בית הספר למקרים אבודים | רולפליי | סגור

פרק שביעי

אחרי ימים של הליכה, אתם מגיעים עייפים למבנה אפרפר וגדול. הוא נראה לכם מוכר, אבל אתם לא יודעים מאיפה. אתם חושבים רק: 'הברבור חדש' לפני שאתם פותחים את דלתות הברזל הגדולות.
בפנים אתם מוצאים עשרות יצורים מתרוצצים, מתאספים, אך בעיקר צועקים.
המפה מזנקת מידו של האוחז בה ועפה דרך פתח שמאחוריו ניתן לראות מספר חפצים נחים על כסאות מסביב לשולחן גדול.
אתם סורקים במבטכם את החדר המשונה, כשפתאום אתם רואים עומדת על כיסא אישה שאתם זוכרים בבירור: אמנדה גאיה סווג, מנהלת בית הספר למקרים אבודים.
אבל אתם יודעים בבירור שעקבתם אחרי המפה ל"איזור החופשי".
אבל המבנה מוכר. זה בית הספר הישן שכולכם זוכרים לרעה.
איך זה ייתכן?
האישה צועקת: "כל זה לא מועיל! כל התלמידים האלפים נעלמו! מה אני אמורה לעשות עם זה?! הם לא פה!" מבטה נוחת עליכם פתאום. "רגע, הם פה!"
המבטים של עשרות היצורים נופלים עליכם.
אתם מצפים שיכעסו עליכם, יענישו אתכם. אבל המנהלת נאנחת בהקלה. "כמה דאגתי!"
מה?
כעבור כמה דקות כל הנוכחים יושבים מסביב לשולחן ארוך, והמנהלת מסבירה לכם. "אנחנו אספנו אתכם, בעלי הכוחות החזקים, בפקודת המלך והמלכה, כדי שתהיו מוכנים. ברור לנו שבני האדם ינסו לקחת אתכם ולשאוב את קסמיכם. אנחנו ניסינו לאמן אתכם להילחם על שלכם. אבל מסתבר שבני האדם יכולים לעבור את הגנות המבנה. אין לכם מושג כמה פחדתי כשמצאתי את כל החדרים ריקים וצחנת אדם בהם."
אתם מתחילים לפחד. כל העולם שלכם עומד להתהפך.
"שלחנו סיירים לכל מקום בארץ. לא ידענו אם אתם עדיין חיים. כל הסיירים חזרו בלעדיכם." ממשיכה אמנדה. "אבל מסתבר שהצלחתם להגיע בעצמכם, והגיעה לידיכם מפה שמוכרת לנו בהחלט."
שד מדבר מפינת החדר. "המפה שייכת לחברה טובה שלי, פיקסית אדמה בשם סטאג. פגשתם אותה?"
אתם לא יודעים איך להגיב. לבסוף אחד מכם קם ואומר: "כן. היא נראתה כמו שדה, והציגה את עצמה כקאירה. גילינו מה השם והמראה האמיתיים שלה רק כשהורידה את התליון שלה. שנייה אחר כך היא זרקה אותו על הרצפה והוא נשבר, והיא נעלמה."
השד נראה המום. "היא שברה את התליון?"
אתם מהנהנים.
השד מתחיל להתנשף בפחד, ושד אחר תופס אותו ומונע ממנו ליפול.
"סטאג הייתה אחת הסיירות שלנו. היא הלכה רחוק יותר מכל שאר הסיירים ולא שמענו ממנה. היא נולדה ללא קסם, והתליון נתן לה את היכולת להעתיק כוחות. אבל לתליון היה מחיר. הוא אחסן גם את תמצית החיים שלה. אם היא שברה אותו, היא מתה, והכוחות שאספה נפוצים כך שכל אחד יכול לתפוס בהם ולקחת אותם לעצמו."
"פגשנו גם מישהי בשם רין." אומר מישהו מכם.
"רין..." השד שדיבר קודם נראה מבועת. "היא הייתה רוח מטורפת שהשתלטה על קאירה. קאירה לא יודעת עליה."
העולם שלכם בהחלט עומד להשתנות.
"ובכן... המלך והמלכה היו המכשול העיקרי שמנע מבני האדם להגיע לבית הספר. ברגע שהם נעלמו, חצי מהקסם נעלם, והם יכלו להגיע אליכם." אומרת המנהלת. "רק עכשיו אנחנו יודעים מה קרה." היא לוחצת על שלט ועל מסך הטלוויזיה מופיע מבזק חדשות שנשמר. כתוב תאריך בתחתיתו - הוא שודר לפני שבוע.
"נגלתה הסיבה למותם של המלך והמלכה." אומר הקריין. "ואיתה, נגלה לנו הלם גדול. חוץ מאיתנו, חיים בעולם יצורים תבוניים רבים. ביניהם, היצורים שהביאו למכה הקשה שבאה על ארצנו. נגלה לנו כי בית הספר הידוע שמיועד למקרים אבודים מחזיק בתוכו את האנשים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר להילחם בגזע הנורא, אך כולם נעלמו. מה נעשה?"
בכך השידור הסתיים. "אנחנו השליחים של העם. ואנחנו נמלא את שליחותינו." אומרת המנהלת. "כל אחד ואחד מאיתנו עומד להילחם, עד שנשמיד את האיום האמיתי, שלצערי, מסוכן בהרבה מבני האדם."
אתם עומדים לקבל את הלם חייכם עכשיו.
"האיום האמיתי עלינו, הוא היכולות שלנו."
אתם בוהים בה.
"ניתן לכם זמן לעכל ולהכיר את החיילים שיילחמו לצדכם." אומרת המנהלת בכובד ראש.

כל הדמויות החדשות יכולות להיכנס עכשיו. אתם צריכים לנסות להבין מה קורה  פה לעזאזל. בהצלחה עם זה.