כשלנאיה הגיע באותו הערב קרא אחיה הקטן,מקס,בן השבע"תפסתי!"ואחז בעדינות בזנבה התכול.
"ואני אתפוס אותך!"קראה אחרי ורדפה אחרי זנבו הכתום.כשתפסה אותו דגדגה אותו וצחוקו המתגלגל והמדבק גרם לה לצחוק וכך גם לאביה שנכנס באותו הרגע.
"שלום ילדים!"קרא ושחה לעברם בשביל לדגדג את שניהם.
"די!"צווח מקס בין הצחקוקים שלו.אביהם צחק ונשק לראשם.
"איך עבר היום?"שאל.
"בסדר."ענו הילדים מתנשפים מצחוק.
"עלינו היום לפני המים."אמרה לנאיה והסדירה את נשימתה וראתה בזווית עיינה את אביה מתכווץ במקומו.לנאיה ידעה שהנושא שהעלתה מכאיב לו אבל רצתה כבר שיתקדם ממות אמה כמו שהיא ומקס עשו.כמובן שהיא ידעה שלא שחררו לגמרי אבל לא נמנעו מכל דבר שאהבה לעשות,כמו אביה.היא רצתה שיפסיק להביט למעלה ולחשוב על אשתו שאבדה לפני שלוש שנים.
"נהנת?"שאל בקול חסר עניין ומכווץ.
"כן!"ענתה לנאיה בהתלהבות."אני וזנדיאה קפצנו מהמים וזה היה נהדר!"
"אני גם רוצה!"קרא מקס"אני גם רוצה לצאת מחוץ למים,כמוך..."
"אני אקח אותך מחר."הבטיחה לנאיה.מקס המרוצה שחה לחדרו והשאיר את לנאיה ואביה לבדם.
"איך עבר היום?"שאלה.אביה הנהן ושחה לכיוון חלקה קטנה בתוך הבית שסומנה בצדפים שבתוכה צמחו אצות שהיו אוכלים,קטף כמה והביא לה.
"תודה.אני אקח גם כמה למקס."היא לקחה מידו אצות נוספות.היא שחתה לחדרו של מקס וכשהגיעה הגישה לו את האצות.הוא לקח את האצות מידייה בחוסר חשק.
"מה קרה?"שאלה והתיישבה על מיתת ספוגי הים שלו.
"את גרמת לאבא להיות עצוב."מתחת למים לא שמים לב לדמעות אבל היא ידעה שהוא בוכה.הוא הביט בה בעיניים עצובות."למה...?"היא נעצה את עינייה בידייה מלאות האצות שנחו על סנפירה.בלי לומר דבר יצאה בשחייה איטית מהחלון שלו לסביבת הבתים הריקה.כשהייתה רחוקה מהבית שלה פתחה את ידה והניחה לאצות לצוף בזרם...
היא הביטה מעלה וראתה את פני המים השחורים.היא שחתה לעברם ויצאה מהמים בדיוק לאור הירח שקרן ישר עליה.מחוץ למים אפשר היה לראות את הדמעות שזלגו על לחייה בזרמים.היא הביטה סביב וראתה שהיא לבד.היא שחתה לכיוון אותו הסלע שהיא וזנדיאה ישבו עליו מוקדם יותר באותו היום.
לנאיה הרימה עצמה על הסלע וכשהייתה עליו,שכבה על בטנה,הניחה את ראשה על זרועותייה ובכתה.'למה היית חייבת לדבר!'כעסה על עצמה'פשוט לשתוק!'היא ניגבה את דימעותיה ונשכבה על גבה כשאור הירח על גופה וגורם לו לנצנץ בגלל המים שהיו עליו.נשימתה רעדה והיא העבירה את אצבעותייה על צווארה.לנאיה עצמה את עינייה והרשתה לזכרונות על אמה להציף אותה.כבר חודשים היא השתדלה לא לתת להם לחזור ולהציף אותה בגלים ועכשיו נתנה להם.
YOU ARE READING
סיפורה של בת הים...
Fantasyלנאיה(leneya)היא בת ים שחייה תמיד במים ולא ידעה דבר מחוץ להם...כי לא היה שם כלום.יום אחד היא נקלעת לסערה שבסופה מוצאת עצמה במקום אחר,יקום אחר,שם מתאהבת בבן אנוש עד שכואב לה להתרחק ממנו אבל אי אפשר לשמור סודות לזמן רב...
