Hug All Your Friends

פרק 10 - חברים

20.09.1971
יום שני, 10:00

פיטר

אני, סיריוס וג'יימס איחרנו לשיעור שיקויים שלנו. פרופסור סלגהורן מורה בסדר אז הוא לא ממש כעס. הוא הוריד לנו חמש נקודות מגריפינדור לכל אחד מאיתנו ואמר לנו להתיישב במקומות שלנו.
הוא התחיל להסביר לנו על שיקוי מסויים, לא לגמרי הקשבתי. אני וסיריוס שיחקנו איקס עיגול למרות שהוא אפילו לא הכיר את המשחק. איזה מוזר.
הוא רשם את אופן ההכנה של השיקוי ואמר לנו להתחיל לעבוד, אז ככה עשינו.
ניגשנו לארונות ולקחנו את הדברים, התחלנו לעבוד על השיקוי בשלישיה, כמו ששאר הכיתה עשתה.
"לא סיריוס! אתה אמור לבחוש פעמיים לימין ורק אז שלוש לשמאל!" ג'יימס אמר לו.
"אבל זה מה שעשיתי!" סיריוס ענה לו, הוא היה במצב רוח טוב היום וצחק מכל דבר קטן, זה היה נחמד והדביק את כולנו בצחוק.
"פיטר, תוסיף את אבקני הורד" סיריוס אמר לי, אז זה מה שעשיתי. "רגע! זה ורד ממין זכר או ממין נקבה?!" ג'יימס שאל ונבהלתי מעט אבל צחקתי, איזו מין שאלה זו?
"מה זאת אומרת ג'יימס? לפרחים אין מין!" אמרתי לו וסיריוס התקפל כשהוא מחבק את הבטן שלו ולא מפסיק לצחוק. אז צחקתי גם. "סיריוס אל תפסיק לערבב!" אמרתי לו בלחץ והתחלתי לערבב בעצמי, תוך כמה רגעים השיקויי התפוצץ על שלושתינו.
"בלאק, פוטר, פטיגרו, אתם מקבלים ריתוק." סלגהורן אמר.
"אבל פרופסור אנחנו עשינו הכל כמו שצריך!" ג'יימס ענה, מוריד את משקפיו ומנקה את האפר מהעדשות בגלימה שלו. סיריוס הפסיק לצחוק. כולם הסתכלו עלינו.
"אם הייתם מקשיבים להוראות שלי הייטב והייתם עושים הכל כמו שצריך, השיקויי שלכם לא היה מתפוצץ." הוא ענה וחייך מעט.
"כדאי שתנקו את האיזור שלכם עכשיו" הוא הוסיף.
"קדימה כולם! להמשיך לעבוד אחרת גם השיקוי שלכם יתפוצץ" הוא אמר. כולם חזרו לעבוד.
סיריוס נראה ככ מפוחד משום מה. "הכל בסדר סיריוס?" ג'יימס שאל, תוקע בו מרפק בעדינות. סיריוס נרתע מעט ואז חייך שוב חזרה.
"כן הכל טוב. בואו ננקה" הוא אמר והתחיל לסדר. עשינו כמוהו בדממה.
כשנגמר השיעור, פרופסור סלגהורן ביקש שנשאר לרגע בכיתה. שושתינו נגשנו אל השולחן שלו ושתקתנו.
"תגשו לכאן היום בערב אחרי הארוחה." הוא אמר.
"כן פרופסור" אמרנו שלושתינו. הוא הנהן מעט ושיחרר אותנו. יצאנו מהכיתה והתקדמנו לשיעור הבא.
"אני לא מאמין שקיבלנו את הריתוק הראשון שלנו!" ג'יימס אמר בחיוך גדול. אין למושג למה הוא ככ מאושר מזה.
"הראשון?? אתה מתכנן לקבל עוד כאלו?" סיריוס שאל. ג'יימס משך בכתפיו. "למה לא? אני עושה כיף" הוא ענה והתחיל להתקדם מהר יותר, אני וסיריוס היינו צריכים ללכת קצת יותר מהר כדי להשיג אותו.

שאר היום עבר כרגיל, שום דבר מיוחד חוץ מזה שסיריוס היה במצב רוח מוזר. הוא ניסה לחייך ולהראות שהכל בסדר אבל היה נראה שמשהו מעסיק אותו. לא רציתי להציק לו אז לא פתחתי את הנושא.
כשסיימנו לאכול (סיריוס לא אכל כ"כ.), שלושתינו הלכנו ביחד אל המרתפים לכיתות שיקויים.
ג'יימס דפק על הדלת. "תכנסו!" הקול של פרופסור סלגהורן נשמע מבפנים. נכנסנו פנימה והתקדמנו אליו.
"שלום בנים" הוא אמר. "ערב טוב פרופסור." ענינו.
"אתם תצטרכו לסדר את ארונות הציוד והחומרים בצורה מאורגנת. שעה וחצי היום. מה שלא הספיקו תעשו למחרת. ככה עד שתסיימו." הוא אמר. סיריוס נרגע לגמרי.
"מה? אתה לא מתכוון לקלל אותנו פרופסור?" הוא שאל, המום לגמרי.
"מובן שלא, מר בלאק! מאיפה הבאת את הרעיון הנורא הזה?" סלגהורן שאל בזעזוע. סיריוס השפיל לרגע את ראשו. "משום מקום פרופסור. סליחה." הוא אמר.
סלגהורן הנהן מעט. "אוקיי, תתחילו" הוא אמר והחווה בידו אל הארונות בסוף הכיתה. שלושתינו גררנו לשם את רגלינו והתחלנו לעבוד.
מיינו את החומרים לפי קטגוריות וסוגים, את הספרים אירגנו בצורה מסודרת. אף אחד מאיתנו לא היה הכי מסודר. אבל סיריוס היה הכי מסודר מביננו. בכל מקרה, גם אם לא היינו כ"כ מסודרים בעצמנו, בעבודת צוות הצלחנו לסיים הכל בשעה וחצי שסלגהורן נתן לנו.
"איפה מאוד!" הוא אמר וצחק מעט, מתנדנד מעט על קצות אצבעותיו. "אתם רואים? כשאתם רוצים אתם מסוגלים לעבודה מצויינת." הוא אמר.
"פעם הבאה תקשיבו יותר בשיעורים" הוא הוסיף והנהנו.
"אתם משוחררים, אין צורך לחזור מחר" הוא אמר וחזר אל השולחן שלו.
"תודה פרופסור, לילה טוב" אמרתי לו כשיצאנו. "לילה טוב בנים!" הוא ענה.
התחלנו להתקדם חזרה אל מגדל גריפינדור.
"מה זה היה שם, סיריוס? למה היית כ"כ בטוח שסלגהורן עומד לענות אותנו?" ג'יימס שאל אותו, מסתכל עליו בדאגה וסקרנות. "זה שום דבר." הוא ענה. הטון שלו היה חזר סבלנות, אז אני וג'יימס הבנו שעדיף לשחרר מזה בנתיים.