נ.מ הולי:
(ה.כ תודו שלא ציפתם לזה)
אני נאנחת ומתחילה לספר ללואי הכל, ״שנה שעברה יום לפני שהלכת הארי דיבר איתי וביקש ממני לעזור לו במשהו״
פלאשבק
לפני שנה:
״הולי!״ הארי צועק כשאני עונה לטלפון, ״מה״ אני עונה ישנונית, השעה שלוש בלילה, ״א-אני, אני מאוהב בלואי״ הוא אומר בשקט, אני קופצת מהמיטה, ״בייב?״ אני שומעת את נייל אומר, ״ששששש״ אני לוחשת לו וזורקת עליו כרית, אני שמה את החולצה של נייל ויוצאת מהחדר, ״סוף סוף הבנת את זה״ אני אומרת בקול מתנשא, אני שומעת את הארי מושך באפו ואני מבינה שהוא בוכה, ״הארי?״ אני שואלת בזהירות,
״מה אני אמור לעשות?! הוא נוסע מחר, הוא יעזוב אותי ובצדק אני כזה מטומטם״ הוא אומר הקול שלו רועד, ״הארי לואי יסלח לך אבל-״ אני אומרת והארי קוטע אותי ״את באמת חושבת שהוא יסלח לי?״ הוא שואל בשקט, ״כן״ אני אומרת בכנות מוחלטת,
״אז מה אני צריך לעשות?״ הוא שואל ואני שומעת נחישות בקול שלו, אני מחייכת ונבהלת שאני מרגישה ידיים נכרכות סביבי, ״הבהלת אותי״ אני ממלמלת לנייל שנראה ישנוני ומניח את ראשו על כתפי, אני עוברת עם הארי על התוכנית שהיא בעיקרון ללכת לקנות ללואי פרחים על הבוקר ולפגוש אותו בשדה תעופה ולהתחנן אליו לעוד הזדמנות, הארי סיפר לי שהם התנשקו לפני כמה שעות אז אני יודעת בוודאות שלואי יתן לו הזדמנות שנייה, אני אומרת להארי לילה טוב ומנתקת.
״אולי תתעסקי יותר בזוגיות שלנו מאשר משלהם״ נייל אומר לי שאנחנו יושנים במיטה ואני מצחקקת, ״אין מה להתעסק בזוגיות שלנו היא מושלמת״ אני אומרת ומנשקת אותו, נייל מעמיק את הנשיקה ועולה מעלי, ״צודקת״ הוא ממלמל ויורד עם שפתיו....
״תכבי את השעון המזורגג״ נייל אומר בבוקר, אני קמה מהמיטה, מכבה את השעון והולכת לשירותים לצחצח שיניים ולהתארגן, אחרי עשרים דקות אני מוכנה, ״תקום״ אני אומרת לנייל ומושכת ממנו את השמיכה, הוא קם באטיות ונעמד מולי רק בבוקסר, ״את מרושעת״ הוא אומר בעייפות ונכנס לשירותים, אני מחייכת לעצמי ושנייל מסיים להתארגן אנחנו יוצאים לכיוון הבית של הארי,
אימא של לואי פותחת לנו ועולה להעיר את לואי, אחרי כמה דקות לואי יורד, ״לואי!״ אני קוראת וקמה לחבק אותו הוא נראה מופתע, אני לא מאמינה שהוא חוזר ללונדון, אולי הוא הצטרף לחיים שלנו רק השנה אבל הוא אחד החברים הכי טובים שלי, הוא כמו אחי הקטן, כולם קמו והצטרפו לחיבוק שלנו, ״נתגעגע אלייך אחי״ נייל אמר לו וחייכתי, הוא כזה חתיך אני רק רוצה- לא! תתרכזי!
ישבנו ודיברנו, צחקנו על קבלת הפנים שלואי קיבל שהוא רק הגיע לפה, ושזרקו אותו לבריכה, בלי ששמנו לב הם כבר היו צריכים לצאת לשדה תעופה, נפרדנו מלואי בפעם האחרונה והוא עלה למונית, התיישבתי על הספה בחוסר כוחות, ׳בהצלחה הארי׳ אמרתי לעצמי בלב וסיפרתי לבנים את התוכנית של הארי, ״אז הוא הולך לפגוש אותו בשדה תעופה?״ ליאם שואל קצת בהלם, ״כן״ אני אומרת בגאווה, אני גאה בהארי, ״ואת חושבת שלואי יסלח לו?״ זאין שואל מהסס, ״כן אני בטוחה, לואי מאוהב בהארי, אם הארי יעשה מה שצריך בסופו של דבר לואי יסלח לו״ אני מסבירה והם מהנהנים, אנחנו שמים סרט ומחכים שהארי יתקשר להגיד שלואי סלח לו.
YOU ARE READING
Student exchange
Fanfictionלואי, לואי ילד במסגרת חילופי תלמידים מגיע מלונדון עם מבטא חמוד וסקרנות טבעית ומתגורר אצל הארי לואי ילד מאוד ביישן וקצת הרבה תמים, הוא בן 16 בכיתה י׳ ולא יודע כלום על יחסים בין שתי בנים, הוא מתכחש לכך שהוא נמשך לרעיון אבל איך אומרים? כל אחד הוא קצת...
