change |hebrew|

פרק 4

בוקר יום רביעי, הרגשתי שהיום הזה הולך ורק משתפר בין רגע לרגע
אני יודע אתזה.
לאחר חצי שעה של ארגונים רצתי לאימי נשקתי לראשה, חיבקתי את יובל ויצאתי לדרך.

שיעור ספורט התחיל, הגיע הזמן לעבוד קצת על כושר הגופני.
"צאו לעשרה סיבובי ריצה מסביב למגרש." המורה השיב.
שמעתי לחשושים ואנחות מצד הבנות, אך מצד הבנים רק צחקו והתלהבו.
ישבתי בצד, מביט בהם לרגע רוצה לראות את תגובתם לדבריו של המורה.
"נו? אני יחכה פה עוד הרבה זמן?" נהם וגער.
שלח לכל אחד מאיתנו מבט מזהיר והצביע אל עבר הדלת.
בזמן שכולם רצו מרב פחד למגרש, אני הלכתי לי בעודי חושב
שעד כמה התלמידים האלה מגוחחים.
הוא לא באמת יעשה לנו כלום.

(פלאשבאק)
נזכרתי בפעם הזאת; כשאני קייל ומייק דיברנו תוך כדי הריצה וסיפרתי להם על זה.
הם ישר קפצו בהרהורים וצווחו "ברור, אתה עושה אפילו 25 סיבובים בלי למצמץ בכלל. המאמן לא יעשה לך כלום, לעומתנו." כתשובה גילגלתי את עייני,והמשכתי בריצה.
-

אני לא אלוף או משהו, ומה הם מצפים כאשר כל יום מהגיל שבוא הצלחתי לעמוד על שניי רגלי- רצתי כל בוקר והתאמנתי על הכושר הגופני שלי.

"למה אתה לא רץ?" המאמן התקרב אליי ושאל בתהייה.
די תהיתי מדוע עליי לא צעק באותו הרגע.
מכי לפני שנייה היה אדום מעצבים ואש בערה בתוך עיניו.
"אני לא יודע" אמרתי בפשטות.
"לא יודע? קרה משהו?" טפח על גבי וחייך.
"אני צריך זמן לחשוב. אבל, לא כשכולם רצים איתי. אני יכול לאחר שכולם יסיימו?" סקרתי את הבעת פניו, והינהן באישור.
"בתנאי, שאתה מכפיל את כמות הסיבובים." ליגלג והתקדם אל עבר המגרש, לראות את מצבם של כולם.
"נתפשר על 18?"

"אם אתה כל כך רוצה, אתה מוזמן." השיב והוציא חפיסת סיגריות.
"רוצה אחד?" שאל המאמן.
"אתה לא רציני נכון?" שאלתי מגחך.
"אני יודע שאסור לי, אבל אני יודע שאתה מעשן ושזה עוזר לך בחורצ'יק. אל תשחק אותה כלא מכיר אותי כשאף אחד לא נמצא פה." ענה והושיט לי אחת מהסיגריות והדליק לי אותה בעזרת המצית.
"אוח תודה לוקאס. חשבתי שאני אתפוצץ מלשחק ככה מולך." ניגשתי אליו מחבק.
"זה מה שדודים תמיד עושים" אמר.
"ששש!" צווחתי כשראיתי שמספר בנות מתקרבות.
"שתוק שתוק ויאאלה בוא נלך אליהם" התקדמנו אל עבר המגרש.
ידעתי שחלק מהבנות שיקרו ועשו כחמישה סיבובים.
ראיתי את קייל שואף ונושף במהירות, הוא הסמיק בטירוף ולא וויתר לעצמו בכל זאת.

הוא תפס במבטי והרים גבה כשאלה.
סימנתי לו שאני רץ אחריהם.
והינהן כתשובה.

כולם היו מותשים,גומרים בקבוקים מלאים ונאנחים.
"יאאלה צא." לוקאס אמר.
"אני לא רוצה 18 סיבובים. אני רוצה 23" צעק לעברי וכולם הביטו בו ולאחר מכן בי המומים.
חייכתי כתגובה והתחלתי לרוץ.
בהתחלה רצתי איטי, התאמנתי על קצב הנשימה שלי כך שיהיה סדיר לאורך כל הדרך.
"אני רוצה ספרינטים על תיהיה לי סבתא!" שמעתי את לוקאס צוהל וקופץ ממקומו-להעביר לי תנקודה.