מי חשב שנפגש שוב

2

חזרתי הביתה יחד עם זיו, הנסיעה הייתה שקטה, לא היה לי עצבים לאף אחד, כבר חשבתי שאני לא אראה אותו יותר בחיים אבל איכשהו הוא תמיד מוצא דרך חזרה.
במשך רוב היום למדתי, קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה.
״הלו״ אמרתי
״שלום מלודי״ שמעתי מהצד השני, זיהיתי את קולו, כאילו שום דבר לא השתנה.
״מאיפה יש לך את המספר שלי״ שאלתי.
״הגשת מועמדות לעבוד אצלנו, חושב שמספר טלפון זה פרט מינימלי לבקש״ הוא השיב ואני מבינה שיצאתי סתומה.
״את מתחילה מחר, תבואי ב9״ הוא אמר מסכם ואני עיקנתי את פרצופי,
״מי אמר לך שאני מסכימה לעבוד בתור המנהלת חשבונות שלך?״ שאלתי לא מבינה איך הוא קבע שאני עובדת שם וזהו.
״אני חושב שאת תצאי ממש מפגרת אם את לא תסכימי כי את יודעת שאני המקום היחיד שיהיה מוכן לשלם לך על משרת סטודנט משכורת יותר גבוהה ממשכורת של משרה מלאה״ הוא אמר ואני השתתקתי.
״אז נתראה מחר״ הוא אמר וניתק.
״התחלת לעבוד אצלו?״ שמעתי את זיו מאחוריי, עצמתי את עיניי בעצבים מקווה שהוא לא ישגע לי את השכל עכשיו.
״זיו אין לי כוח לזה״ אמרתי בטון עצבני.
״זה יפה שלך אין כוח לזה אבל יכולת לדבר איתי על זה לפחות מלודי, הוא פאקינג יקח אותך ממני״ הוא אמר וצעק את המשפט האחרון.
״אויש זיו אל תתחיל עם רגשי נחיתות זה מביך״ אמרתי בגלגול עיניים והלכתי להתקלח אני צריכה לישון מוקדם היום, מחר זה היום הראשון.

קמתי בבוקר, התארגנתי לעבודה ויצאתי.
השעה 9:05 אני באיחור וזה היום הראשון שלי נו באמת, הגעתי למעליות וראיתי אותו.
״את מאחרת״ הוא אמר בחיוך, ״גם אתה״ החזרתי לו, ״זו החברה שלי״ הוא החזיר לי שוב, המעליות נפתחו, ״לא רק״ אמרתי כשאני נכנסת למעלית והוא אחריי.
״מה החבר שלך חושב על זה שאת עובדת אצלי״ הוא שאל כשחיוך על פניו, כוסאמק הוא כזה יפה.
״הוא מלא בפרגון״ אמרתי בנימה צינית, ״אני שומע ציניות בקול שלך?״ הוא שאל, ״אתה מעיק״ אמרתי לו והוא גיכח, יצאנו מהמעלית, ״איפה המשרד שלי?״ שאלתי אותו בלי לחכות יותר מדי, הוא הלך לכיוון המשרד שלו ואני אחריו, נכנסנו והוא פתח דלת נוספת שהייתה לו במשרד, ״תתחדשי״ הוא אמר, ראיתי מול עיניי, משרד ענק עם חלונות לאורך קיר שלם, המשרד לא היה גדול כשלו אבל הוא היה עדיין ענקי.
השעות עברו ואני עבדתי ותוך כדי למדתי, סטיב היה בפגישות רוב הזמן, השעה הייתה 16:00 ואני סיימתי, יצאתי מהמשרד ופתאום ראיתי את סטיב מנשק איזה פקאצה עם בגדים שבקושי משאירים מקום לדמיון.
״אופס״ אמרתי וחזרתי למשרד שלי, נו באמת סטיב לא יכולת לזיין אותה בשעה אחרת, חשבתי לעצמי ולא יכולתי שלא להתעלם מהכאב הקטן שהרגשתי בחזה.
ישבתי במשרד כמה שניות והוא נכנס, ״מצטער על זה״ הוא אמר בחצי חיוך שמרשים כל פוסטמה שעוברת לידו ברחוב.
״יכולת לעשות את זה בשעה אחרת״ אמרתי בטון עצבני והוא גיכח, ״את חוצפנית קטנה״ הוא אמר כשהוא נשען על הכסא שלי כשידיו מושטות לעבר כל צד והוא חוסם לי את האפשרות לקום, ״אתה שוכח שאתה המנהל שלי״ אמרתי בנינוחות, ״אני לא שוכח שום דבר״ הוא אמר, ״סטיב אני לא אסלח לך על מה שעשית״ העמדתי אותו במקום, ״מה עשיתי מלודי״ הוא שאל ואני גיכחתי, ״התמונה הזאת שראית? זו תמונה מהיום הולדת של גיא, אני ואת לא היינו ביחד, את מוזמנת לנסות להזכר מה לבשתי ביום הולדת של גיא לפני 6 שנים, ועכשיו שנזכרת, תזכרי מי הראה לך את התמונה הזאת״ הוא אמר בטון עצבני, זיו הראה לי את התמונה, הבעת פניי נותרה אותו הדבר, לא נתתי לו את הספק שאני מאמינה לו.
״אני כבר 4 שנים לא מצליח לצאת עם מישהי וזה רק בגללך״ הוא אמר ויכולתי לשמוע את העצבים שלו מתגברים, הדמעות עלו בעיניי ״את בוכה?, את באמת חושבת שזה יעבוד עליי?״ הוא אמר, ״תזוז״ אמרתי לו שיפנה לי את הדרך לעבור, הוא התרומם ופינה לי את הדרך לקחתי את התיק שלי ובאתי לצאת, הוא תפס בידי ומשך אותי בחזרה אליו, ״אמרתי לך שאני לא אוותר עלייך״ הוא אמר כשפניו קרובות אל שלי, ״אתה באמת חושב שאנחנו יכולים להיות ביחד עכשיו?״ שאלתי אותו כשהדמעות בעיניי זולגות עוד ועוד, ״את יודעת שכן יפה שלי״ הוא אמר מנגב את דמעותיי ואני הורדתי את ידו ממני, ״לא הצלחנו לסמוך אחד על השנייה לפני 4 שנים אין סיבה שנצליח עכשיו״ אמרתי בהחלטיות , ״תגידי אהבת אותי בכלל מתישהו?״ הוא שאל וזה היה נשמע כאילו הוא כמעט נפגע, ״אתה רציני סטיב?״ אמרתי בהלם שהוא בכלל שואל את זה, ״כל פעם עזבת אותי כל כך בקלות שהיה נדמה שרק חיכית לזה״ הוא אמר בעצבים.
״זיו צדק זה היה טעות לבוא לעבוד פה״ אמרתי והוא גיכח, ״עוד פעם זיו״ הוא אמר, ״הוא צדק כשהוא אמר שתנסה לקחת אותי ממנו״ אמרתי והוא כיווץ את עיניו, ״את היית שלי מההתחלה״ הוא השיב