מי חשב שנפגש שוב

13

נקודת מבט סטיב:
קמתי בבוקר כשידיי מחבקות את מלודי, שיערה הבלונדיני גלש אל פרצופי, קמתי לאט לאט מכסה את כולה, צחצחתי שיניים והתארגנתי שמתי על עצמי חליפה ויצאתי להפגש עם גיא.
התיישבנו בבית קפה מקומי שנמצא ליד המגדלים שלנו.
״נו דבר אליי״ אמרתי והיא גיכח
״טוב אני ונאיה חזרנו״ הוא אמר ואני חייכתי, ״מה אתה מזיין״ אמרתי והוא העלה חצי חיוך, ״כן אני גם לא קולט עדיין״ הוא אמר ושתה מהאספרסו שלו.
״איך זה קרה״ שאלתי, ״סיפרתי לך הרי שיש לי בן דוד קטן שיש לו אוטיזם ודודים שלי רצו ממש לשלוח אותו לחינוך מיוחד אבל לא היה להם כסף, אז אני מממן את זה.
אז הלכתי כשהתחילה לו השנת לימודים הלכתי לשלם לו אותם ומסתבר שהיא מורה שם, אז פגשתי אותה ביציאה, היא ניסתה להתעלם ממני אבל לא נתתי לה ומשם יצאנו לכמה דייטים וחזרנו״ הוא סיים לספר.
״תשמע אחי אני שמח בשבילך״ אמרתי ולקחתי לגימה מהאספרסו שלי.
״הארוחות בוקר שלכם״ אמרה המלצרית והניחה אותם על השולחן, ״תודה״ אמרנו לה בנימוס והיא הלכה ודפקה לי מבט.
״מישהי פה מתכננת עליך״ גיא אמר ואני צחקתי, ״מצטער להרוס לה את התכנונים אבל גם אני הגעתי לפה עם חדשות״ אמרתי.
״אני ומלודי חזרנו גם״ אמרתי והוא חייך אליי, ״אני לא מאמין שלא סיפרנו את זה עד עכשיו אחד לשני, נו מה היה?״ הוא אמר בהתלהבות וגיכחתי.
״היא באה אלינו לפני איזה חודשיים למגדלים, היא עשתה ריאיון לרואת חשבון של שרון אם אני לא טועה, ובדיוק נכנסתי לבניין וראיתי אותה, עשיתי לה ראיון כניסה ואמרתי לה שתבוא להיות הרואת חשבון שלי ככה אני אשלם לה יותר ומשם הכל היסטוריה״ אמרתי וחייכתי חיוך גדול.
״פאק אני לא מאמין״ הוא אמר ושנינו צחקנו.
אכלנו מה ארוחת בוקר שלנו וראיתי שם מתחת לצלחת דף קטן קראתי אותו וראיתי שזה המספר טלפון של המלצרית.
״קלוט״ אמרתי לגיא וצחקנו שילמנו את החשבון והלכנו לעבודה, חנינו את האוטו בחנייה.
״לך אני כבר בא״ אמרתי לו והוא נכנס לבניין, ראיתי את המכונית של זיו ואותו בתוכה מחנה כמה מטרים מאיתנו.
פתחתי לו את הדלת, תפסתי בחולצתו והוצאתי אותו מהרכב.
״אתה משחק באש זיו״ אמרתי לו והוא צחק, ״מה אתה עושה פה״ שאלתי אותו והוא חייך פאקינג חולה נפש.
״באתי למלודי״ הוא ענה, שמתי לו אגרוף וחנקתי אותו, ״אם עוד פעם אחת אני אראה אותך מתקרב למלודי אני ארצח אותך אני נשבע לך״ אמרתי מאיים עליו.
״אתה מאוים סטיב?״ הוא שאל ואני צחקתי, ״אני לא חושב שאתה בעמדה של לשאול את השאלה הזאת.
״אני שנייה מלתפוס אותך ולשים אותך בכלא לכל החיים יבן של זונה, אתה תצטער על היום שהכרת אותי״ אמרתי והטחתי אותו ברצפה.
״כנס לאוטו המזדיין ותעוף מפה״ אמרתי, ״סטיב?״ שמעתי מאחוריי זו הייתה מלודי. ״׳תעלי למעלה תחכי לי במשרד״ אמרתי לה לא משחק יותר מדי משחקים.
״זיו מה אתה עושה פה״ היא שאלה וראיתי את מבטי השנאה שהיו על פניה, הוא הלחיץ אותה, היא ידעה שמשהו לא טוב קורה איתו.
״אמרתי לך לעלות למעלה״ אמרתי בעצבים והיא לא הקשיבה.
״כדאי שתקשיבי לחבר שלך מלודי, אני מסוכן״ הוא אמר וצחק, ״אני לא אבקש עוד פעם תעלי למעלה, תנסי לא להקשיב לי״ אמרתי ופה כבר רתחתי מעצבים גם עליה.
היא הסתכלה עליי במבט לא מבין ונכנסה לבניין.
הסתכלתי על זיו ובעטתי בו, התכופפתי אליו וישבתי בישיבת צפרדע.
״אתה בחיים לא תהיה אני למרות שאתה ממש רוצה חתיכת קוקסינל, אתה לא רוצה לראות איך אני אגיב אם תהיה עוד פעם ליד מלודי, תנסה אותי״ אמרתי באיום קמתי ונכנסתי לבניין.
עליתי לקומה שלי ועברתי על פניי המזכירה שלי, ״בוקר טוב״ היא אמרה ואני לא עניתי נכנסתי למשרד שלי בעצבים מלודי חיכתה שם והלחץ היה ניכר על פניה.
״אתה בסדר?״ היא אמרה כשהיא קמה לכיווני ובאה לנשק אותי, הורדתי את ידיה ממני והיא הסתכלה עליי במבט מבולבל.
״מה זה היה שם״ שאלתי והיא המשיכה להסתכל עליי.
״מלודי מה זה היה שם לעזאזל מה הפאקינג בעיה שלך להקשיב לי כשאני מבקש ממך להכנס לבניין״ אמרתי בקול חלש וראיתי שאני מלחיץ אותה אבל זה לא עניין אותי הייתי כל כך עצבני.
״סטיב מה יש לך אתה מלחיץ אותי״ היא אמרה וראיתי את דמעותיה נאבקות לא לצאת החוצה.
״מה יש לי? מה יש לי מלודי? האקס המטורף שלך רודף אחרינו לכל מקום ואני כל כך מתאפק לא לרצוח אותו וכשאת בסביבה זה עוד יותר קשה תאמיני לי, ואם עוד לא הבנת הוא לא הבן אדם הכי שפוי כרגע ובמקום פשוט להעיף אותו מפה הדבר היחיד שעובר לי בראש זה לשמור עלייך שלא ינסה לעשות לך משהו ואת לא כל כל תרמת לסיטואציה״ צעקתי עליה , הדמעות שלה יצאו זה ישר פירק אותי.
״נשמע כאילו אתה מאשים אותי בזה״ היא אמרה וראיתי איך מבטה הופך לפגוע וכועס ואני שתקתי.
״אתה מאשים אותי בזה?״ היא אמרה יותר משאלה כשראתה שאין לי מה לענות לה.
״לא אני לא מאשים אותך בזה״ אמרתי, ״אבל מה את רוצה שאני אעשה בסיטואציה כזאת תגידי״ אמרתי בעצבים והיא שתקה, ״תעני תגידי משהו כוסאמק״ צעקתי והדמעות המשיכו לזלוג על פניה.
״אני מפחדת סטיב, אני פאקינג מפחדת כי לפני חודש הוא חנק אותי, לפני יומיים הוא כיוון אלייך אקדח בבית שלך בפאקינג באלי שאין לי מושג איך הוא הגיע אלינו והיום בבוקר אני רואה את שניכם רבים, איך אתה מצפה ממני להגיב סטיב?״ היא צעקה, ״מצפה ממך דבר ראשון להקשיב לי בסיטואציה כזאת״ צעקתי עליה בחזרה.
״כן אתה באמת מצפה ממני פשוט ללכת ולא לדעת מה קורה איתך?״ היא אמרה באי הבנה, ״אוי באמת מלודי מה כבר יקרה לי וגם אם כן מה היית יכולה לעשות כבר״ אמרתי והיא הסתכלה עליי במבט המום מכל הסיטואציה.
אנחת ייאוש יצאה מפי, התקדמתי אליה והיא התרחקה ממני הסתכלתי עליה לא מבין. ״מה אתה מסתיר ממני סטיב״ היא אמרה ואני נשארתי עם המבט הלא מבין מנסה לרדת לסוף דעתה.
״אל תסתכל עליי ככה, יש משהו שאתה לא מספר לי״ היא אמרה ואני התיישבתי בייאוש גירדתי בעורפי יודע שהיא לא תאהב את מה שיש לי להגיד.
״מלודי, הוא חשוד ברצח״ אמרתי והיא הסתכלה עליי המומה, ״רצח של מי״ היא שאלה, ״של ההורים שלך״ אמרתי מהר והיא התיישבה מהר לא יודעת איך להכיל את מה שאמרתי לה.
״איך אתה יודע״ שאלתי אותו, יש לי חבר במשטרה, ביקשתי ממנו להיות על התיק של ההורים שלך, הוא מנסה לאסוף עליך עוד ראיות אבל יש כבר ראייה אחת והיא די מספיקה״ אמרתי, והיא הסתכלה עליי במבט של ״תמשיך״.
״בייב בואי נדבר על זה בבית״ אמרתי ״לא לא לא אנחנו לא נדבר על זה בבית אנחנו נדבר על זה עכשיו״ היא אמרה.
״כשהיית פה בריאיון עבודה וסיפרת לי שההורים שלך נרצחו אני כבר ידעתי את זה, אדיר חבר שלי כבר המון זמן חוקר את זה למרות שאמרו לך שהתיק נסגר מחוסר ראיות, הוא מצא בחור בשם אימרי שהוא כביכול זה שביצע את התאונה, הלכתי אליו הביתה לא מזמן והוצאתי ממנו מידע, הקלטתי הכל והבטחתי לו שאני אסדר אותו, הוא אמר שם שהוא ביצע את זה אבל יש מישהו שאמר לו לעשות את זה, וזה היה זיו״ סיפרתי לה, הדמעות זלגו על פניה.
היא קמה ובאה לצאת, ״לאן נראה לך שאת הולכת״ אמרתי כשאני דוחף את הדלת וסוגר אותה בחזרה, ״איך לא סיפרת לי דבר כזה״ היא הסתובבה ושאלה אותי, היא רעדה כולה, ״סטיב איך הסתרת ממני דבר כזה״ היא אמרה בקול רועד. ״כי לא רציתי להכניס אותך לסרט הזה שוב מבלי שיהיו לי תשובות ופתרונות״ אמרתי בעצבים.
״זה לא היה שלך להחליט על זה״ היא אמרה והשפילה את מבטה הרמתי את סנטרה שתסתכל עליי.
״אני בחיים לא אסלח לעצמי על זה שלא התעוררתי כשהם לקחו אותך את לא מבינה? לא יהיה רגע אחד בחיים שלי לא יהיה מוקדש לשמור עלייך״ אמרתי מזכיר לה את מה שקרה אז לפני כמעט שש שנים.
״זה כבר עבר סטיב אני בעצמי לא זוכרת את זה״ היא השיבה, ״אבל אני זוכר״ אמרתי.
״אני זוכר את ההרגשה שעברה לי בגוף כשגיליתי מה הם עשו לך, אני זוכר שהתעלפת לי בידיים, אני זוכר שלא אכלת ולא שתית ונכנסת לדיכאון ושרצית למות ושהאשמת אותי בזה ואני זוכר את הרגע שנפלת על הרצפה ופשוט בכית בלי הפסקה אני זוכר הכל ואני לא מצליח להוציא את זה מהראש שלי אני לא מצליח לסלוח לעצמי על זה, אני לא מצליח לעבור מזה הלאה ואם יקרה לך עוד משהו ואני לא אצליח שוב אני לא יודע איך להתמודד עם זה מלודי״ אמרתי והרגשתי איך כל שריר בגוף שלי מתכווץ רק מהמחשבה שיקרה לה משהו כזה שוב.
״כמו שהוא מסוגל לרצוח מלודי הוא מסוגל לעוד המון דברים, ואני לא אעמוד מהצד ואצפה בו מנסה לפגוע בך ואם חשבת לרגע אחד שזה מה שיקרה כנראה שכחת את כל מה שהייתי מוכן לעשות בשבילך ותאמיני לי שהיום אני אעשה הרבה יותר״ אמרתי ויצאתי מהמשרד בעצבים.
הלכתי לשירותים ושטפתי את פניי, הראש שלי היה כבד והוא כאב בטירוף, שמעתי את העקבים הקטנים שלה נכנסים לפה, ידיי אחזו בכיור והיא באה וחיבקה אותי מאחור, הסתובבתי אליה והסתכלתי על תווי פניה היפות.
״אני מצטערת״ היא אמרה וליטפה את זיפיי, ״אנחנו צריכים ללמוד לתקשר יותר, זה מה שהרס לנו אז ואני לא רוצה שזה יהרוס לנו עכשיו, אני אוהבת אותך ואני לא הולכת לוותר עלייך״ היא אמרה ואני תפסתי בפניה ונישקתי אותה בעדינות.
״תבטיח לי אבל גם אתה שאתה לא תסתיר ממני דברים כאלה יותר, זה חשוב לי מדי״ היא ביקשה ואני הנהנתי בראשי.
״אני מת להכניס את הבן זונה הזה לכלא כבר״ אמרתי משפשף את פניי, היא שמה את ידה על חזהי איפה שנמצא הלב ונישקה אותי, ״בוא לא ניתן לזה להשפיע עלינו יותר ממה שזה כבר השפיע״ היא אמרה מרגיעה אותי במגע שלה לאט לאט, היא פאקינג סם, הסם הכי ממכר שיצא לי להכיר.