לואי,
לואי ילד במסגרת חילופי תלמידים מגיע מלונדון עם מבטא חמוד וסקרנות טבעית ומתגורר אצל הארי
לואי ילד מאוד ביישן וקצת הרבה תמים, הוא בן 16 בכיתה י׳ ולא יודע כלום על יחסים בין שתי בנים, הוא מתכחש לכך שהוא נמשך לרעיון אבל איך אומרים?
כל אחד הוא קצת...
אני הולך במסדרון הארוך של ״משרדי קוקס״, אחרי שחזרתי מלוס אנג׳לס שנה שעברה חזרתי לבית ספר הישן שלי וסיימתי את השנה בהצטיינות יתרה, הקדשתי כל שנייה, כל פעם שהייתי חושב על- לא! אני שוב עושה את זה תפסיק לחשוב עליו! שיננתי לעצמי והמשכתי להתקדם עם קופסת המסמכים שבידי, מרוב שהיו כל כך הרבה מסמכים לא ראיתי את הדרך.
בכל מקרה אחרי שסיימתי בהצטיינות את הלימודים התחלתי לחפש עבודת התמחות לחופש, הגשתי מועמדות בכמה חברות והתקבלתי למשרדי קוקס כמתמחה בתשלום, אבל זאת עבודה זמנית, רק לחופש.
המשכתי להתקדם למשרד של ברטה, המזכירה, ופתאום התנגשתי במישהו וכל המסמכים נפלו לי, ״אוי אני כל כך מצטער!״ אמרתי בבהלה בלי להסתכל על האיש והתכופפתי להרים את כל המסמכים, ״זה בסדר״ שמעתי קול חזק אומר מעלי ומתכופף לעזור לי עם המסמכים, העלתי את מבטי וראיתי בחור עם שיער חום קצר ועיניים שחורות, אספנו את כל המסמכים ונעמדנו, ״מ-מצטער על זה״ אמרתי במבוכה והסמקתי, הוא חייך,
״זה בסדר, מי אתה? אתה נראה צעיר מידי כדי לעבוד פה״ הוא אמר בחיוך פלרטטני והסמקתי עוד יותר, ״א-אני מ-מתמחה בתשלום ר-רק לקיץ״ אמרתי בגמגום, אוף הגמגום הארור הזה, ״טוב אני אתן לך לחזור לעבודה, אם אתה צריך עזרה או משהו המשרד שלי שם״ הוא אמר והצביע על החדר שליד המשרד הגדול, ממה שהבנתי המשרד הגדול הוא של הבעלים של המקום אבל הוא לא גר פה ומידי פעם בא לבדוק עם הכל עובד כמו שצריך,
הנהנתי בנימוס והמשכתי להתקדם למשרד של ברטה, ״הנה אלה כל המסמכים שביקשת ממני להביא״ אמרתי בהנחת הקלה כשהנחתי את המסמכים על השולחן, ״תודה חומד אבל תוכל לשים את זה במשרד הגדול?״ היא שאלה, הייתי מותש אבל הנהנתי בנימוס, הרמתי בחזרה את המסמכים שחסמו לי את שדה הראייה וצעדתי לכיוון המשרד הגדול, פתחתי את הדלת עם המרפק שלי ונכנסתי, ״תניח את זה פה״ קול מוכר אמר וקפאתי, חשבתי שאין אף אחד במשרד הזה,
הנחתי את המסמכים על השולחן ומולי ישב..... ה-הארי?, הוא הביט בי ולא נראה מופתע, ״ה-הארי?״ לחשתי, הוא חייך אלי ברכות , ״היי לואי ״ הוא ברוגע וקם מהכיסא שלו, הוא התקדם אלי במהירות גורם לי להרתע לאחור, הוא נעצר, ״לואי״ הוא נאנח ולקח את ידיי והחזיק אותם בידיו הגדולות, ״אני כל כך שמח לראות אותך״ הוא אמר בחיוך כובש ״מ-מה אתה עושה כאן?״ שאלתי מבולבל הארי הארי סרק אותי במבטו ולא נראה מרוכז, ״גבהת״ הוא אמר בשקט בלי להתייחס לשאלה שלי אבל הוא צודק גבהתי בשתי סנטימטר!
״הארי מה אתה עושה כאן״ חזרתי על השאלה שלי והוצאתי את ידי מאחיזתו, הוא הפסיק לבחון אותי כאילו הוא מאמין שזה חלום ועוד שנייה אני אעלם ״זאת החברה של אבא שלי״ הוא אמר, ״א-אבל אלה משרדי קוקס השם משפחה שלך הוא סטיילס״ אמרתי בבלבול, הארי צחקק, ״קוקס זה השם משפחה של אימא שלי אבא קרא לחברה על שמה״ הוא אמר והבנתי, סומק הציף את לחיי ורציתי ללכת, ״א-אוקי א-אני צריך ללכת לעזור לברטה״ אמרתי והתכוונתי לצאת מהמשרד אבל הארי תפס את ידי ומשך אותי אליו, ״לואי אני, תצא איתי לדייט?״ הוא שאל בשקט והסמיק, הארי מסמיק? ״א-אני לא יכול״ אמרתי,
״אתה עדיין לא סלחת לי?״ הוא שואל בעצב, ״לואי עברה שנה אתה לא מבין אפילו מה עברתי כשהלכת״ הוא אומר ושוב מתקרב אלי, ״אתה אפילו לא באת להיפרד!״ אני אומר בכעס, הארי מסתכל עלי בעצב, ״בבוקר שהלכת נסעתי כדי לקנות משהו ושחזרתי עברתי תאונה, הייתי תקוע חודש בבית חולים״ הוא אומר בעצב ואני פוער את עיניי, למה הולי לא סיפרה לי על זה? ״מ-מה״ אני פולט ומתקרב אליו, ״ביקשתי מהולי לא לספר לך כלום״ הוא אומר את התשובה לשאלה שלא שאלתי בקול.
״לואי בבקשה אני מבטיח לך אני, זה לא יקרה שוב תן לי עוד הזדמנות אחת, לא הפסקתי לחשוב עלייך אפילו לשנייה במשך השנה הזאת״ הוא אומר בהתחננות ״א-אני צריך לחשוב על זה״ אני פולט ויוצא במהירות מהמשרד, מה קרה פה הרגע?
ביקשתי מברטה ללכת הביתה מוקדם והיא אישרה לי, נכנסתי הביתה ושמעתי רעשים מלמעלה, ״אימא?״ שאלתי למרות שאני יודע שהיא אמורה להיות בעבודה, הלכתי למטבח ולקחתי את הדבר הראשון שראיתי, מערוך, עליתי למעלה לאט ובשקט והתחלתי לשמוע קולות של אנשים, אני מפחד, מי לעזאזל נכנס לי הביתה, עמדתי ליד הדלת ולקחתי נשימה עמוקה, שלוש.... שתיים.... אחת! פתחתי את הדלת.
״הפתעה!!!!״ הולי נייל ליאם וזאין צרחו ופוצצו עלי קונפטי, מרוב בהלה לא שמתי לב מי בחדר וזרקתי את המערוך על נייל מבהלה, וצרחתי, המערוך פגע לנייל בבטן והוא התקפל מכאב, ״לואי!״ הולי אמרה בשמחה מתעלמת מנייל שמתקפל על הרצפה בכאב ובאה לחבק אותי, אחרי שהיא שחררה את החיבוק שלה הסתכלתי על כולם בהלם, מתי הם באו? ״א-אני מצטער נייל״ צייצתי כשראיתי את ליאם עוזר לנייל לקום, נייל חייך בכאב, ״זה בסדר ואני חשבתי שלבריטים יש נימוסים״ הוא אמר בקול מאומץ ונשכב על המיטה שלי,
הם חיבקו אותי וירדנו לסלון, ״אתם רוצים לשתות משהו?״ שאלתי בדרכי למטבח, הבאתי שתי בקבוקי שתייה וכמה חטיפים, ״אז.... למה באתם? לא שאני לא שמח פשוט לא הבנתי״ אמרתי בכנות, הולי הסתכלה עלי בחיוך, ״התקבלתי ליוניברסיטי קולג׳ בלונדון, ליאם ונייל הולכים לעבוד עם הארי וזאין התקבל לבית ספר לאומניות שעה מפה״ היא אמרה והייתי מופתע, הם עוברים ללונדון? כולם?
״ראיתי את הארי במשרד היום״ אמרתי להולי בשקט בזמן שכל השאר היו מרוכזים בסרט, ״למה לא סיפרת לי שהוא עבר תאונה? למה לא סיפרת לי שהוא עובר לפה?״ שאלתי במהירות, הולי נאנחה ״שנה שעברה.....״
