מי חשב שנפגש שוב

15

נ.מ סטיב:
״קח מים זה ירגיע אותך״ מלודי אמרה כשהיא נכנסה למשרד שלי עם כוס מים, לקחתי את הכוס ממנה והנחתי אותה על השולחן המשרדי שלי, היא באה ללכת למשרד שלה אך תפסתי אותה בידה והושבתי אותה עליי. ״אני מצטער על איך שצעקתי היום״ אמרתי והיא הסתכלה עליי בחיוך האלוהי הזה שלה, צריך להוציא אותה מהחוק אני רציני.
״יפה שלי אני אוהב אותך״ אמרתי, ״אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך״ היא אמרה, תפסתי את פניה בשני ידי האגרסיביות ונישקתי אותה, היא העמיקה את הנשיקה עוד ועוד ואחיזתי בה הפכה לחזקה יותר.
הטלפון שלי נשמע ברקע והשתקתי אותו, המשכתי לנשק אותה עוד ועוד הרגשתי שאני פשוט לא שבע ממנה, זה לא הגיוני מה שהיא עושה לי.
הטלפון צלצל שוב והיא התנתקה ממני, ״תענה לזה״ היא אמרה וקמה ממני, ״אני כל כך שונא את העבודה שלי עכשיו״ אמרתי והיא צחקה.
היא התיישבה על אחד הכסאות שנמצאים בעברו השני של השולחן שלי, ועניתי לטלפון המצלצל.
״כן״ אמרתי בקול סמכותי, ״סטיב מה איתך אחי זה איתן הקבלן של הפרויקט החדש באזור נווה צדק״ הצד השני אמר.
״אני מעולה תודה איך אתה״ השבתי, ״אני בסדר תודה״ הוא אמר בחזרה.
״אני מקשיב״ אמרתי מנסה לזרז את השיחה.
״יש פה איזשהי בעיה, הגיע אלינו פקח אמר שאין אישור לבנייה ולעצור את העבודה? ידוע לך על זה משהו?״ הוא שאל.
״לא ידוע לי אבל עכשיו אני מטפל בזה, בינתיים תקשיבו לפקח, מקסימום עשר דקות אני פותר את זה״ אמרתי וניתקנו את השיחה
״הכל בסדר?״ מלודי שאלה אותי בדאגה אופיינית, ״כן יפה שלי״ אמרתי ונישקתי את קודקוד ראשה.
התקשרתי לאדיר חבר שלי מהמשטרה לבדוק מולו מה הבעיה והרגשתי את עיניה של מלודי מסתכלות עליי ובוחנות אותי.
״מה קורה אחי״ שאלתי אותו כשקולו נשמע ברקע, ״וואלה מה אומר״ הוא השיב.
״תקשיב רגע יש לי פרויקט חדש בנווה צדק שנמצא כרגע בבנייה, הגיע לשם פקח אמר לקבלן שלי להפסיק את העבודה ושאין אישורים לבנייה, תברר לי שניה מה קורה שם״ אמרתי, ״כן כן אחי אני יודע על זה אני בבר מטפל בזה, ביטלו את האישורים שהוצאתי לך אבל אני כמה דקות מסדר את זה״ הוא אמר.
״יאלה סומך עלייך ביי אחי״ אמרתי וניתקתי.
״בוא נלך לאכול ארוחת ערב במסעדה״ מלודי אמרה ואני זרמתי.
נסענו למסעדה שהיא אומרת שהמליצו לה עליה, מסעדה אסייאתית, זה בערך האוכל האהוב עלינו.
״היי, שולחן לשניים״ מלודי אמרה למארחת, ״יש שולחן מועדף״ היא הפנתה את השאלה אליי, ״היא הבוס״ אמרתי מצביע על מלודי.
״אני חושבת שהשולחן שם יהיה בסדר״ מלודי אמרה כשהיא מצביע על שולחן שנמצא יחסית בצד ודי מבודד מהחנות.
התיישבנו בשולחן והבטנו בתפריטים שהוגשו לנו, ״בא לי גיוזה את האמת ואיזה סלט אסייאתי לא יותר מזה״ מלודי אמרה.
״את לא רוצה גם איזה רול סושי?״ שאלתי כי היא לקחה מנה מאוד קטנה והיא הנידה בראשה ללא.
״היי תרצה להזמין?״ המלצרית ניגשה אלינו ומשום מה פנתה רק אליי.
״כן אנחנו נשמח להזמין״ אמרתי לא מסתכל עליה, יכולתי לראות כבר את המבטח הנינוח של מלודי שלא התרגשה בכלל מהמלצרית, היא יודעת כמה אני אוהב אותה, היא לא מרגישה מאוימת.
״אנחנו נקח גיוזה עוף ופטריות, סלט ברוטב יוזו ומאמי מה אתה לוקח בסוף״ מלודי אמרה והסתכלה עליי ״אני אקח רול מאקי עם ספייסי טונה סלט סשימי וטמאקי בטטה״ אמרתי לוקח עוד מנה במקרה ומלודי תנשנש ממנה קצת ״משהו לשתות?״ המלצרית שאלה ושמה את ידה על כתפי ושם מלודי חייכה חיוך עצבני ומאיים.
״תורידי את היד בבקשה״ אמרתי בנימוס ומלודי הסתכלה עליה במבט שגם אלוהים היה מפחד ממנו.
״תביאי לי לשתות בבקשה שליש בירה הייניקן״ אמרתי ״לי תביאי לשתות מרגריטה״ מלודי אמרה.
״אין בעיה, לי קוראים אדל אני המלצרית שלכם להיות כל דבר שתצטרכו תוכלו לקרוא לי, בתיאבון״ המלצרית אמרה ובאה ללכת.
״אדל״ מלודי עצרה אותה קוראת לה בשמה.
״כן?״ היא אמרה בחצי חיוך, ״אשמח לבקש ממך משהו״ מלודי אמרה בחיוך, ״כן בשמחה״ אדל השיבה.
״תפסיקי להסתכל על הבן זוג שלי כמטרה להיום בלילה, זה לא יקרה וזה סתם מביך אותך ומעצבן אותי״ מלודי אמרה בחיוך ובקול חביב.
המלצרית נלחצה והסתובבה לכיוון הבר ונעלמה מדרכנו.
״את כל כך יפה כשאת שתלטנית״ אמרתי מסתכל עליה והיא ציחקקה.
״הבירה שלך אדוני והמרגריטה שלך״ המלצרית אמרה כשהיא מניחה את המשקאות על השולחן, חייכנו אליה והיא הלכה.
״אני רוצה שנפסיק להתעסק בזיו״ מלודי לפתע אמרה, ״תאמיני לי שגם אני רוצה בייב אבל הוא זה שלא מפסיק לחפש אותנו״ השבתי ומבטה נפל קצת.
״היי, היי תסתכלי עליי״ אמרתי מביט את מבטה מהסנטר שלה.
״זה יגמר, רק עוד קצת יפה שלי אני מבטיח לך שאני לא אנוח עד שהבן זונה הזה יהיה בכלא״ אמרתי והיא העלתה חצי חיוך על פרצופה.
״אני פשוט רוצה שהוא ישלם על מה שהוא עשה להורים שלי״ היא אמרה ואני הסתכלתי עליה במבט מנחם.

נ.מ מלודי:
האוכל הגיע והתחלנו לאכול
״איך את לקראת המבחן, הולך לך טוב?״ סטיב שאל אותי מעביר נושא בנונשלנטיות.
״כן אני חושבת שאני די בכיוון, המבחן יום חמישי אז אני מקווה לפחות״ אמרתי בחיוך.
״שטויות קטן עלייך, פאקינג תכף שנה רביעית את פסיכופטית״ הוא אמר בצחקוק ואני צחקתי מהאמירה שלו.
״תודה שאתה ככה תומך בי״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט לא מבין.
״בייבי את הבן אדם הכי מוכשר וחכם שיצא לי להכיר, ברור שאני אתמוך בך״ הוא אמר והתחושות של הפרפרים בבטן לא איחרו להגיע, אני לא יודעת מה עבר עליי שניתקתי איתו קשר לארבע שנים, הוא מהשניה הראשונה היה כמו אוויר לנשימה בשבילי, כל ה4 שנים היו תחושת עצב אחת גדולה ואני לא יכולה להתחיל אפילו להסביר מה עובר לי בגוף רק מהידיעה שהוא שלי שוב, הוא מושלם, יש לו את המגרעות שלו ועדיין הוא הכי מושלם שיכולתי לבקש, ויותר מזה גם מתעלה על כל הציפיות.
״על מה הראש היפה שלך חושב״ הוא אמר בחצי חיוך ממכר, ״על זה שהייתי מטומטמת שבזבזתי את הזמן שלי במשך 4 שנים, היינו יכולים להיות במקום אחר היום״ אמרתי והוא הסתכל עליי עם העיניים המהפנטות שלו שממיסות כל דבר שנמצא מסביב.
״בואי נגיד שאם היינו מנסים לפתור את הזוגיות שלנו לפני 4 שנים כנראה שהיינו בנקום רע מאוד, כנראה ששנינו היינו צריכים לעבור תהליך עם עצמנו לפני שאנחנו חוזרים אחד לשנים כדי שהזוגיות שלנו באמת תצליח״ הוא אמר בפשטות.
המשכנו לאכול ולדבר על כלום ושום דבר ולצחוק ובסופו של דבר הזמנו חשבון.
ניסיתי לשלם אבל זו הייתה משימה בלתי אפשרית איתו, הוא אפילו לא נתן לי לדעת כמה יצא החשבון.
נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה