לאניה ורנדון בילו ימים שלמים בדיבור ובלמידת מילים חדשות,והקפטן ידע מהכל...
לאניה ידעה שהוא הדבר היחיד ששומר אותה שפוייה.הוא העוגן שלה.
להיות כל כך קרובה אבל באותו הזמן כל כך רחוקה מהים,המקום היחיד שהרגישה בו שלמה,העציב אותה.
יום אחד שאל אותה שאלה שהיא לא ציפתה לה."איך הגעת לפה?"הסתקרן"את משהוא מיוחד וברור שאת לא מפה..."
"אני שחיתי עם אחי הקטן,מקס,וחברי.צחקנו ושחינו ופתאום,משום מקום,סופת טייפון ענקית הגיעה והעיפה אותי,ועוד כמה,ובבוקר שלמחרת מצאתי את עצמי כאן..."
רנדון חשב ופרצופו הרצין.הוא נאנח ואמר"את...רוצה לצאת מפה קצת?"שינה נושא.
"מה הכוונה?"תהתה בקול.
"אני יכול להוציא אותך מהספינה,לא לשחרר אותך אבל אני יכול לדבר עם הקפטן ולבקש שישחרר אותך לכמה זמן."
"אין שום סיכוי שהוא ירשה..."אמרה לאניה בתסכול."וחוץ מזה זה כמו לטעום את גן עדן אחרי הגיהנום ושוב לחזור אליו..."
"את צודקת."אמר גם כן מתוסכל.הם ישבו בדממה...
אחרי כמה דקות רנדון הסתכל על הארגז מלא המים שלאניה הייתה בו.הוא קם,הוציא אותה משם והניח אותה על הריצפה לצידו.
"יותר טוב!"אמר בחיוך"ככה אני רואה אותך טוב יותר."
לאניה חייכה ופיהקה."עייפה?"שאל אותה רנדון .
"כן"ציחקק והניחה את ראשה על כתפו.היא הייתה מאד עייפה.השינה לא באה אלייה בספינה הזאת ובגלל שלא ישנה חשבה...
אחרי כמה דקות רנדון פלט קללה והתרחק מלאניה.הוא אחז בבד שהיה מונח על הרצפה וכיסה אותה מסיט ממנה את מבטו.
"מה קרה?"שאלה מפוחדת.רנדון פתח את הפה להסביר אבל לא ידע מה להגיד ואיך להגיד...
"מה קרה?תגיד לי!!!"שאלה בקול תקיף יותר.רנדון נאנח והרים מעט את השמכה מקצה זנבה,רק שלא היה זה הסנפיר שלה אלא זוג כפות רגליים אנושיות!
"מה קרה לי?!"היא הביטה מבועתת בכפות רגלייה שהיו בצבע עורה.
"נראה לי שהיית מחוץ למים יותר מדי זמן והתייבשת.זה ידוע שבנות ים עולות ליבשה בגוף אנושי...."אמר רנדון.
לאניה ההמומה הביטה ברנדון,ההמום לא פחות,בפה פתוח.לא יכולה לדבר.
"אסור לך לספר לאיש!"קולו של רנדון היה רציני וחמור."אם הקפטן ידע מזה...טוב,אי אפשר לדעת ממש מה יקרה."
"אז מה נעשה?"אמרה לאניה והביטה לכל כיוון רק לא על רנדון,כי ידע שאם תביט בו תבכה...
"נשמור את זה בסוד."באותו הרגע נכנס אדם לחדר ואמר:
"הקפטן קורה לבת הים!"רנדון קפץ בבהלה והסתיר את רגליה.
"מיד!"אמר.ברגע שהאדם יצא מהחדר שפך רנדון מעט מים על ידה של לאניה ורגליה הפכו כעבור כמה שניות לזנב הכחול והמוכר שלה.היא ליטפה את זנבה והתענגה על מגעו הקשקשי.רנדון הרים את לאניה עם השמיכה ועשה את הדרך המוכרת לחדרו של הקפטן.
הם עברו על פני כמה וכמה שודדי ים שהעיפו מבט מלא סקרנות בלאניה.לאניה הטמינה את פניה בצאוורו של רנדון.רנדון הסמיק אבל לא אמר מילה.
כשהגיעו לדלת חדרו של הקפטן אותו אדם שקרא להם פתח את הדלת לרווחה.מול הדלת היה שולחנו של הקפטן ומאחוריו ישב הקפטן בעצמו.חוץ מעוד אדם שרירי ומאיים למראה החדר היה ריק מאנשים וכיסא בודד עמד במרכזו.
"מה שלומך...לאניה?"אמר הקפטן בקול שצרם לאוזיה של לאניה.וחוץ מזה מאיפה הוא יודע את שמה??
YOU ARE READING
סיפורה של בת הים...
Fantasyלנאיה(leneya)היא בת ים שחייה תמיד במים ולא ידעה דבר מחוץ להם...כי לא היה שם כלום.יום אחד היא נקלעת לסערה שבסופה מוצאת עצמה במקום אחר,יקום אחר,שם מתאהבת בבן אנוש עד שכואב לה להתרחק ממנו אבל אי אפשר לשמור סודות לזמן רב...
