"מה הקטע שלך עם המוזר ההוא?" נאמג'ון נפל עליו עם השאלה הזאת מהשמיים וכשג'ונגקוק החזיר לו מבט מלא תהייה ובלבול, הוא נאנח. "נו, זה שאתה מסתובב איתו בימים האחרונים. מה הסיפור?"
חדר האוכל היה עמוס בתלמידים, אך אל השולחן של ג'ונגקוק אף אחד לא ניגש. כולם יודעים שהוא שייך לנער המקובל וחבריו בלבד. ג'ונגקוק מכיר הרבה תלמידים, אבל חברים אמיתיים יש לו ממש מעט.
"אה," משך ג'ונגקוק, מחייך בטיפשות. "למה מה הבעיה איתו?" הוא הרים גבה, מסתכל על חברו ושואל את עצמו מה לא בסדר בחברות החדשה שרקם.
"לא יודע, הוא מוזר כזה." נאמג'ון משך כתפיים וקימט את מצחו. "יש עליו הרבה שמועות."
"כמו מה למשל?"
"הוא נראה פצוע במוח." פלט נאמג'ון בלי לחשוב, שם לב להבעת פניו הלא מרוצה של ג'ונגקוק ומגלגל עיניים. "הוא נבהל מכל דבר, מפוחד כזה, כאילו מרביצים לו בבית. גם הוא תמיד עם ארוך, אפילו בימים הכי חמים, וגם נדבק לאנשים כמו אידיוט. הוא מוזר כזה, אתה מבין? איך בכלל הכרתם?"
ג'ונגקוק לא שמח ממה שהוא שומע, אך לא יוצא להגנתו של טאהיונג. יש משהו במה שנאמג'ון אומר, באמת יש בו משהו מוזר, אך ג'ונגקוק לא רואה בזה משהו רע. טאהיונג חמוד, קצת אמוציונלי מדי, אבל רואים שיש לו לב טוב ושאינו רוצה לפגוע בזבוב.
"יש שמועה שאבא שלו רצח את אימא שלו." נאמג'ון מפיל את הפצצה היישר על הראש ואת ההלם בעיניים של ג'ונגקוק אי אפשר לתאר. "אני לא יודע פרטים, אבל היה לפני שנה כתבה על זה שגבר בשנות החמישים חנק את אישתו. מאז החלו לרוץ דיבורים על זה שהם ההורים שלו." הסביר נאמג'ון, אבל זה לא הרגיע את הבהלה של ג'ונגקוק.
"אל תדבר שטויות," הוא חתך את המחשבות הרעות באמירה אחת. "לא חושב שזה קשור אליו. אם אבא שלו רוצח, אז הוא צריכים לשים אותו בכלא ולשלוח אותו לבית יתומים, אבל איכשהוא הוא עדיין פה." ג'ונגקוק נעמד בעצבנות. "אל תדבר איתי על דברים כאלה. חוץ מזה, אנחנו נפגשים בסוף השבוע."
"מה?"
"מה ששמעת." ציקצק ג'ונגקוק. "הוא בא אליי." גיחך.
"אני יודע שאצלך זה מי שבא ברוך הבא, אבל איתו? ועוד ישר אחרי פרידה?" תוהה נאמג'ון.
"לא, נו," נאנח האחר. "לא רוצה להשכיב אותו. הוא נראה לי בתול, לא מעוניין להתעסק בזה, אבל להשכיח אותה הייתי רוצה." הוא הביט סביב על חדר האוכל, תופס במבט את טאהיונג שיושב בפינה ולפתע קורא בשמו, גורם לאחר להיבהל. ג'ונגקוק מנופף לו בחיוך, טאהיונג מחזיר לו ניפוף ביישן. "הוא דלוק עליי, אבל אני לא רוצה לפגוע בו. הוא חמוד."
"ואם לא היה חמוד?" מגחך נאמג'ון.
"אז הייתי מעיף לו בוקס ולא מנשק אותו." הוא משליח את הילקוט על גבו.
"רגע... מה?" עיניו של נאמג'ון מתעגלות בהלם, אך הוא נשאר ללא תשובה. ג'ונגקוק כבר בדרך החוצה והוא ממש לא מתכוון להסתובב ולספק תשובות לשאלות שלו.
הרגשות כלפיי טאהיונג מעורבים. הוא לא מאוהב בו, כי את אהבו הקודם מתקשה להשכיח, אבל כן חושב שיש בו משהו מיוחד ומושך. טאהיונג מתוק, קצת מוזר, אבל זה לא אומר שאסור להתקרב אליו.
לג'ונגקוק רק נשאר לקוות שכל השמועות עליו לא נכונות.
