הנסיכה האבודה

הפחד

-נקודת מבט סופיה -
"מה? מה זה שם? אוי לאא, רק לא זהה
אין סיכוי שהיא מתה אין סיכוי, שרייזל מתהה"

לפתע שמעתי צעדים הולכים ומתקרבים לכיווני . אני ישר ניסיתי להסדיר את הנשימה לאט ובשקט כדי שלא ישמעו אותי ולא זזתי בשביל לא לעשות תנועה אחת קטנה כדי שלא ידעו שאני נמצאת פה.
שמעתי מישהו עצבני
"איפה הילדה הזאת? חייב למצוא אותה הם שילמו לנו בשביל שנמצא אותה, אם לא נמצא אותה ונביא אותם אליהם אנחנו נסתבך ונגמור כמו דון"

ואחרי המשפט שהאיש אמר מישהו אחר ענה "אני יודע מה הם אמרו , חייב להפוך את כל הבית עד שנמצא אותה"
כל כך פחדתי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו הרגע . על מי הם דיברו? למי הם התכוונו?
אני לא מאמינה שהיא מתה שרייזל מתה , התחיל לרדת לי דמעות על לחיי.

שמעתי אותם עולים לקומה השנייה בעצבים , הם הפכו כבר את כל החדרים, חיפשו בכל הארונות אפילו מתחת למיטות. אני הייתי בלחץ ובהלם לא ידעתי מה לעשות עם עצמי היו צרחות בכל הבית והצרחות לא פסקו לשנייה אחת.

הם הוציאו את כל מי שהיה בבית לסלון "מי זאת סופיה!"
אני בהלם הם אמרו את השם שלי? מאיפה הם יודעים את השם שלי? מי אלה? מה הם רוצים ממני?

כולם שתקו ולא ענו "קדימה תענו לפני שאני אתחיל להרוג פה אנשים."
עבר דקה ואז אורולה אמרה "היא הלכה לים ממול הבית , היא תמיד שם"
אורולה היא הטבחית של הבית יתומים אני אהבתי לשמוע את הסיפורים שלה כל כך אפילו שהם היו כל כך לא מציאותיים ולא אמיתיים.

הצלחתי לראות מהחור את אותם אנשים מסתכלים אחד על השני ורצו לים אני לא יודעת למה הם פה ,לא יודעת מי אלה ומה הם רוצים.
ופתאום הרגשתי מישהו נוגע ביד שלי ומושך את היד אליו באותם רגעים, נלחצתי אני לא ידעתי מי זה כל כך פחדתי באותו רגע.
אני לא הפסקתי לרעוד לא הצלחתי להרים את הראש רק מה שיכולתי לחשוב היה אולי זה אחד מהם, אני מפחדת שהם יפגעו בי, שיעשו לי כמו שעשו לרייזל.
אני לא הצלחתי להרים את ראשי בשביל להסתכל ולבדוק מי זה היה ,ואז שמעתי קול מוכר "סופיה" אלכס?

אלכס הייתה השכנה בבית ליד. ניא שמעה הכל , היא הכירה אותי מאז שנכנסתי לבית היתומים, היא ידעה הכל עליי. היא ורייזל היו כמו האמהות שלי שכל הזמן טיפלו בי ודאגו לי ולימדו אותי מלא דברים.

אלכס משכה את ידי לכיוון חלון מוסתר, שיצאנו ממנו מהבית ורצנו אליה לבית שנמצא ליד בית היתומים.

היא נכנסה וישר נעלה את החדר, כיבתה את האורות בכל הבית לקחה את ידי ורצנו אליה למשרד שנמצא בביתה. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך היא ידעה שאני שם? מי אלה מה הם רוצים ממני? אני לא הייתי חשובה בשביל שיבואו לחפש אותי.
הפנים שלי התחילו לדמוע העיניים שלי נהיו עדומות מרוב הבכי.
" תרגעי סופיה את בטוחה עכשיו" וחיבקה אותי.
ואז היא הלכה לקחת את אחד הספרים שלה ומסתבר שזה פתח חדר ענקי. כנראה שרייזל והיא בנו משהו דומה. אלכס אמרה לי להכנס איתה לשם נכנסתי וממולי היה ספה גדולה
אלכס הגישה לי כוס של מים "תשתי את בטוח לחוצה מאוד, ידענו שזה יקרה בסופו של דבר, רק לא תיכננו שזה יהיה כל כך מהר, את קטנה מדי בשביל זה, רגע סופיה זה ממש חשוב מה רייזל הספיקה לספר לך לפני מה שקרה?"
שכחתי לכמה רגעים מה שקרה לרייזל אני לא הצלחתי בכלל לענות לה על מה שהיא שאלה 
הדבר היחידי שהצלחתי לחשוב עליה
היה על איך שרייזל נפלה לרצפה אחרי שהם ירו בה.
"סופיה!" זה הוציא אותי מההלם שהייתי בו ועניתי ישר "אה סליחה אלכס, לא הקשבתי חשבתי על רייזל"

"אני יודעת שזה קשה גם לי היא הייתה ממש חשובה אבל סופיה תקשיבי לי ותעני לי זה ממש חשוב, רייזל דיברה איתך על נושא חשוב לפני שקרה מה שהיה?".
הסתכלתי עליה "כן, היא אמרה לי שמחפשים אותי אנשים רעים מאוד, אבל ששאלתי מי הם, היא לא ענתה לי כי היא בהתה ואז מישהו ניסה לפתוח את הדלת ואז עצרנו את השיחה".
הפרצוף של אלכס השתנה לפרצוף לחוץ
" אוקיי אז הגיע הזמן לספר לך הכל אפילו שאת קטנה הגיע הזמן שתדעי, מחר בבוקר ניסע למקום בטוח ושם אני אספר לך הכל, מבטיחה"
"בסדר תודה אלכס, על הכל"
חייכתי אליה והיא חייכה אליי היא אמרה לי לשכב ול לישון והביאה לי כרית ושמיכה ואמרה לי ללכת לישון.

*מקווה שהפרק ה4 היה טוב ואני מקווה שאהבתם וסליחה שזה אותו הודעה כל פרק אבל אני מאוד אשמח אם תצביעו לי  על הסיפור*