"אני יכול לשאול אותך שאלה, נכון?" אמרתי לאחר שאני ושחר התרחקנו מיובל. והתיישבנו על ספסל מולו.
"תלוי על מה זה." השיבה, וגבותייה התרוממו כאינה מבינה.
"הנער הזה, למה הוא עוש--" , "ידעתי שתשאל עליו, אתה לא הולך לקבל תשובות." קטעה אותי והוסיפה.
המהמתי לשניה, ולאחר מיכן הוספתי-"צודקת, כי בפעם הבא שהוא יאנוס אותך בסמטה חשוכה ויכה בך? אני לא אבוא והציל אותך." עניתי בארסיות, וצחוק מריר יצא מפי.
היא נרתעה מבהלה כשדבריי יצאו כל כך מהר, אבל ידעתי שהיא הבינה אותי.
ולא היססתי אפילו לא לשנייה אחת על מילותיי.
"תקשיב, אני מבטיחה לך שיום יבוא ואני אספר לך. באמת! ואני כל כך מודה לך שאתה עוזר לי עם ה...מוגבל הזה." השיבה בנימה מבואסת והניחה את ידה על ירכי.
הנהנתי בתשובה, היא הבטיחה ולכן תקיים.
"אני פשוט לא מבין, מה לעזאזל הוא רוצה מימך." אמרתי, מנסה להשתלט על דבריי לאחר שהסכמתי שאשתוק.
זה פשוט עיצבן אותי, אבל באחד המובנים די הביך אותי.
לא אכפת לי משחר הרי, אולי רק מפני שהיא ידידה שלי.
"אני צריכה ללכת, תמסור ליובל שאבוא לבקר.. זאת אומרת, אם אתה מסכים." עצרה את הדממה ששררה לכמה דקות ואמרה.
"בטח." עניתי שולח לה חיוך קטן וקורא ליובל.
שנצא לדרך גם אנחנו.
יום למחרת הגיע היום האהוב עליי- בציניות.
תמיד שנאתי את יום ראשון, וגם את שני.
ואולי גם שלישי.
פשוט כל ימי השבוע שנואים עליי.
חוץ משישי ושבת כמובן.
לאחר שסטרתי את מחשבותיי, לקחתי את יובל לגן שלו והמשכתי לתיכון שלי.
השיעור הראשון היה ספורט, ושמחתי שאני לוקח חלק מהשיעור של לוקאס.
אני יכול לבקש ממנו כל מה שאני רוצה ולצאת מיזה בשלום.
נכנסתי לאולם הספורט באיחור.
לוקאס- זאת אומרת המורה שלנו לספורט, שלח לי מבט מזהיר והוסיף "תבוא אליי בסוף השיעור, אנחנו צריכים לדבר." שלחתי הנהון קצר והתקדמתי אל עבר שאר התלמידים שהתיישבו מול המורה בספסל.
ונסה תפסה במבטי והרגשתי את האיום שבהבעת פנייה.
אבל היא לא יכולה לאיים עליי, כי "תהילה" לא מעניינת לי את הביצה השמאלית. ובנוסף הימנית אם אני רוצה להוכיח לעצמי עובדה.
בתגובה גלגלתי עיינים ודיברתי עם מייק עד שלוקאס כיחכך בגרונו ואמר "קדימה, חאלס עם הדיבורים אני רוצה לראות פה אנשים מזיזים ת'חת שלהם ועובדים. כדורעף בנים עם בנות.
ובנוסף החלטתי לפנק אותכם באיזה מתנה נחמדה, מחר יש לכם טורניר נגד בית הספר המתחרה שלנו. אני מצפה מכם שלא תאכזבו אותי." סיים והביט בי, כאילו אני התקווה היחידה שלהם.
זה הרתיח אותי.
ולמרבה הפתעתו של לוקאס, אף אחד מאיתנו לא התלהב, טוב אולי רק קייד שהכי הצטיין במקצוע הזה.
"נו אל תיהיו לי נקבות. קדימה לקום!" צעק וזרק לעברי את הכדור.
אחת מחברות של ונסה צעקה בקול הפרחי שלה "זה אמור לפגוע בנו יענו?"
"כנראה" השיב ויצא החוצה.
היא הביטה בו בזילזול והתקדמה לרשת.
"בנים נגד בנות, אני הולכת לפרק אותכם" צעקה הנערה שהותקפה על ידי לוקאס והזעיפה פנים.
אנחנו מצד הבנים רק צחקנו והופתענו מאיפה אספה את הביטחון הזה בין רגע לרגע.
הרי אנחנו בנים הרבה יותר טובים מהבנות.
באמצע המשחק שכמובן הבנים מובילים בו, הדלת נפתחה ודעתי הוסחה אלייה, מתעניין לדעת מי בא.
כי לוקאס היה מאחורינו ושרק בעצבים על הבנות.
זאת הייתה שחר, הבטתי בה בלי לנוע.
ולפתע צריבה תקפה אותי והוטחתי כנגד הריצפה הקרה.
"סעמק" אמרתי מבין לרגע מה קרה.
שחר הסיחה את דעתי וחטפתי כדור מאחת הבנות.
כשהרמתי את ראשי לבדוק מי מהבנות עשתה אתזה, זוהי הייתה ונסה.
בת זונה, היא עשתה את זה בכוונה. היא ראתה ששחר משפיעה עליי.
רגע, מה? לא היא לא.
המשחק נעצר לרגע ושחר התקרבה לכיווני לעזור לי.
"מה את עושה פה?" אמרתי תופס בידה ונעזר בה לקום ולאחר מיכן מלטף את מקור המכה.
"לא רציתי להפריע, באתי להשתתף איתכם. הוציאו אותי משיעור, תאמין לי לא עדיף לך לדעת למה." אמרה וראיתי שדמיינה את המקרה שהתרחש בכיתתה וצחוק יצא מפיה.
"לכי לצד של הבנות" השבתי בחיוך ושולח מבט שואל אל לוקאס. אם הוא מאשר, ואכן הוא אישר.
"אתה הולך לחטוף על זה ובגדול." צחקתי בציניות ואמרתי "נראה אותך".
"אני אשכרה לא מאמין שהצלחת לנצח אותנו." מגרד את עורפי במבוכה.
"ועוד עם כל הבנות האחרות,את שיחקת שמה לבד לעזאזל! יש לך כוחות על או משהו?" הוספתי מסיט את ראשי לעברה ומחייך.
היא רק צחקה ואמרה "היית צריך לראות את הפרצוף של הבלונדה הזאת. היא עוד שנייה רצחה אותי" ובמקרה ידעתי בדיוק על מי היא מדברת.
"בבקשה שחר, תתרחקי ממנה."
"למה, מה קרה? היא תנשוך אותי? בנגיעה אחת אני תולשת לה תביצים ותולה אותם על המצח שלה. רק תבקש ממני וזה יקרה, פחדן." השיבה וגיכחה. רק הבעיה האמיתית שהיא לא יודעת באמת מי היא.
"אני יכול לעשות את זה בעצמי." אמרתי מתגונן.
"אבל באמת, היא מסוכנת יותר ממה שנראה לך. ראיתי איך היא הסתכלה עלייך, היא תנקום בי דרכך." ולרגע הבנתי מה נפלט מפי.
"מה?" שאלה מופתעת.
"שיט. שיט. סעמק. איזה אדיוט פשוט אדיוט!" מילמלתי חרישית מסתכל לכל מקום רק לא לעינייה.
"אין לך מה לעשות עכשיו, תגיד." אמרה ונימת קולה רצינית.
נאנחתי קלות ועניתי "אני וונסה היינו זוג לא מזמן, ונפרדתי ממנה באותו היום כשראית אותי שהיא נמרחה עליי בפארק.
זה חירפן אותי, אז שמתי לזה סוף.
אבל היא מחפשת נקמה, כי היא בן אדם כזה, נוקמני שכזה.
והיא ראתה כבר כמה פעמים שאנחנו יחסית אהה-" , "קרובים?" עצרה אותי והשלימה.
"משהו כזה." אמרתי, רואה איך היא מסמיקה שוב. אבל לא אמרתי לה כלום.
"אז שתדע" אמרה לאחר שתיקה קצרה.
"שהיא יכולה למצוץ לי." הוסיפה.
"זאת הצעה שפתוחה לכולם?" שאלתי וחיוך משועשע עלה בשפתיי.
"נחשוב עלייך." ענתה והתקדמה במהירות את השיעור הבא שלה, ואני לשלי.
***
אוף תקשיבו יצא לי חרא פרק אבל רציתי לעלות לכן כמה שיותר מהרר והוא בקושי מובןןן.
זין בעין -_- (סליחה לקטינות)
תגידו לי בתגובות איך הפרק :/
YOU ARE READING
change |hebrew|
Romanceסאם, שתמיד היה בעל הביטחון עצמי גבוה אלו שהבנות היו מאוהבות בו, שכולם היו חברים שלו ותמיד היה במרכז העניינים- גילה צד אחר בו, הוא משתנה לאט בעזרתה של שחר הילדה החדשה שקטנה מימנו בשנה שמעולם לא ראה. - הסיפור מכיל- קללות למינייהם
