לואי, ניסיתי היום להתשחרר אל תוך הכתיבה, המילים. הם תמיד היוו מקום בטוח עבורי, אולי אפילו יותר מאותו מקום שהיית אתה.
ניסיתי היום לנתב את קיא הרגשות אל תוך הדף, ויצא מן גיבוב מילים שחור חסר משמעות. אבל תליתי אותו בפינת החדר, כי הוא היה מלא משמעות בצורה ההיא שרק אני ואתה נבין.
הרגשתי קצת כמו ילד היום, רוקע ברגליו כי לא קיבל את אותו הממתק שרצה. אבל אני רציתי דבר אחר, אני לא יודע מה הוא, אני לא חושב שלעולם אדע. אבל זה שם, וזה תמיד קיים, אותו רצון, ודחף לא ידוע למשהו. אני חושב שאתה היית אותו המשהו, פעם, לואי. המחשבה על כך שלא תחזור לעולם שורפת יותר עם הידיעה הזאת, כי אולי אתה היית המשהו שלי, ואולי עכשיו , אני אשאר מגשש באפילה אחר דבר לא קיים. מנסה למלא את אותו החור התהומי באדים.
כולנו קצת ילדים לפעמים, כולם פועלים על פי הילד הפנימי שלהם. אתה תמיד היית ילד, לואי. תמיד היית האחד לקפוץ משמחה עם אותו חיוך זוהר ומכווץ כאשר טיפת גשם נפלה על אפיך, והרגשת את החורף בא. אהבנו את החורף, אתה זוכר? את אותם לילות בהם זה היה רק אנחנו. הכל היה שקט, והעולם היה רועש, אבל זה היינו אנחנו. נשימות חמימות שמתחלפות בין פיסות עור ושפתיים. מגע אצבעות עדין ומרפרף. אותו המבט המעריץ של שנינו.
הערצתי אותך לואי. הערצה עיוורת.
להביט עליך תמיד הרגיש כמו לעמוד מלמטה, אף על פי שאני גבוה ממך. בהרבה, לואי. אני אוהב את הדרך בה עיניך היו מתכווצות בהבעת כעס חתומה באותם הפעמים בה העזתי לדבר על הגובה שלך. לא היית מדבר איתי, דקה, אולי שניים. ואז נכנע. וחוזר, ומנשק אותי כאילו זה היה האוויר לנשימה שלך. אני שונא סטראוטיפים, אתה יודע את זה. אבל זה האחד שאני מחבב, אוהב אפילו, תמיד היית מנשק אותי ככה. גם בבקרים שהשינה עוד עירפלה את חושיך. גם אותן הנשיקות המנקרות והעדינות, היו מלאות בגלי התשוקה והצורך.
אני אהבתי את הבקרים שלנו יחד, אתה תמיד היית קם הראשון. ומנסה להתאפק כמה שיכולת עד שהיית מעיר אותי עם אותן הנשיקות הרכות על כל רחבי עורי. אני יודע שהיית נלחם עם עצמך על זה. הייתי ער באחת הפעמים, ועצמתי את עיני רק כדי להרגיש אותך כשאתה חושב שאף אחד לא רואה. אהבת אותי גם ובמיוחד כשרק אתה היית שם. היית רוכן מעלי, הרגשתי את נשימותיך החמות פוגעות בשפתי, ורכנת קדימה, ואז התחרטת. אני זוכר שלחשת, 'לא מעירים מלאכים'.
לואי, אם היית יודע כמה חזק עצרתי את עצמי מלקום ולהסתער עליך. ממש שם, באותה השנייה.
אבל אז, האהבה שלך היית חזקה הרבה יותר מאותו רצון טוב. אז רק הברשת את אגודלך על לחיי, וזה הספיק עבורי בכדי להתעורר בהתמתחות מזויפת. לצחקק ברכות כשראיתי את מבטך המרוגש והמסופק.
לואי, לואי, לואי...
אהבת שקראתי בשם שלך, אמרת שיש לקול שלי את אותה יחודיות שמבטאת את שמך בצורה הכי מיוחדת. לדעתי האתה הנרקיסיסטי סתם אהב לשמוע אותי אומר אותו. אבל מי אני שאומר משהו.
זוכר את היום ההוא שהייתי חולה? ואתה באת. אתה תמיד בא אלי, תמיד מוצא אותי. אני קדחתי בחום, ואתה הבטחת לי שתבוא ותשמור מרחק בכדי לא להדבק; זו הסיבה היחידה שהרשתי לך לבוא. לא שאם לא הייתי מרשה לך היית מקשיב לי. אתה אף פעם לא הקשבת לחוקים...אז באת, והבאת איתך את הג'קט שלך שהכי אהבתי, כדי שאוכל לחבק אותו במקום אותך בלילה, או כשלא ארגיש טוב. ואתה ישבת מולי, בכסא שבחדר. ובכית, כי אפילו לא יכולתי להרים אליך את הראש. ואז נכנעת, ונשברת, ונגשת לשכב לידי, מחבק אותי הכי הכי חזק אליך, ואני הייתי חלש מידי בכדי לומר משהו. אז נתתי לך, לקחתי ממך את כל אותן נשיקות מחיות שקיררו את עורי החם וחיממו את ליבי הקר. את כל אותן ליטופים עדינים שנידמו היחידים שלא כאבו לי.
איך נהרסנו, לואי? איך משהו כל כך טהור הפך למלוכלך ביותר. איך יכולנו להעכיר דבר לבן כל כך. איך מקריאות שמחה של הריצה חסרת הדאגות של שנינו, הפכנו שנינו למגששים באפלה, מנסים להאחז באותם שברי זכרונות שהיו לא יותר מהתמוססות מתוקה של נוזל עכור. איך אותן דמעות צחוק הפכו לדמעות המיואשות ביותר, אפילו לא כאובות, פשוט כל כך מיואשות וחסרות כל, ריקנות.
לאיפה נעלמו כל אותן הבטחות? כל אותן מילים שנהגת לומר בצורה הכי עמוקה ומלאת כוונה שיש. הן פעם היו תלויות ממש שם, על כל חדר בליבנו, על כל צידי עורקינו. עכשיו הדם שטף אותן, את כולן, מותיר מן דיו שחור מרוח בצורה מכוערת.
אני חושב שנותר שם, בין הכל, בין כל שברי ההריסות הדיו ושטפי הדם. משפט אחד. אמרתי לך אותו פעם אחת, כי זה הספיק. יש דברים שפשוט יודעים, לא צריך לחזור עליהם. אמרתי לך, שתמיד תשאר בלב שלי, תמיד אוהב אותך.
אתה תמיד בלב שלי, לואי טומלינסון. גם אם נמחקת מעט, גם אם הלב שלי נשבר לחלוטין, אתה נותרת שם. ותמיד תשאר.
תמיד שלך, הארי.
היייי, רציתי לשאול משהווו. יש לי וואנשוט שאמור להיות די ארוך שהתחלתי לכתוב, תרצו שאעלה היום חלק ממנו ואעשה פרקים או שאכתוב את כולו ואעלה - מה שעלול לקחת זמן. אני אשמח אם תגידו לי מה אתם.ן מעדיפים.ות:)
אוהבת המון המוןןן!!!!!
