Hug All Your Friends

פרק 12 - צבעים וטלפון

23.10.1971
שבת, 12:00

סיריוס

אני, ג'יימס ופיטר ישבנו כולנו על הרצפה בחדר המעונות שלנו, עדיין בפיג'מות, ודיברנו פשוט. היינו במעגל, ובאמצע המעגל היו כל מני ממתקים שההורים של פיטר שלחו לו מהחנות של אבא שלו.
כשרמוס נכנס כולנו הסתכלנו עליו. "היי, לופין! בוא, תצטרף אלינו" פיטר אמר לו בחיוך, מסמן לו בידו.
"למה?" הוא שאל, מתקדם אל המיטה שלו.
"כי למה לא? אנחנו רוצים שתהיה איתנו" ג'יימס אמר והנהנתי מעט. "כן רמוס, בוא" אמרתי. הוא שתק לרגע והסתכל על כל אחד מאיתנו, ואז התיישב ביני לבין פיטר.
"מה אתם עושים?" הוא שאל, מסתכל על הממתקים שעל הרצפה. "אתה רוצה גם?" פיטר שאל, מושיט לו נחש גומי ענק. רמוס בהה בו ואז בנחש. "זו מתיחה?" הוא שאל.
"לא! זה באמת טעים!" פיטר ענה לו. רמוס חשב ואז הניד בראשו. "לא תודה." הוא אמר והשתתק.
דיברנו, אבל רמוס לא אמר כמעט כלום. זה ביאס אותי אבל שמחתי שהסכים להיות איתנו.
"רמוס, למה אתה קורא ככ הרבה?" שאלתי אותו אחרי כמה זמן. האחרים הסתכלו עליו גם. "לא יודע, אני נהנה מזה" הוא ענה, בבירור לא יודע איך לענות על שאלה כ"כ רנדומלית. "אה" עניתי, מהנהן ולוקח נחש גומי קטן.
"תספר לנו על מוגלגים" ג'יימס ביקש, רמוס בהה בו כמה רגעים. "למה?" הוא שאל.
ג'יימס משך בכתפיו. "כי זה מעניין" הוא ענה בחיוך רחב, חיוך כ"כ בידבק כמו שלו היה אמור לגרום לרמוס לחייך לפחות קצת, אבל הוא לא.
"מה אתה רוצה לדעת?" הוא שאל, מסתכל על ג'יימס. ג'יימס שתק, הוא כנראה לא חשב על זה ככ הרבה. "גם מוגלגים משתמשים במכתבים כדי לדבר?" הוא שאל אחר שחשב קצת.
"כבר לא." לופין ענה בפשטות, מושך בכתפיו. "מה זאת אומרת? אז מה הם עושים?" שאלתי, מסתכל עליו.
"זה נקרא טלפון. אפשר ככה לדבר עם מישהו ממש, כששומעים את הקול שלו" הוא הסביר. "וואו! זה מגניב. זה יותר טוב מקסם!" ג'יימס אמר בהתלהבות, רמוס משך בכתפיו. "זה לא קסם, זה מדע" הוא ענה. שלושתינו בהינו בו. "וואו, קוסמים לא ממש מפותחים, מה?" הוא מילמל והיה שמץ של חיוך בפניו.
"תוכל להראות לנו איך זה עובד?" פיטר שאל. "אני אה...אני אחשוב על איך להסביר לכם" הוא ענה בפשטות.
המשכנו לדבר, לאט לאט רמוס זרם קצת יותר. בסביבות ארוחת הצהריים כולנו ירדנו ביחד אל האולם הגדול.
התיישבו כשאני יושב ליד רמוס, ופיטר וג'יימס ישבו מולנו. הם שמו לעצמם אוכל ולקחת לי כה רגעים לשים גם לעצמי.
אכלנו ודיברנו ואז רמוס אמר שהוא הולך לספרייה, ונשארנו שלושתינו.
"איך זה שהוא מדבר איתנו פתאום?" ג'יימס תהה כשהתקדמנו חזרה אל מגדל גריפינדור. "זה כי אני דיברתי איתו" פיטר הודה. גם אני וגם ג'יימס הסתכלנו עליו, מופתעים. "לםני כמה ימים" הוא הסביר, "פשוט דיברנו קצת, לא המון...אני לא יודע עם זו הסיבה שהוא דיבר איתנו אבל" הוא אמר.
"זה ממש נחמד פיטר, איך הצלחת לדבר איתו?" שאלתי. הוא רק משך בכתפיו בצניעות.
"אני רוצה שהוא ימשיך לדבר איתנו, ושהוא יסביר לנו על הטלפון ההוא" אמרתי, מכניס ידיים לכיסים.
"כן, זה נשמע אדיר!" ג'יימס ענה בחיוך ושנינו חייכנו גם. נכנסו לחדר המועדון והתיישבנו על הספות, ממשיכים לדבר במשך שעות.
מאוחר יותר ירדנו לארוחת הערב, שוב ראינו את רמוס אבל הפעם במקום לדבר אינו הוא קרא בספר שכנראה השאיל מהספרייה קודם לכן.
שנאתי איך שכולם מסתכלים עליו הפרצופים נרתעים, זה לא הגיע לו. לדעתי הצלקות האלו היו מגניבות. לא הופתעתי שהוא שובץ לגריפינדור.
המשכנו לאכול ולדבר ואז עלינו יחד שוב לחדר המועדון. כתבתי לרגולוס מכתב, נרגש לספר לו על זה שרמוס דיבר איתנו ועל הטלפון שהוא סיפר עליו.