סיפורה של בת הים...

פרק 10

יום ועוד יום עברו ובכל יום רנדון ולאניה היו יורדים מהספינה למשך שעה וחוזרים.
לאניה הסתובבה בחופשיות על הסיפון העליון באותו הבוקר וחיכתה לרנדון שיגיע.
היא הרגישה במבטים שנעצו בה שאר הבחורים בספינה.
מבטים כעוסים ננעצו בה וחלקם רעבים...
זה העביר צמרמוררת במורד גבה וגרם לה להסב את מבטה במהירות מאדם בעל פנים מלוכלכות מעט וזיפים שהיו על גבול ההפיכה לזקן,מראים שהיה תקופה ממושכת בים, שנעץ בה את עיניו העייפות.
רנדון הגיע אבל פניו מושפלות מעט ושקל את דבריו לפני שהחל לדבר.
"לאניה...היום...היום לא נוכל ללכת לשחות...מצטער..."
"למה?"שאלה המומה.
"כל העצירות האלו מעקבות אותנו בדרך...ושאר הצוות מתחיל להתעצבן..."היא משכה באפה ורנדון מיהר לנגב את הדמעות שברחו."אני צריך שלא תצאי לים בימים הקרובים...את יכולה?"
לאניה העיפה את הידיים שלו ממנה בכעס וחזרה חזרה לחדרה,מתעלמת מהקריאות שלו אחריה וטורקת אותה בפניו בכוח.
"לאניה!"קרא וניסה לפתוח את הדלת אבל לאניה כבר נעלה אותה.

באותו הערב לאניה יצאה לסיפון העליון שוב.הרוח הייתה קרה ולאניה התעטפה במעיל אדום,שגדול ממנה בכמה מידות,שהביאו לה.
"היי..."שמעה קול מאחוריה.
היא הסתובבה במהירות וראתה אדם רזה שלא גבוהה ממנה בהרבה בעל שיער חום עומד ומחייך אלייה.
"היי..."היססה מעט.
"אני קריס..."הוא הושיט את ידו ולאניה רק הביטה בה.
"לאניה."ענתה והבחור לקח את ידו חזרה.הוא רק הביט בה בשקט והשתיקה הפכה מביכה.
"את זוכרת אותי?"
"מצטערת...אבל לא..."אמרה והפכה בישניית מעט.הוא האדם היחיד שמדבר איתה בנחמדות חוץ מרנדון ומהרופא ההוא.
"לא חשבתי ככה..."
שוב שקט.
"אני אמורה להכיר?"
"לא ממש..."חייך ופרע מעט את שערו.
הוא גרם ללאניה לחייך ולחשוב מתי היא כבר יכלה לפגוש אותו.
"אולי...?"היא התחרטה אבל קריס ביקש שתמשיך."אולי תגלה לי מאיפה?כי לבד אני לא אזכר לעולם..."זה גרם לקריס לצחוק מעט.
"את ואני נלקחנו יחד בשבי..."אמר"הייתי כל כך המום לראות בת ים...גם ראיתי אותך ביום שניצלנו.נכנסת לתאים ששם הוחזקתי."
תמונות מהתא ששכב בו אדם הכו בלאניה ודמעה קטנה החליקה.
"הייתי צריכה לעזור לך...היית באותו המצב כמוני...אני לא יודעת מה להגיד..."
"אל תדברי ככה!"הפציר בה."אני מבין ולא כועס.אפילו לא קצת,באמת."
השתיקה שוב חזרה וקריס ניסה להפיג אותה בדיבורים."איך הגעת לכאן?"
לאניה החלה לספר את כל הסיפור שלה והצחיקו אותה הפרצופים ההמומים שעשה קריס בכל מילה שנייה שאמרה.
"וואו..."אמר בהתפלאות כשסיימה."מעניין אם עוד כמה הגיעו לכאן..."
המחשבה הזאת עברה כמה פעמים בראשה גם כן.אם היא לא פה לבד...אבל איך היא תוכל לחזור?
מרגע שנפתחה השיחה הם החלו לדבר עד שזה הגיע למצב שישבו על רצפת הסיפון ודיברו במשך שעה שלמה.
עד שרנדון הגיע וקטע את השיחה.
"לאניה...אני צריך לדבר איתך..."
"אני לא יפריע."אמר קריס וקם."לילה טוב!"
"לאניה..."אמר רנדון והתיישב אבל היא מיד קמה.הוא נאנח והתרומם גם כן,נעמד על ידה.
אבל בתגובה היא רק התחילה ללכת באטיות ורנדון השתרך אחריה וניסה ללבן את מה שקרה בבוקר."אני רק רוצה שתביני...אי אפשר להמשיך עם העצירות."היא החלה להיכנס לבטן הספינה ולצעוד לכיוון חדרה.
"לאניה!"קרא בקול אבל מבטים שנשלחו משאר אנשי הצוות גרמו לו לקלל בלחש ולאחוז בחוזקה בידה של לאניה,גורר אותה למחסן הציוד.
"תעזוב!"קראה וברגע שהדלת נסגרה שחרר את אחיזתו.
"למה את לא מקשיבה לי?!"צעק.
"אתה האדם היחיד שאני מקשיבה לו!"צעקה חזרה."אני נשארת פה רק כי ביקשת ולא בגלל שאני רוצה!אם זה היה תלוי בי הייתי עפה מכאן ברגע שהשתחררתי..."פרצופו ההמום של רנדון גרם לה להוריד את קולה."אני נשארת בגלל שאני מודה לך על כל המאמצים שעשית להציל אותי."
"אני לא ידעתי שזו הסיבה...חשבתי שאת...טוב שאנחנו..."לחייו הפכו אדומות.
"מה?"שאלה.
"הנשיקה אז..."קולו היה חלש.
"לא חשבתי שזה אומר משהו..."
"ממתי נשיקה לא אומרת משהו?!"התעצבן קצת.
"כל כך דאגת שאני יעלם...חשבתי שזה היה מהקלה."
"א-את רצינית?"שאל המום.
"סליחה שזה מה שחשבת."הוא התחיל לצחוק.
"אני צריך להתנצל שככה התנפלתי עלייך..."
"אני לא יודעת אם אי פעם תבין כמה הייתה חשוב לי ברגעים הקשים ההם וכמה אתה חשוב לי עכשיו..."
היא התקרבה אליו וחיבקה אותו.הוא הרים את ידיו וקירב אותה אליו.
"אני בכל זאת רוצה שתשארי איתי עד שנמצא דרך לחזור לבית שלך...בסדר?"היא התרחקה ממנו באיטיות והנהנה.
"אבל זה אומר בלי להיכנס לים כל יום..."
היא נאנחה ורצתה למחות אבל בסופו של דבר הנהנה."וכל העניין הזה שאת לא אנושית...אסור לאף אחד שלא יודע לדעת מזה...זה ממש חשוב,מבינה?"ושוב לאניה הנהנה.
היא לא הבינה למה בני האדם עושים עניין כל כך גדול ממשהוא ששונה מהם אבל באותו הזמן לא ידעה שזו רק ההתחלה...

●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●

פרק קצר אבל די חשוב...
מצטערת,מצטערת,מצטערת,מצטערת,מצטערת,מצטערת ושוב...מצטערת על ההמתנה הארוכה והלא הוגנת...
תודה רבה על כל התגובות ההצבעות והקוראים והעוקבים החדשים♡~♡

אשתדל להעלות פרק בשבוע אבל לא מבטיחה...

(מוזמנים לנסות וואנשוט-סיפור בעל פרק אחד-שאני וחברה קרובה כתבנו לתחרות וזכינו מקום 2!הסיפור נקרא-"תחושה של אהבה")