change |hebrew|

פרק 6

יום למחרת, אני מרגיש את כאבי הראש משתלטים עליי, והאוכל של אתמול עולה.

שלושה דפיקות בדלת נשמעו, וחריקת הדלת הלבנה צרבה באוזני.
היא התכוונה להיכנס אך כשראתה אותי ער נרתעה לאחור בכמה צעדים.
הבטתי בה לכמה שניות, ולאחר מכן נזכר באתמול.
"אני, אני רציתי להעיר אותך.. בשביל שלא תאחר." ניקתה את גרונה ניסתה לחייך.
"כן.. שמתי לב.." אמרתי ניגש לארון ומוציא חולצה אפורה חלקה, גינס שחור ונעלי המאניה שלי.
הרגשתי ידיים כורכות סביב המותניים שלי,
"אני כל כך מצטערת..מעולם לא הסתרתי ממך דברים, אבל בני.. תנסה להבין גם אותי." אמרה, מסובבת אותי אלייה ככה שאנחנו פנים מול פנים, כנים לגמרי.
ניסיתי למחות ולהגיד לה שאני לא מאמין לה.
על אמא הכי יקרה לי.
אבל אחרי מחשבה קצרה, מה היא כבר עשתה לי? יש ענייני בנות, עבודה, אולי היא מצאה חבר סוף סוף, אחרי כל הזמן שחיה כאלמנה.
מה אני כל כך כועס, אולי היא עושה את זה בכלל לטובתנו?
"לא אמא.." אמרתי מנסה להתנגד, היא חשבה שאני עדיין במעמדי, ולא מבין אותה.
"בבקשה סאם.." התרחקה מעט וישבה על המיטה קוברת את פנייה בשני כפות ידיה.
"באתי להגיד שאני מצטער שהגבתי ככה אתמול." , " ואולי זה בכלל לטובה.." הוספתי
מחייך אלייה חיוך מעודד.
לרגע קפצה עליי בחיבוק כמו ילדה קטנה, וצווחה בהתלהבות.
"זה כזה סיוט להתרחק ממך, או מיובלי."
לפעמים זה נראה שאמא שלי נערה מתבגרת, ושוכחת שאנחנו ילדייה.
מן הסתם, שיערה השחור והארוך מגיע עד קו מותנייה.
ועינייה הכחולות בורקות כשקרני השמש נחות עלייה, גופה החטוב לגמרי.
ותווי פניה מדהימים.
היא נראת צעירה יותר מאשר גילה האמיתי.
"אני צריך להתארגן" אמרתי מנסה להשתחרר מאחיזתה.
"וממתי בני רציני כל כך לגבי בית הספר?" גיחכה מעט כששחררה אותי.
"כי יש מישהי" אמרתי מחייך חיוך ציני ומרים את התיק מהרצפה.
"מישהי? חברה כאילו?" שאלה ומביטה בי מתפלאת.
"לא שלי שלי, אבל בקרוב."

יצאתי לדרכי, לבית הספר.
כשיצאתי מהבית לא הבנתי מה עשיתי.
על מי אני מדבר בדיוק, מי זאת ה'מישהי' הזאת שנפלטה לי בטעות?
חשבתי על מספר בנות שהן נורא נחמדות אליי, וגוף פצצה.
אבל..ידעתי שזה לא היה הן.
סעמק אני צריך להזכר.

הגעתי לכניסת בית הספר, ניגש ללוקר שלי כשלפתע לורן נתקעת בי, וכל דבריה נפלו על הרצפה.
"ס..סליחה!" אמרתי מגמגם, מבולבל מעט שבכמה שניות כל זה קרה.
התכופפתי לעזור לה, מנסה לתפוס בעייניה.
"בסוף לא דיברנו" התעלמה מבקשת סליחתי והמשיכה להרים כמה ניירות שנפלו לה מהקלסר.
על מה היא מדברת?
היא קלטה את מבטי השואל, והוסיפה; " שעצרתי אותך לפני כמה ימים בספרייה, וביקשתי שתבוא בשישי ונדבר.." נעצה בי מבט מאוכזב.
כי ברור, איך שכחתי דבר כזה חשוב ויקר ערך?!? גיחכתי לעצמי.
"כן, כן אני אבוא." אמרתי קם ומושיט לה יד.
ונזכר לפתע שקייל ביקש מימני להציע לה דייט.
אבל, הוא לא באמת רוצה לצאת איתה.
הוא רוצה מידע על ונסה, כדי לי לעשות את זה? תהיתי לעצמי, חושש מעט.
כשהתכוונה להסתובב וללכת עצרתי אותה.
"נזכרתי שקייל רוצה להזמין אותך לדייט."
"מצוין, תאמר לו שאני מסכימה ושידבר איתי עלזה מחר בפארק." חייכה והתכוונה ללכת.
"אבל הוא לא בא למפגשים האלה יותר.." השבתי, מצפה לראות את תגובתה.
"אז.. אז הוא יבוא בשבילי." הסתובבה והתקדמה בחייה.

תפסה הכלבה תחת.

ניגשתי במהירות לכיתה אוחז בידית ומושך את הדלת, נכנס ומתיישב.
אני חייב לספר לקייל לגבי לורן, היא תיפגע מקייל בגלל התוכנית המפגרת הזאת שלו.
לעזאזל, מה עשיתי.

לאחר שיעור ארוך ומעייף, הרגשתי שוב סחרחורת סוחפת וכאבי הראש תוקפים.
מה שהיסטוריה עושה לי..

כבר מאתמול לא נשמתי עשן רע לגוף.
וזה הזכיר לי את שחר.
בדרך לכיוון הספריה חשבתי על זה, על מה שאני ואמא היום דיברנו לגמרי בטעות.
אולי המישהי הזאת.. זאת שחר?
סילקתי את המחשבה, אני לא מכיר אותה בשיט.
והילדה הזאת לא מדברת.

הגעתי למקומי, מביט ב"נוף" שמאחורי הסורגים המחלידים.
שחר לא הייתה שם.
הדלקתי ושאפתי עמוק, הרגשתי יד מונחת על כתפי, ידה הזעירה והקטנה שלה.
הסתובבתי, אך היא לא הייתה שם.
נשענתי על הקיר ותוך כדי נגררתי עד שהתישבתי לגמרי ברצפה הקרה.
עוצם עיינים ומנסה שוב לסלק את הכאבים החזקים המשפיעים על ראשי.

"מה קרה?" קול נשי נשמע מתקרב.
היא התיישבה לידי וחטפה את הסיגרייה.
אוקיי, זאת שחר.
"סאמי בוכה?" צחקה מעט והניחה את הסיגריה בכוס שהייתה לידה, גרמה לי לחייך מעט.
"אני לא בוכה,ואם כבר אני מזיע מהעיינים.
כאב ראש מטומטם" השבתי, מסיט את מבטי לעברה, ולאחר שניה קובר בחזרה בכפות ידי.
"קח" הושיטה לי כדור לאחר שחיטטה בתיקה הגדול.
"לעזאזל מה יש לך בתיק שם שכל פעם שאני צריך משהו את מביאה?" מרים גבה כמופתע ומחייך.
"אז.. אתה בא היום?"
"הבטחתי לך.." אמרתי, "אבל אבוא רק אם ארגיש טוב." הוספתי.
"יופי,מצוין!" צווחה בשמחה וצחקה.
צילצול נשמע ברקע מהדהד בכל רחבי בית הספר.
"מזה הצילצול זין הזה נו זה רק עושה גרוע יותר." הרגשתי כאילו ראשי בוער באש, אני לא מבין איך זה כי לעולם לא כאב לי ככה.
"להפסיק לקלל וקדימה לחזור לכיתה!" שלפה מתיקה בקבוק מים קריר,שתתה ולאחר מיכן הביאה לי.
"איכס רוק שחרי,לא שותה מיזה!" מביט בבקבוק וצוחק לעברה, שרק חייכה חיוך ציני.
"תשתה או שאני אדחוף לך אתזה בכוח ואז תחנק." שילבה ידיים מחכה לתגובתי.
"אוקיי גברתי בואי תקחי סכין ותהרגי אותי וזהו" אמרתי מרים ידיים כחף מפשע.
"אם אתה כל כך מבקש.." חטפה מידי את הבקבוק והתקדמה ליציאה.
"תביאי תביאי נו" צעקתי לעברה
הנערה עצרה בפתאומיות וזרקה לעברי את הבקבוק.
"כלב טוב, שמור אתזה אצלך. תזדקק לזה" אמרה ונעלמה בשניות מזווית ראייתי.

***

חברות אהובות שליי! הגעתי ל1200קוראות, זה מדהים מבחינתי!
בנוסף, רציתי להודיע לכן שאני כותבת סיפור חדש בשם night אני ממש אהבתי את העלילה והוא שונה מהסטנדרט.
אני מקווה שגם אתן תאהבו אותו, ושאעלה אותו אני אודיע לכן! ♡
תודה רבה באמת על חוויה מלאת אהבה, זה מרגש אותי שקוראים את הסיפורים שאני יוצרת.
ומודה כל כך לחברות שלי שעוזרות לי גם.
על תשכחו להצביע בכוכבון למטה (הוא כזה יפה שזה משו.) ולהגיב, אפילו ביקורת אם צריך.
אוהבתתתתתתת!

ותודה על התמיכה, על ההצבעות והתגובות שלכן! ♡
על תשכחו להוסיף את הסיפור לספרייה שלכן שתתעדכנו בפרקים חדשים שנוספים כל כמה ימים.