Hug All Your Friends

המיון- פרק 2

**הערה קטנה לפני שאני מתחיל, בפרק הקודם כתבתי תאריך, שעה ונקודת מבט, אני לא אכתוב את זה בכל פרק אלא רק אם זה משתנה .

****

ירדנו מהסירות והאגריד הוביל אותנו בשביל שחצה את המדשאות אל הטירה. ברגע שנעצרנו מול דלתות האלון הענקיות, הן נפתחו, ומבפנים התקדמה אלינו מכשפה בגיל העמידה עם גלימה ירוקה כאיזמרגד.
"שלום תלמידים חדשים, אני פרופסור מקגונגל, תכף תכנסו אל האולם הגדול ותמוינו לבתים." היא אמרה בקול סמכותי, מביטה בנו מלמעלה. זה הרגיש כאילו היא בוחנת אותנו רק מלהסתכל.
"הבתים הם רייבנקלו, גריפינדור, האפלפאף וסלית'רין, לכל בית יש ראש בית, אני ראש בית גריפינדור, וישנם גם המדריכים שילוו אתכם למעונות אחרי הארוחה." היא הסבירה בקצרה ואז הסתובבה פנימה, מסמנת לנו לבוא אחריה.
נכנסנו פנימה והובלנו אל עוד זוג דלתות נוסף שהיה בקצה של מבואת הכניסה, הדלתות נפתחו ומאחוריהן נחשף אולם גדול.
לאורך צד אחד של האולם סודרו ארבעה שולחנות ארוכים, שעל יד כל אחד מהם ישבו תלמידים בגילאים שונים.
ממול, בקצה השני של האולם, הוצב שולחן ארוך אחד, ומאחוריו ישבו המורים, כשפניהם אל התלמידים.
"אוקיי תלמידים, עימדו בשורה כאן," אמרה פרופסור מקגונגל, ונעמדנו בין התלמידים האחרים לבין המורים כשפנינו אל הפרופסורים.
"המקום הזה ענק," התלהב פיטר, והוא לא היה היחיד. כל שאר תלמידי השנה הראשונה התלחששו בהתרגשות גם הם, מחכים.
מקגונגל יצאה מהאולם ואחרי כמה דקות חזרה עם שרפרף עץ ביד אחת ומשהו בלתי מזוהה ומרופט מאוד ביד האחרת, היא הניחה את השרפרף ועליו את מה שעכשיו הבנתי שהיה מצנפת ישנה. היא פרסה גליל קלף ארוך.
"כשאקרא בשם שלכם, צעדו קדימה וחיבשו את המצנפת, והיא תמיין אתכם לפי בתים." היא אמרה, תוך רגע דממה נחתה באולם.
מקונגל הקריאה שמות לפי סדר אלפביתי, כך שמהר מאוד הגיע תורו של סיריוס.
"בלק, סיריוס" היא הקריאה, וסיריוס יצא מהשורה והתקדם אל השרפרף. הוא התיישב עליו וחבש את המצנפת, שמתי לב שסיריוס עוצם את עיניו וממלמל משהו. לא היה ברור מה הוא מלמל, אבל כעבור כמה רגעים ארוכים המצנפת צעקה "גריפינדור!" וסיריוס חייך וקם מהכיסא, מתקדם אל שולחן גריפינדור אחרי שהוריד את הכובע.
היו הרבה ליחשושים באולם עכשיו, בעיקר מכיוון שולחן סלית'רין. הם נראו מופתעים ומבולבלים, סיריוס הפתיע אותם כששבר את הרצף של משפחת בלק, כך ניחשתי.
"אוונס, לילי" פרופסור מקגונגל קראה ואל השרפרף התקדמה הילדה שראינו ברכבת, עם השיער הג'ינג'י המתולתל והפנים המנומשות.
היא התיישבה וחבשה את המצנפת על ראשה, ותוך כמה רגעים גם היא הצטרפה אל שולחן גריפינדור.
חייכתי, אנחנו נהיה באותו בית, באותם שיעורים.
מקונגל הקריאה עוד שמות, היו כמה כאלו שהתמיינו לגריפינדור, שניים מהם להאפלפאף וחמישה בערך לסלית'רין.
עכשיו הילדה הבלונדינית שהייתה איתנו בסירה התיישבה על השרפרף וחבשה את המצנפת, ואז גם היא התמיינה לגריפינדור ומיהרה להצטרף אל לילי אוונס.
"מקדונלד, מארי" הפרופסור הקריאה, וילדה כהת עור עם רעמת תלתלים כהים התקדמה אל השרפרף והתיישבה. גם היא מויינה לבית גריפינדור, ואחריה גם דרק מֵאדוֹוס. הוא התמיין לסלית'רין.
אחרי עוד שלושה תלמידים בערך, הגיע תורי.
"פוטר, ג'יימס" פרופסור מקונגל הקריאה, ואני צעדתי קדימה והתיישבתי על השרפרף.
"הממ...מה יש לנו כאן..." שמעתי את המצנפת, אבל הבנתי שכנראה רק אני שומע אותה עכשיו.
"נאמן, אמיץ מאוד ואצילי. שושלת ארוכה בבית גריפינדור, ובצדק." היא אמרה, ואז צעקה "גריפינדור!" ואני הסרתי את המצנפת מראשי ורצתי להצטרף אל סיריוס.
"אנחנו נהיה עכשיו באותו חדר!" אמרתי לו בחיוך ענק וגם הוא חייך, הוא נראה מאושר על זה שלא השתבץ בסלית'רין.
פיטר היה הבא בתור, הוא נראה ממש לחוץ אבל מהר מאוד גם הוא התיישב איתנו סביב שולחן גריפינדור.
"רוזייר, אוון " מקונגל הקריאה, והילד התמיין אל בית סלית'רין.
ילד צנום עם אף עקום ושיער שמנוני התיישב על השרפרף כשפרופסור מקונגל הקריאה את השם "סוורוס סנייפ". לילי צפתה בו מתמיין, והם החליפו מבטים כשסנייפ צעד אל שולחן סלית'רין.
"את מכירה אותו?" סיריוס שאל אותה כשראה שהיא נראת אוכזבת מהשיבוץ שלו. לילי הנהנה.
"כן, הוא חבר שלי מאיפה שאני גרה" היא ענתה לו.
מבלי לשים לב כ"כ, עשיתי פרצוף. לא מצא חן בעיניי הבחור הזה סנוולוס, והעובדה שהוא חבר של אוונס...
היא שמה לב כנראה לפרצוץ שעשיתי כי היא גילגלה לי עיניים והפנתה אלי את כתפה, פונה לדבר עם החברות החדשות שלה.