגן היכולות."
"מה אנחנו צריכים לעשות עם מגן היכולות הזה?" מקשה אקווה.
"שאלה טובה. לשבור אותו." אומרת אמנדה.
אתם תוהים על פשר הדברים, וצועדים אחריה כשהיא פונה מזרחה.

החבר'ה העלומים מהחזית:

(התמונה לא ממש קשורה, תתמודדו)

אתם מוצאים את עצמכם בחדר חשוך. הדבר הראשון שאתם עושים הוא לחפש את כלי הנשק שלכם. הם עליכם.
טאפי מאירה את האיזור עם אחד הקסמים השנואים עליה, ואתם מוצאים את עצמכם בחדר רחב ידיים שצבוע בירוק עמוק. הרצפה מרוצפת במשבצות בצבעי כחול וסגול. מהתקרה משתלשלת נברשת גדולה עם זרועות דמויות עצמות. האווירה הכללית שהחדר נותן היא: "מלחיץ".
"איפה אנחנו?" שואלת רובינה.
"המקום הזה מפחיד." אומרת אליזבת'.
חריקה חדה בוקעת מהקיר המערבי. אתם, כמובן, מתוך אינסטינקט, נצמדים לקיר המזרחי.
קיר ממשיך לחרוק, ומתחיל לעלות באטיות.
מאחוריו נחשף יצור ירוק פנים וחום שיער. קרני אייל ארוכות בקעו מראשו, ועורו דמוי הצמח זהר בעור מאיים.
כל הוותיקים היו מזהים אותו ממרחק קילומטר.
"קאירה?" לוחשת קלי.

בסדר, הפרק יצא יחסית קצר, אבל לא משנה. בקשר לתמונות: אני פשוט ממשיכה את העניין של לשים תמונה לכל פרק. משום מה.

רפרופ מהנה!