סיפורה של בת הים...

פרק 11

"ברגע שנרד...אסור לך להתרחק ממני אבל באותו הזמן גם לא לגעת בי..."הסביר רנדון"מצטער שזה ככה אבל זה לטובתך.אותו הדבר גם אתה"הפעם דיבר אל קריס."אני לא רוצה שאנשים ישימו עליכם עין...מבינים?"לאניה וקריס הנהנו ונשמו עמוק.
לאניה חשבה שאם עד עכשיו הרגישה לכודה...מה יהיה כשתגיע למקום הנורא הזה...איך רנדון קרא לו?
אנגליה.
אנשים הצרוצצו בכל מקום,קיפלו דברים וארגנו...הם היו חסרי סבלונות וכמישהו צעק "יבשה!"כל צוות הסיפון נדחק למעקים עד שכמעט ונפלו מהם, וקריאות "הידד!" ו"סוף סוף!"רמות נשמעו מכל עבר.
"למה אתה לא צועק משמחה?"שאלה את קריס שעמד על ידה דומם לגמרי.
"כי זו לא הארץ שלי..."ענה בשקט.
"מה הכוונה?"היא תהתתה איך לא?יש עוד מקומות שגרים שם בני אדם?
"אני נולדתי בהולנד...אבל אני יודע אנגלית בגלל שאבא שלי גם היה מלח."לאניה לא ידעה מה להגיב לכל המילים המוזרות שאמר.
הולנד?אנגלית?מלח?
היא ידעה שקריס לא יודע שאינה יודעת כלום אז היא פשוט החליקה את זה.
בערך שעתיים אחרי הבניינים הענקיים של העולם שנקרא אנגליה הלכו והתקרבו אל לאניה.
נשימתה נעתקה.
בתים עצומים עשויים אבן המוני אנשים ומאות סירות בצמוד לשלהם.
הסירה נעצרה ואנשי הסיפון החלו לרדת.
רגלייה של לאניה רעדו והיא רצתה פשוט לעזוב את הכל ולקפוץ למים המנחמים,אך ידו של קריס על כתפה החזירה אותה למציאות הקודרת.
ברגע שירדו,עוד אנשים לבושים במעילים אדומים הקיפו את רנדון שישב על חיה מוזרה שחורה ויפה.
אדם הביא לקריס גם חיה מוזרה כזאת אבל בצבע חום,והוא עלה והתיישב.
"לאניה."קרא רנדון והסיח את דעתה מהחיה החומה והגדולה."בגלל שאת לא יודעת לרכוב את תהיי יחד עם קריס.קריס,זהירות ."קריס הנהן והושיט יד ללאניה.
היא אחזה אותה בהיסוס מועט וקריס משך אותה לשבת מאחוריו.
"תאחזי בי חזק."היא הנהנה וחיבקה את מותני בחוזקה ותמנה את ראשה בגבו.היא יכלה להרגיש איך הוא צוחק מעט.
"כסו אותה..."ביקש רנדון וזה גרם לה להרים את הראש.
"מה הכוונה לכסות?"
"בגלל שכמה שפחות עיניים יותר טוב."הוא ירד מהחיה שלו ואסף את שערה הארוך והסבוך של לאניה והניח אותו בינה לבין קריס,אחרי זה פשט את מעילו וכיסה את לאניה מראשה כך שכל גופה היה מכוסה בעוד מעיל אדום.
והם יצאו לדרך.
לאניה יכלה לראות רק את צד ימין של המקום בגלל שהיתה שעונה על גבו של קריס עם אוזנה על צד שמאל.
פרצופים המומים ושמחים צפו בהם מכל עבר.גברים קראו ונשים נופפו.אפילו ילדים קפצו מאושר.
לאניה הביטה בהם בעיניי עגל גדולות וסקרניות.היא הסתכלה על מה שהנשים לבשו ולא הבינה איך זה הגיוני ללבוש את כל הדברים האלו.
הילדים היו חמודים ביותר ואחיה הקטן עלה במחשבתה.
הכל היה מלא בהמון דברים שלאניה לא הכירה וגרמו לדמעות לעלות בעינייה.
היא הסיתה את ראשה והתחפרה יותר בגבו של קריס.
"הכל בסדר לאניה?"
"לא...אני שונאת להיות כאן..."אמרה בטון של ילדה קטנה"הכל לא מובן..."קריס ידע בדיוק כמה קשה לה.
הוא הוריד יד אחת מן המושכות והניח אותה על כפות הידיים העדינות של לאניה.
הוא ראה איך מפרקי אצבעותיה הופכות לבנות מרוב שהחזיקה חזק.
הוא ליטף את ידיה"אבטיח."אמר לפתע.
"מה?"שאלה.
"העגולים הירוקים מצד ימין נקראים אבטיחים."לאניה הפנתה את ראשה וראתה בין כמה אנשים עיגולים גדולים וירוקים.
היא חייכה.
"איזה שם מצחיק...זה אוכל?"
"כן.הרבועים החומים נקראים-"אבל לאניה קטעה אותו.
"לחם!"אמרה בשמחה"זה כל כך טעים..."
קריס צחק וכל הדרך הוא אמר לה איך קוראים לזה,ומה זה ולאניה שמחה לדעת שיש דברים שהיא כן יודעת.
"הגענו אדוני!"שמעה מישהו אומר אחרי זמן ממושך והם הפסיקו מללכת.
לאניה הרימה את ראשה מגבו של קריס וראתה שהם במין חלל ענקי שבתים מסביבם אבל הבתים היו מחוברים יחד.
היא זכרה שקריס אמר שזה נקרא הארמון והיא תבין כשהם יגיעו לשם.
לאניב ישרה את גבה והמעיל החליק מטה לריצפה.היא ראתה את רנדון מתקרב ומושיט את ידיו אליה ועוזר לה לרדת מהסוס-גם את זה קריס אמר לה-היא החליקה אל זרועותיו והוא העמיד אותה בעדינות,מרים את המעיל מנער אותו ומניח שוב על ראשה.
"לאניה...אני עכשיו הולך משם-"הוא הצביע על פתח כלשהוא"ואת הולכת ללכת משם-"הפעם הצביע על הצד ההפוך לגמרי.
"אבל אמרת לי לא להתרחק."פחד התעורר בה.
חוץ מרנדון היא סמכה גם על קריס אבל גם עליו היא התחילה לסמוך רק בגלל שרנדון אמר.
היא לא רצתה שיעזוב אותה בארמון העצום הזה.
"זה בסדר...כל עוד לא מוציאים אותך מכאן זה בסדר...אבל אני חייב ללכת למקום שאת לא יכולה לבוא איתי...בסדר?"היא לא ענתה למשך שניות ארוכות ולבסוף הנהנה בתבוסה.
"יופי..."רנדון חייך ובילגן את שערה.
היא חייכה והלכה לכיוון המקום שרנדון הצביע אליו.
"לאניה!"שמעה אותו קורא ורץ אחריה יחד עם ג'ייק."הוא יקח אותך אל מישהיא ששמה תרזה והיא היחידה שמותר לה לדעת את הסוד,בסדר?"
היא הנהנה וצעדה אחרי ג'ייק אל תוך הארמון.

היא פחדה מהדברים שיצפו לה שם ולא ממש רצתה לפגוש את תרזה...